אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

הקיבוץ ששבר את הסטיגמה על הערבה

תוציאו מהראש את כל מה שחשבתם על יישוב באמצע המדבר ותכירו: גרופית - קיבוץ שבו תושבים מנהלים ישיבות עסקים מלב המדבר והסטטוס המשפחתי לא פקטור: "גרופית היום הוא סיפור אחר"


אסוציאציה שכיחה שעולה לגבי יישובי הערבה נעה בדרך כלל סביב אווירה רגועה, שלווה, "שאנטי", ושמיים זרועי כוכבים מול נופי מדבר קדמון. אסוציאציות וקלישאות הן ברובן נכונות, אבל  נראה שב-2020 רוב יישובי הערבה דווקא לא נכנסים להגדרה הדיכוטומית הזו. קחו לדוגמה את קיבוץ גרופית, שבנובמבר האחרון השלים את מעברו לקיבוץ מתחדש (משיתופי), ואשר רבים מתושביו וחבריו הם אקדמאיים ובעלי מקצועות "רציניים". בעלי עסקים, אנשי חינוך ואקדמיים ולצדם "קיבוצניקים קלאסיים" המועסקים במפעל שבקיבוץ ובמטע התמרים. "אנחנו קיבוצניקים על מלא וממש לא מתביישים ללכת עם חולצה מכופתרת או נעלי עקב ואודם", אומרת בחיוך טלי שמיר, רכזת הצמיחה הדמוגרפית בגרופית, "תמצאו אצלנו גם עורכי דין, מהנדסים, רופאים, אחיות, מעצבים גרפיים, מנהלי רכש, רואי חשבון ועוד. עם ישראל בשלל מקצועותיו".

 
מעמד הביניים הישראלי במלוא הדרו, קיבוץ גרופית (צילום: קיבוץ גרופית)


קיבוץ מתחדש על גבעה מיוחדת

קיבוץ גרופית ממוקם ביישובי הערבה הדרומית, כ-30 דק' נסיעה מאילת וכ-20 דק' משדה התעופה החדש (מי ביקש טיסות לאירופה בלי נתב"ג ולא קיבל?). הוא משתייך למועצה האזורית חבל אילות ויושב על גבעה קטנה הצופה להרי אדום ואילת. מתגוררים בו כ-300 תושבים וחברים, ומתוכם לא פחות מ-60 ילדים ובני נוער. סיטואציה מיוחדת בקיבוץ שמצליח גם במיקומו הדרומי לשמור על רצף רב-דורי מרשים.

הקליטה היא לחברות מלאה, כאשר ישנה גם נכונות להוביל את התושבים שהצטרפו לקיבוץ לאורך השנים לכדי מעבר מתושבים לחברים. היות שמדובר בקיבוץ מתחדש, שהיה עד נובמבר 2019 שיתופי כמעט-לחלוטין, גרופית טרם הקים שכונת הרחבה ייעודית. הנקלטים מתגוררים בבתים הקיימים בקיבוץ, ובתים חדשים נבנים כל הזמן (בין השאר, אך לא רק, לטובת הרחבת הצמיחה הדמוגרפית). זאת כתלות בהשלמת הליך שיוך הדירות בקיבוץ. "אנחנו אוהבים את המדבר, אוהבים את הערבה, אבל צריך להדגיש שגרופית הוא הרבה יותר מזה", אומרת טלי, "אנחנו לא קיבוץ שמתאים רק למי שרוצה להתנתק או להיזרק במדבר. להפך, התפיסה שלנו היא אחרת. אנחנו רוצים לחיות ביחד עם אנשים איכותיים. כולל ובמיוחד בעלי מקצועות והשכלה שמחפשים חיי קהילה ולא רוצים להתפשר על איכות החיים".

טלי מספרת כי גרופית מחפש אנשים שיתרמו ויובילו את הקהילה הלאה. לדבריה, "המפעל הזה שקוראים לו גרופית הוקם מתוך 'חזון', והנקלטים שיצטרפו אלינו צריכים להיות חלק מזה. עליהם להיות מעורבים, להשתתף בוועדות, להיות פעילים בקהילה ולהצעיד אותה. גם הגיל הוא לא פקטור מבחינתנו. אנחנו לא מחפשים רק משפחות צעירות, ונשמח לקלוט הורים לילדים קצת יותר גדולים שחשוב להם ליהנות מהחיים ולהיות חלק ממשהו", אומרת טלי וממשיכה בחיוך, "בקיבוץ גרופית לא חוששים מטינאייג'רים במשבר גיל ההתבגרות".

 
 פסיפס מיוחד של אנשים, קהילת גרופית (צילום: קיבוץ גרופית)


"קולטים כאן עכשיו חבורה צעירה וטובה"

בקיבוץ מתגאים במיוחד במערכת החינוך המצוינת שבמקום, אשר פועלת הן בגרופית בפרט והן בחבל אילות בכלל. "הילדים ובני הנוער, כמו הוריהם, נהנים ממערכת חינוך מצוינת שפועלת בגרופית לאורך כל הגיל הרך ואף לאחר שעות הלימודים", אומרת טלי, "גם בהמשך מדובר על מוסדות לימוד מובילים. בית הספר התיכון שלנו, לדוגמה, מעלה שחרות, זכה השנה בפרס מטעם משרד החינוך – בתחום החינוך ההתיישבותי ובאקלים הבית-ספרי".

המצוינות ממשיכה הלאה לאחר סיום הלימודים. לפי נתוני אגף כוח אדם בצה"ל, לדוגמה, מועצה אזורית חבל אילות מציגה נתון מרשים של 96% מיצוי לשירות משמעותי, וגיוסי בנים ובנות העומדים על למעלה מ-85%. מספרים שמציבים את חבל אילות בין 20 המועצות האזוריות המובילות בישראל בנוגע להתנדבות ותרומה למדינה לאחר התיכון.

"קיבוץ גרופית, שחגג לאחרונה יום הולדת 53, הוא קיבוץ מתחדש בערבה", אומר חנן גינת, ראש המועצה האזורית איילות, "כחלק מהרצון לקדם צמיחה דמוגרפית ולקלוט משפחות צעירות, ובמסגרת הפיתוח של הקיבוץ שקשור לפיתוח של חבל אילות כולו, נפלה בגרופית ההחלטה לעבור למסלול של קיבוץ מתחדש. מה שחשוב להבין הוא שההחלטה הייתה החלטה רב-דורית, והתקבלה על ידי דורות שונים בקיבוץ. היום גרופית הולך עם הפנים קדימה. לצד האנשים הוותיקים והטובים שהקימו אותו וחיזקו אותו, קולטים כאן עכשיו חבורה צעירה וטובה. משפחות ישראליות נהדרות, עם ילדים בכל הגילאים, ואין לי ספק שביחד יבנו כאן עתיד מרשים".

 
 מערכת החינוך בקיבוץ פועלת לאורך כל גיל הרך (צילום: קיבוץ גרופית)


עוד במדור: הקיבוצים שלקחו את הקהילתיות צעד קדימה >

מתל אביב לערבה בכיוון אחד

המשפחות המתגוררות בקיבוץ מספרות סיפור דומה. בני הזוג הראשונים שאני פוגש בקיבוץ הם דגנית ויוני, הוריהם של מתן (14), יואב (11) ועמליה בת השנה. "הגענו לגרופית כשחיפשנו לצאת מהמרכז", מספרת דגנית, אשר במקור נולדה וגדלה במושב מגשימים, "המחשבה על הדרום נולדה בעקבות העבודה שלי כמטפלת פרה-רפואית במוסיקה, שדרשה ממני להגיע לאילת פעם בשבוע".

דגנית ויוני מודים ביושר כי אמנם ההתחלה לא הייתה קלה, והיה צריך להתרגל למגורים בפריפריה של הפריפריה, אבל עם הזמן הדברים התייצבו על המסלול הנכון. הילדים נהנים במערכת החינוך הנהדרת ודגנית ויוני מצאו את עצמם גם מבחינת תעסוקתית. היא משלבת היום עבודה כשכירה עם קליניקה עצמאית, והוא מנהל פרויקטים בחברה הכלכלית של המועצה האזורית.

עופרי ושאול מזרחי, הוריהם של עידן, עמית ומאיה, הגיעו אף הם מאזור המרכז. עופרי היא אמנם בת משק שנולדה בגרופית, אבל היא עזבה את הקיבוץ לאחר הצבא והספיקה לגור כמעט 10 שנים בתל אביב. משפחת מזרחי ציינה באוגוסט האחרון 5 שנים למעבר, ולמרות שהירידה דרומה דרשה מהם לוותר על משכורות מתגמלות בתפקידים בכירים, הם מצאו מהר מאד את מקומם. "כשגרתי בתל אביב השלמתי שני תארים אקדמיים, ולאחר תקופה של עבודה כמנהלת הרכיבה הטיפולית בחווה ברמת גן, ולאחר מכן טיפוס לתפקידים בכירים בחברת אינטל, כל הדרך ממשרה של סטודנטית, הגעתי למסקנה שאם אנחנו רוצים לגדל ילדים במקום איכותי ונעים, זה חייב להיות קיבוץ, ואם זה חייב להיות קיבוץ אז למה לא גרופית?". עופרי ושאול החליטו לעצור את המרוץ המטורף של אזור המרכז, אזרו אומץ, ועשו את הצעד. הם ירדו לגרופית כזוג צעיר עם שתי מזוודות וילדה בת שנה. היום הילדה הקטנה היא כבר ילדה גדולה, ויש לה אח ואחות שנולדו כקיבוצניקים לכל דבר ועניין. מייד אין גרופית.

כשאני שואל את עופרי האם היא מרגישה שילדיה חווים בגרופית את הילדות שהייתה לה, היא עוצרת רגע ואז אומרת שזה שונה אבל נהדר. "בימים ההם זה היה קצב אחר", היא נזכרת, "גרופית של שנות ה-80 הייתה ממש סופר-מנותקת והקיבוץ היה שיתופי ברמה אחרת. אז נכון, כשאני רואה את הילדים בשבילים בקיבוץ אני לפעמים נזכרת בעצמי, אבל בתכל'ס הקיבוץ היום הוא סיפור אחר".

עופרי מציינת כי הדברים שכן נשארו ושהיא שמחה על כך הם החבורה של הילדים שמורכבת לא רק מילדי גרופית אלא מכל קיבוצי הסביבה. "זו חבורה שהיא כמו משפחה", היא אומרת, "גם אני היום, הרבה שנים אחרי שעזבתי את גרופית, כשאני פוגשת את החבר'ה שגדלתי איתם, זה כאילו מעולם לא נפרדנו. אני מאושרת מזה שהילדים שלי יקבלו בדיוק את אותו הדבר".

 
 חזרה לקיבוץ אחרי 10 שנים בת"א. עופרי מזרחי וילדיה (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)


"אנחנו הפריפריה הרחוקה ביותר בישראל ואנחנו מאד גאים בזה"

"ההתפתחות של גרופית היא עדות נהדרת להתפתחות של חבל אילות כולו", אומר ראש המועצה גינת, "במועצה שלנו גרים כיום 5,100 תושבים ב-10 קיבוצים ש-5 מהם קיבוצים שיתופיים ו-5 מתחדשים. זאת לצד עם שני יישובים קהילתיים, באר אורה ושחרות. המועצה שמה לעצמה כמטרה את הצמיחה הדמוגרפית. אנחנו הפריפריה הרחוקה ביותר בישראל ואנחנו מאד גאים בזה. אנחנו חושבים שזה נכס, שזה משאב".

גינת סבור כי ככל שהאוכלוסייה בישראל תגדל, לא מעט אנשים יבינו את היתרונות שבהגעה למקום "הרחוק" הזה שנקרא חבל אילות. "כאן הם ייהנו הן ממשאבי הטבע והן מהמשאבים האנושיים המיוחדים של חבל אילות", הוא אומר, "עד לאחרונה הצמיחה הדמוגרפית שלנו נתקלה באתגר שהוא לא היה מחסור בביקוש אלא דווקא מחסור בבתים. כעת, בזכות סיוע של משרד השיכון, משרד האוצר, החטיבה להתיישבות, קק"ל, התנועה הקיבוצית וגופים נוספים, הצלחנו לשחרר את הפקק. אנחנו מתקדמים קדימה כדי להמשיך ולפתח את החבל, והיעד שלנו להגיע בתוך 5 שנים להגיע ליותר 7,000 תושבים".

"ההתפתחות של גרופית היא עדות נהדרת להתפתחות של חבל אילות כולו" (צילום: קיבוץ גרופית)


רוצים להכיר את אפשרויות המעבר והקליטה לגרופית? לחצו כאן > 

כתבות נוספות בנושא:

המהפך המדהים של קיבוץ מסדה

"אם הייתם שואלים אותי לפני 25 שנה אם נצליח להתאושש הלב היה אומר שכן אבל הראש לא היה מסכים". סיפור ההתאוששות המיוחד של קיבוץ מסדה

אפקט הקליטה - מערכות החינוך שנפתחו מחדש

מאות המשפחות שנקלטו השנה ביישובי הפריפריה יצרו גל פתיחות מחודש של גנים ובתי ספר, בשני קצוות הארץ