אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

"המרחק ממרכז הארץ הוא יתרון ולא חסרון"

למרות המרחק הרב מהמרכז, 33% מהמגרשים בקיבוץ יהל שווקו ב-6 חודשים. רכזת הקליטה נקלטת בעצמה: "יש כאן צורת חיים מדהימה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר"


במועצה אזורית חבל איילות, שמאגדת 10 קיבוצים ושני יישובים קהילתיים, מקדמים בשנים האחרונות קליטת משפחות וצעירות, למרות אתגרים מובנים של מרחק ותעסוקה. המועצה, שממתגת את עצמה כ"קהילה של קהילות", חווה בשנים האחרונות התעניינות הולכת וגוברת. הן מצד בנים ובנות שחוזרים הביתה לערבה עם המשפחה והילדים, והן מצד משפחות מכל רחבי הארץ. כולל לא מעט משפחות "עירוניות" לחלוטין שמוצאות בערבה את התשובה לחלום הישראלי – קהילה פלוס איכות חיים פלוס פתרון ליוקר הדיור.

למען האמת, לא מדובר בעניין של מה בכך שכן המועצה הדרומית בישראל התמודדה במשך שנים עם קשיים ברורים. המרחק הגדול ממרכז הארץ, לצד הגירה שלילית חייבה ביצוע חישוב מסלול מחדש. כעת, לאחר עבודה מאומצת של שנים, התוצאות מתחילות להראות על פני השטח.

חבל איילות, משקיעה משאבים רבים בפיתוח כלכלי ובעידוד הרחבתן של הקהילות המקומיות. אחד המוקדים המעניינים בחבל מבחינת קליטה והתיישבות הוא קיבוץ יהל. קיבוץ קטן שחגג בשנה שעברה 40 שנים להיווסדו ונמצא בעיצומה של התרחבות. 33% מהמגרשים שהוצעו לשיווק בקיבוץ כבר "נתפסו" ונותרו במקום כ-20 מגרשים בלבד המיועדים לבנייה עצמית. הייחודיות של המגרשים הוא בגודלם, כאשר הם משתרעים על שטחים של בין 700-1,000 מ"ר, המאפשרים למשפחות ליהנות ממרחב מגורים גדול במיוחד.

יעד מבוקש למשפחות המחפשות איכות חיים בלב מדבר, קיבוץ יהל (צילום: קיבוץ יהל)


רכזת הקליטה שנקלטה בעצמה

"קיבוץ יהל מאפשר צורת חיים מדהימה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר בישראל", אומרת בביטחון דפנה לוי-זייגרמן, רכזת הקליטה בקיבוץ אשר בעצמה בונה כעת את ביתה ביהל, "החופש של הילדים להסתובב בשעות אחר הצהריים עם ביטחון אישי גבוה, ההיכרות בין השכנים, הערבות ההדדית והאפשרות להשפיע ולעצב את סדר היום של הקהילה, כל אלה הופכים את יהל לשלם הגדול מסך חבריו".

דפנה ובעלה עמית עברו דרומה לפני כשלוש שנים בדיוק. הם בונים את ביתם בהרחבה ביהל כאשר דפנה אף לקחה על עצמה את התפקיד המאתגר של ריכוז הקליטה וסיוע למשפחות המתעניינות והמצטרפות.

"כמי שעברה ועוברת הכול על בשרי, אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות לתרום לאחרים", היא אומרת, "הנוכחות שלי בתפקיד הזה היא גם ביטוי מצוין לאופי המיוחד של הקהילה ביהל. כאן, הנקלטים והוותיקים הם אחד. גם אם אתם חדשים אתם מיד הופכים להיות חלק מהקיבוץ. כולם יכולים לקבל תפקידים בקהילה, וכולם מבינים שלגור בערבה זה קודם כל אנשים ורק אחרי זה בית צמוד קרקע עם חצר ענקית ונוף משגע".

"ניתנה לי ההזדמנות לתרום לאחרים", דפנה עם בעלה והילד (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


מבחינת תעסוקה, בני המשפחה השתלבו נהדר בנוף. דפנה התקבלה לעבודה בחברה העוסקת באנרגיה מתחדשת ("15 דק' נסיעה מהבית") ועמית, אגרונום בהשכלתו, בחברת דשנים מובילה.

"נכון, הערבה זה לא תל אביב או הרצליה", היא מודה, "מבחינת תעסוקה צריך לבוא לפעמים עם ראש פתוח. אבל בתור מי שנמצאת כאן כבר לא מעט זמן, וראתה המון משפחות נקלטות ביהל ובקהילות מסביב, בסוף מסתדרים. אגב, כשאנחנו הגענו, גם עמית וגם אני היינו במצב של בין עבודות. למרות זאת החלטנו שאנחנו עוברים מתוך אמונה שיהיה בסדר וכך באמת קרה. חוץ מזה, בגלל שהערבה היא אזור פחות מאוכלס, התחרות העסקית היא בהתאם. יש כאן אפשרות אמיתית לפתוח ביזמות עצמאית ודוגמאות קיימות למכביר. זה נכון לגבי בעלי מקצועות חופשיים שיש להם דרישה בכל מקום, וכן לגבי תחומים שמאפיינים את המרחב הכפרי כמו חקלאות, תיירות, אנרגיה מתחדשת ועוד".

"המרחק מהמרכז הוא יתרון"

המשפחה השנייה שאני פוגש ביהל היא משפחת זגורי, עם ההורים ג'ני ואמיר וארבעת ילדיהם המקסימים. תושבים חדשים בקיבוץ שעברו ליהל לפני כשנה וחצי והגיעו לכאן ממושב באזור ירושלים.

"אמיר ואני תמיד ידענו שנרצה לגדל את המשפחה במרחב כפרי", אומרת ג'ני בפתיחת שיחתנו, "למרות שאנחנו עירוניים במקור, המחשבה הזו רק התחדדה כשנולדו הילדים. לקיבוץ יהל הגענו בגלל שחיפשנו מקום שמציע גם אורח חיים כפרי וגם חיי קהילה אמיתיים".

"המרחק ממרכז הארץ הוא יתרון ולא חיסרון", מצטרף אמיר לדברים, "במקום לבלות את רוב הזמן ברכב אנחנו נהנים עם הילדים במרחק נגיעה מהטבע. הם כמובן מאושרים ולא חושבים בכלל שאפשר או שצריך אחרת".

ג'ני, בוגרת מכון וינגייט, עובדת כיום כעצמאית בתור מדריכת תנועה לגיל הרך במוסדות החינוך במועצה. אמיר עובד כמנהל עבודה בשדה התעופה בתמנע, והילדים למשפחת זגורי הם כבר קיבוצניקים לכל דבר ועניין. "כבר מההתחלה, כשראינו איך הילדים מתקבלים כאן בצורה מדהימה, הבנו שקיבלנו החלטה מצוינת", אומרת ג'ני, "העצמאות שיש לילדים בקיבוץ היא מאד מעצימה ומחזקת. אגב, היא משפרת לא רק את הביטחון העצמי של הילדים אלא גם את הביטחון שלנו כהורים, שיכולים לתת להם את החופש שהם כל-כך צריכים ואוהבים".

"ראינו איך הילדים מתקבלים בצורה מדהימה והבנו שקיבלנו החלטה מצוינת", משפ' זגורי (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


עוד במדור: היישוב הדרומי שלא עומד בקצב הפניות > 


"תקרא לזה ציונות, תקרא לזה שליחות"

אני נפרד לשלום מג'ני ואמיר ופוגשים את נטשה ואבי אלצ'ק, הוריה של תאיה בת השנתיים, הגרים בקיבוץ יהל ארבע שנים וחצי. אבי עובד כמורה ללשון וספרות בתיכון האזורי, ונטשה במחקר ופיתוח בקיבוץ יוטבתה.

"תמיד היה חשוב לי לגור במקום עם משמעות", אומר אבי, "תקרא לזה ציונות, תקרא לזה שליחות, אני גאה בכך שיש לי את הזכות להפריח חבל ארץ ולחזק את ההתיישבות הכפרית בנגב. עוד לפני שגרתי ביהל, ירדתי דרומה לאילת כדי לעבוד בהוראה בפריפריה, מתוך רצון לקום בבוקר לעבודה עם ערך מוסף. המעבר ליהל השתלב היטב עם החלום שהיה לנטשה ולי על בית פרטי וחלון שלא רואים ממנו מכוניות או המולה של עיר".

"היום, כשאני יושב בגינה מול הנוף המדהים הזה, ומקשיב לשקט שעוטף אותי מסביב, אין לי ספק שזו הבחירה הטובה ביותר שיכולתי לקבל. תאיה, שנולדה בקיבוץ ושממתינה לה כאן ילדות משגעת, היא המרוויחה העיקרית מכל הסיפור".

"לגור במקום עם משמעות", משפ' אלצ'ק בהרכב מלא (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


רוצים לשמוע על אפשרויות המעבר לקיבוץ יהל? לחצו > 

כתבות נוספות בנושא:

מתכוננים לוועדת קבלה – 5 טיפים לגזור ולשמור

עוברים לכפר? כנראה תאלצו לעמוד בפני ועדת קבלה. אז מה לומר, מה לא ולמה מאוד חשוב לארגן בייביסיטר?

העתיד כבר כאן - בנייה במכולות

ביקשנו מהאדריכל אדיב כהן לענות על שאלות הגולשים לגבי בנייה במכולות. בדרך הוא ניפץ לא מעט מיתוסים

הכל התחיל מקיר אחד - הבית היפהפה מטבעון

המעצבת ביקשה להוריד קיר במטבח, המשפחה זרמה, וביחד עם הלבשת בית מושלמת הם קיבלו את בית עליו חלמו