אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

מתבגרים בכיף – סוד אריכות הימים של נירים

לא מעט מחקרים שפורסמו בעולם מצאו קשר ישיר בין חיים במרחב כפרי לבין אריכות ימים. גם בישראל, בקיבוץ נירים ישנם לא מעט תושבים שיכולים להעיד. על טיולי אופניים סוערים בעיצומו של הגיל השלישי, בכתבה הבאה


"אם הייתם אומרים לי היום לגור בתל אביב באיזה בניין בקומה ה-37, לא הייתי בוחר בזה בחיים. כאן אני נהנה מהחיים כמה שאפשר וזה ככל הנראה לא עומד להשתנות. ובינינו, נראה לי שאם אכן הייתי בוחר במגדל כנראה לא היינו מדברים עכשיו". כך נפתחה השיחה שלי עם "סולו" או בשמו המקורי חיים שילה, החבר המבוגר ביותר בקיבוץ נירים שבדרום. קיבוץ שבו, למרבה הפלא או שלא, תושבים ממשיכים לעסוק בפעילויות ספורט, יזמות וחינוך גם הרבה אחרי גיל 80.

למען האמת, כתבה מרתקת שפורסמה ע"י "אולפן שישי" אשר עסקה באי היווני איקרה בו תוחלת החיים ארוכה מהרגיל, גרמה לי לרצות לבדוק את הנושא גם אצלנו. האי, כמו קיבוץ נירים, מאופיין בריחוק יחסי מהמולת העיר, בעל נופים עוצרי נשימה, ואוויר נקי באופן משמעותי מאזורים אורבניים קרובים. הכתבה עסקה בתושבי המקום המגיעים לגילאים מבוגרים במיוחד בבריאות טובה ובצלילות דעת. באופן לא מפתיע, מחקרים שעסקו בנושא קישרו אזורים כדוגמת אלו לאריכות ימים גבוהה מהרגיל ביחס לגילאי התמותה הממוצעת בעולם המערבי, והצביעו על כמה פרמטרים בולטים כמו תזונה פשוטה ובריאה, שגרת יום שלווה וספונטנית, קרבה לטבע ומעורבות גבוהה בחיי קהילה.




הגרסה הישראלית


טיפ שקיבלתי הוביל אותי לקיבוץ נירים שם פגשתי כאמור את "סולו" ביחד עם אשתו. הם בדיוק סיימו את הצעידה היומית שלהם סביב המשק. הוא איש בעל מזג נעים, חד כתער וחרוץ כמו שרק שמו"צניקים ותיקים יכולים להיות. וכמו שצייתי בתחילת הכתבה, סולו הוא גם החבר המבוגר ביותר בקיבוץ. יליד גרמניה בן 92, אשר עלה לארץ עם משפחתו בגיל 13 מתוך ציונות טהורה וכנראה שגם בזמן.

בגיל 18 ייסד סולו את הקיבוץ עם חבריו, ובהמשך הקים בו את ביתו ומשפחתו, וכיום מתפאר ב-4 ילדים, 14 נכדים ו-8 נינים. אך אם חשבתם שבגיל כזה כל מה שיעניין אותו הוא לשבת בבית על הכורסא ובמקרה הטוב משחק ברידג' "סוער" עם החבר'ה, כדאי שתחשבו שוב. כיאה לאיש אשכולות אמיתי, סולו רק מגביר את הקצב עם הגיל. בין השאר הוא מתנדב כבר למעלה מעשר שנים במיצוי זכויות לכספים של ניצולי שואה, על כך קיבל לאחרונה את "עיטור האור" בכנסת בשל פעילותו ומסירותו לניצולים. אני פוגשת אותו כדי להבין מהו לדעתו הסוד לאריכות ימיו.

"עשייה, סיפוק ושלווה"

"אין מה לומר, החיים בקיבוץ עוזרים לי לשמור על הבריאות, גם הנפשית וגם הפיזית. איכות החיים שלנו פה טובה מאוד. יש לנו גינה קטנה שבה אני מגדל ירקות ושקה את העציצים, אני אוהב לטייל, לבשל ולנסוע בין שבילי הקיבוץ באופניים שלי", מספר סולו, "הקיבוץ הוא הבית שלי, למרות שהרבה השתנה בו מאז החולות שקיבלנו כשהקמנו אותו". ומה לגבי התשובה לאריכות ימים? "עשייה, סיפוק ושלווה", הוא קובע בלי למצמץ.

ואכן, בכל הנוגע לאווירה המיוחדת של קיבוץ נירים והשלווה הפסטוראלית שעוטפת את המקום, סולו יודע על מה הוא מדבר. מהמרפסת הקטנה של בני הזוג ובכל הליכה קצרה בשבילי נירים, אי אפשר שלא להתרשם מהתפאורה הרגועה, הנופים הפתוחים, האוויר הצלול והשקט הציורי שרק ציוץ הציפורים מפר אותו לעתים.

"הסוד שלי? "עשייה, סיפוק ושלווה". סולו ואשתו. (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


עוד במדור: הנהירה לגולן >


אני נפרד מסולו ואשתו לשלום והולך לפגוש חבר קיבוץ נוסף, אך הפעם "צעיר" בן 85 בלבד. זהו אריה שרייבר, עוד אחד ממייסדי נירים שגר בקיבוץ עם אשתו ולהם 5 ילדים, 17 נכדים ו-9 נינים. אריה הוא איש מרשים במיוחד שמעולם לא יצא לפנסיה. גם ממרומי גילו הוא עובד ככלכלן וחבר בדירקטוריון של ענף ההדרים למשך 4 ימים בשבוע ו-9 שעות עבודה ביום. את אריכות ימיו הוא זוקף לתזונה צמחונית כמעט לחלוטין ("דג פה ושם"), התעמלות יומיומית, ו"כמובן לאשתי היקרה לה אני נשוי באושר כבר יותר מ-60 שנה". לכבוד יום הולדת 80 ילדיו קנו לו אופני שטח ומאז הוא "מכור" ורוכב כ-40 ק"מ מדי שבת (!).

אריה אדם כן וצנוע, איש ספר ואידיאליסט מהסוג הישן והטוב שמאמין כי אורח החיים בקיבוץ הוא גורם משמעותי לאריכות ימיו. "חלק חשוב מאיכות החיים שלי הוא הבחירה לחיות עם אנשים שאני דואג להם והם דואגים לי", הוא אומר, "הקיבוץ הוא הרבה יותר מהשבילים, הפארקים והפרחים. הקהילה כאן תומכת בך באותה מידה שהיא מחייבת אותך. אני רוצה לדעת שאנחנו עומדים מאחורי כל חבר בקיבוץ שזקוק לתמיכה. וכן, אני מוכן לשים כסף בשביל זה. איכות החיים קשורה לבחירה להיות ערב לחברים שלי, וזו בשבילי המשמעות הגדולה. למרות שהקיבוץ שינה את פניו פעמים רבות מאז הקמתו לפני כ-75 שנה, אלו הערכים שעדיין עומדים בשורשו".

אופני שטח ונכדים, לא צריך יותר מזה. אריה ונכדתו הקטנה (צילום: קיבוץ נירים)


תנופת קליטה

אומנם איכות חיים תורמת רבות לאריכות ימים, אך לא מדובר בדבר היחיד שקורה בקיבוץ נירים. זהו אחד הקיבוצים המתפתחים והמתרחבים ביותר בארץ בכלל ובמועצה אזורית אשכול בפרט. הקיבוץ נמצא בימים אלו בתנופת קליטה שנייה ברצף. ב-2015 נקלטו 11 משפחות ובמהלך 2017 יקלטו 15-17 משפחות נוספות. כולן לחברות מלאה בקיבוץ. גל הקליטה החדש מורכב ממשפחות הצעירות של בנים חוזרים שגדלו בנירים, עזבו אותו בבגרותם וכיום מבקשים לשוב ולקבוע בו את ביתם, וכן ממשפחות חדשות שבהם איש מבני הזוג לא גדל בקיבוץ. אלו מגיעות לנירים מתוך רצון לחיי קהילה ולצורת חיים נכונה ובריאה יותר עבורם ועבור הילדים. צורת חיים המשקפת ערכים של ערבות הדדית.

גם אלמוג חולות, רכזת הקליטה של הקיבוץ, היא חלק מתנופת הצמיחה בעצמה. אלמוג הגיעה לנירים לפני כ-7 שנים לאחר שהתחתנה עם בן הקיבוץ. "במקור אני מחיפה ומעולם לא ראיתי עצמי חיה בקיבוץ, אך כשהגעתי התאהבתי במהירות באנשים הטובים שגרים בקהילה הזאת, באורח החיים ובכוח שיש לי להכריע איך יראו החיים שלי ושל הילדים שלי ", היא משתפת בחיוך, "לכן, כשנפתחה האפשרות להיקלט בקיבוץ לא חשבנו פעמיים".

אין ספק כי נירים הוא עדות לאופן שבו מעורבות קהילתית, עשייה, קרבה לטבע ואיכות חיים תורמים לאריכות ימים ולבריאות פיזית ונפשית כאחת. ולחיים ארוכים.

כתבות נוספות בנושא:

כיצד הפך תיכון שער הנגב לאחד התיכונים הטובים בישראל?

איך הפך תיכון שער הנגב המפורסם למודל לחיקוי? אהר’לה רוטשטיין מנהלה המיתולוגי של התיכון בראיון מיוחד

בנייה ירוקה - הטרנד החדש בעולם האדריכלות

בנייה ירוקה היא מהמושגים החמים בענף הבנייה. אדיב כהן, בעל משרד לאדריכלות ירוקה, מסביר מדוע זה טוב ולמה רק העדר מודעות מונע מהטרנד לכבוש כל חלקה טובה

מיוחד: פרופ' עמוס רולידר בראיון על מעבר לכפר עם ילדים

איך תכינו את הילדים לקראת המעבר? מהם האתגרים שמאפיין מעבר מהעיר לכפר עם ילדים? מה לגבי ילדים מתבגרים? פרופ' עמוס רולידר עושה לכם סדר