אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

חוזרים הביתה – מה מוביל בני קיבוץ לחזור לגור בקיבוץ בו גדלו?

"חזרתי מחו"ל וכמו בשיר 'על הספה בבית הוריו', נגמלה בליבי ההחלטה שאני רוצה להקים משפחה במעפיל". מה גרם לקיבוצניק לחזור הביתה מארגנטינה, כיצד הצליח התל-אביבי להשיב את הקיבוצניקית לעמק ואיך הקורונה איחדה אחיות מרעננה דווקא במשק?

14.09.2021|שחר דניאלי

בתוך אלפי המשפחות שבוחרות בשנים האחרונות בקיבוצים לתקוע יתד, בולטת הנוכחות של זוגות שאחד מהם חוזר לקיבוץ שבו גדל. מעניין לגלות שלא תמיד בן הקיבוץ הוא זה "שדוחף" להחלטה ולפעמים זהו דווקא הצד השני, שנולד וגדל בעיר, שמוצא את עצמו בצד המשכנע. התיישבתי לשמוע שלוש משפחות שעשו את הצעד בכדי להבין מה הניע אותן.

הילד בן שלושים, גרסת עמק חפר

הפגישה הראשונה שלי היא עם יוסי ולילך לוי מקיבוץ המפעיל. יוסי נולד וגדל בקיבוץ שבעמק חפר ותמיד ידע שיחזור לכאן לגדל את ילדיו. אפילו אחרי סיבוב די מטורף שכלל (רשימה חלקית) יעדים כמו מושב עמינדב, ירושלים, רחובות, חיפה וגם כמה שנים בארגנטינה. לילך, לעומת זאת, היא ילדה-טובה-רעננה שהאופציה הראשונה מבחינתה הייתה אזור המרכז ואם להיות מדויקים יותר אז תל אביב. "בין גיל 20 ל-30 עברתי אין ספור לוקיישנים", אומר יוסי, "לימודים בירושלים, לימודים ועבודה ברחובות, עסק תיירותי בפטגוניה שבדרום ארגנטינה, עבודה בחיפה. כך או כך הלב תמיד נשאר בעמק חפר".

"לא היה קל לשכנע אותי", נזכרת לילך בחיוך, "אבל יוסי הפעיל מכבש שכנועים והגשים את המטרה. 'בואי ננסה', 'נגור קצת בשכירות ונראה'. היום אחרי 7 שנים ושלושה הילדים שנולדו במעפיל כקיבוצניקים לכל דבר ועניין, אני שמחה מאד שהוא הצליח ולא וויתר". בני הזוג לוי, עם שלושת ילדיהם המקסימים (אביגיל, דור ובן הקטן) הם חלק מסיפור ההתעוררות של המפעיל שבא לידי ביטוי בארבע מהלכי קליטה והרחבה שהתקיימו בקיבוץ בשנים האחרונות. הילדים נוסעים באופניים ונהנים מעצמאות, הרכב כמעט ולא נדרש לסידורים משפחתיים וגם מבחינת עבודה הדברים הסתדרו היטב.

 "כשהייתי מגיע לביקורים זה צבט בלב לראות שהדשאים הוזנחו, הבריכה בקיץ עמדה שוממה". משפחת לוי (צילום: פרטי)


"חיים תוססים וקהילה מגובשת ורב-גילאית"

יוסי אומר כי החזרה של בני הדור השלישי לקיבוצים עם המשפחה היא צינור נשימה אדיר למרחב הכפרי בכלל ולמרקם הקיבוצי בפרט. "כמו בכל הקיבוצים בארץ, גם המעפיל הלך והזדקן", הוא מספר, "כשהייתי מגיע לביקורים זה צבט בלב לראות שהדשאים הוזנחו, הבריכה בקיץ עמדה שוממה, לא הייתה סיבה לשפץ את גני השעשועים והאווירה מאד מנומנמת בלשון המעטה".

"היום אחרי ארבע הרחבות ועשרות משפחות צעירות חדשות שלא כולן של בני קיבוץ שחזרו, אנחנו חיים בתפאורה אחרת לגמרי. יותר צפוף, יותר עמוס ובקטע חיובי. יש כאן חיים תוססים וקהילה מגובשת ורב-גילאית". לילך עובדת בחברת היי-טק גדולה בכפר סבא ויוסי בתחום ההשקעות בענף הסטארט-אפים בחיפה. לסיפור יש טוויסט בעלילה כשמשפחת לוי מקבלת חיזוק משמעותי עם המעבר של אחותה הקטנה של לילך, נטע, ובעלה מיקו, שהגיעו בעקבות סגרי הקורונה לקיבוץ ומצאו את עצמם נשארים.

דירת שלושה חדרים בקיבוץ במקום מרתף

בסגר הראשון האחות הצעירה ובן זוגה נחתו במעפיל בשביל מפלט מהסגרים וההגבלות הקורונה. הם גרו באופן זמני בבית של יוסי ולילך ופתאום, כשניכרה הזדמנות על דירה שהתפנתה בקיבוץ, נטע ומיקו קפצו על העגלה. "בניגוד לאחותי שהמעבר לקיבוץ לא היה הדבר הכי טבעי בשבילה, אצלי זה היה ברגע", אומרת נטע, "החוזה שלנו בדיוק נגמר, ראינו את הדירה בקיבוץ ביום שני וביום שלישי כבר סגרנו. יכול מאד להיות שבזכות העובדה שלילך הכינה בשבילי את הקרקע וראיתי את המעלות המדהימות של החיים בקיבוץ. בעיקר דרך העיניים של האחייניות והאחיין שלי שפשוט פורחים כאן".

נטע ומיקו החליפו דירת מרתף של 50 מ"ר בדירה קיבוצית בת שלושה חדרים וגם האמא של האחיות מפרגנת כשהיא מגיעה תדיר לבקר בקיבוץ ומקבלת שתיים במחיר אחת. "אני עובדת כרכזת משאבי אנוש בנתניה ויוצאת מוקדם כך שאני מדלגת מעל הפקקים", אומרת נטע, "מיקו הוא מתכנת שעובד מהבית וחי את החיים הטובים. הקשר של לילך ושלי כאחיות הוא קשר מעולה, אנחנו קרובות מאד וזה נפלא. דשא ירוק, מרחבים וקיבוץ-כמו-פעם מבלי לוותר על הקידום בקריירה שכן יש לעמק חפר לוקיישן מצוין".

 
 "דשא ירוק, מרחבים וקיבוץ כמו פעם מבלי לוותר על הקידום בקריירה". נטע ומיקו (צילום: פרטי)


התל אביבי חוגג ט"ו בשבט בקיבוץ

לפעמים המעבר של אחד מבני הזוג מגיע דווקא מהצד הלא-קיבוצי. אצל הילה ועדי טורנג'י זה היה עדי התל-אביבי שהוביל את הרכבת לקיבוץ מסילות. זהו גם מקרה ראשון בהיסטוריה שבו אדם שאחד הטריגרים שגרמו לו להתאהב בחוויה הקיבוצית היה חגיגת ט"ו בשבט. "זה מצחיק, אבל זה ככה", אומרת הילה, "הגענו לבקר את המשפחה בדיוק כשעשו כאן הפקה של ט"ו בשבט עם טרקטור וכל הטררם. עדי נדלק ואני מצאתי את עצמי חוזרת למסילות אחרי כמעט 20 שנה".

הילה עזבה את הקיבוץ אחרי הצבא, נדדה קצת לת"א ובסוף מצאה את עצמה שנים רבות בכרכור. לפני ארבע שנים (לא רק בגלל ט"ו בשבט) המשפחה החליטה לעבור למסילות. כאן כבר נולדה בתם נויה והעתיד של הטורנג'ים נראה ירוק, ירוק מאד. "היו הרבה שיקולים שהנחו אותנו להגיע לכאן", אומר עדי, "דבר ראשון, איכות החיים והחינוך. הקיבוצים בישראל אולי השתנו בעשורים האחרונים אבל הלב שלהם עדיין במקום הנכון. יש כאן אווירה מיוחדת, קהילה חזקה והרבה תחושה של ביחד. החינוך נפלא והילדה מאושרת. רואים את זה עליה בכל בוקר ובמיוחד שהיא מתניעה את הבימבה-ג'וק ונוסעת כמעט לבד לגנון. הבונוס הנוסף הוא האפשרות להתגבר על יוקר המחייה וליהנות מבית צמוד קרקע במחיר שפוי מבלי להשתעבד למשכנתא".

 
"אפשר להתגבר על יוקר המחייה וליהנות מבית צמוד קרקע במחיר שפוי מבלי להשתעבד למשכנתא".  (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של מסילות)


המקום הנכון בזמן הנכון

בכל הנוגע לתעסוקה, הילה ועדי הסתדרו בקיבוץ. היא עובדת בגני הילדים והוא בתפקיד ניהולי במפעל המקומי המייצר כבלי פלדה לתעשיות ביטחוניות. בדומה ליוסי, גם הילה מתחברת לשינוי האדיר שהביאו הבנים והבנות שחזרו לקיבוצים בהם גדלו. היא מתארת את זה ממשקפיה כאשת חינוך. "כמות הילדים הגדלה מספרת את כל הסיפור", היא אומרת, "אם לפני כמה שנים לא היו כאן יותר מילד או שניים מהקיבוץ בגני הילדים, היום אנחנו הולכים לפתוח שנת לימודים עם 9 תינוקות שכולם בני המקום. בשנת 2021 אין מצב שתפתח שכבת ילדים בלי נוכחות גדולה מאד של ילדים ממסילות".

"הילדים הם הבסיס של הקהילה ולא כקלישאה. בסופו של דבר בזכותם אנחנו מחדשים את כל המסורות של הקיבוץ. חגים, אירועים, מפגשים חברתיים. במיוחד כשהם מגיעים עם הורים צעירים ומלאי אנרגיה שיוזמים ומפיקים כל הזמן. קשה להגיד אם נויה, שהיא היום רק בת שנה וחצי תמשיך לגור כאן בעוד 20-30 שנה, אבל ללא ספק הקליטה של המשפחות הצעירות מכינה לכך את הקרקע".

לא רק בני קיבוצים חוזרים לגור בקיבוץ בו גדלו. במקרים רבים המשפחות הצעירות שנקלטות במרחב הכפרי מגיעות עם תא-הורי עירוני לחלוטין. ברור עם זאת שהתנועה של בני הדור השלישי היא מרגשת ומעודדת. זהו מעבר ייחודי שמאפשר לקיבוץ גם להמשיך לגדול וגם לשמור על המסורת וההמשכיות, כשקיבוצים רבים מסמנים כבר דור רביעי ואפילו חמישי.

כתבות נוספות בנושא:

עוסקים בחלום בלב הערבה

פעמים רבות עולה שאלת התעסוקה כשחושבים על מעבר לאזור כמו חבל אילות,  אבל אם לשפוט לפי היזמים ובעלי העסקים שמצאנו נדמה כי מדובר במציאות אחרת לגמרי

הארגונים שעוזרים לנוער בסיכון בפריפריה

הקמת חווה חקלאית, עידוד יוזמות עסקיות ונערה אחת מהגליל שבחרה לשבור סטיגמות. הכירו את האנשים שבחרו לסייע לבני נוער בסיכון מהפריפריות

אהבת הארץ - קווים לדמותה

עם מאות מתנדבים שקוטפים תוצרת חקלאית, שומרים על השטחים החקלאיים ולומדים מהי ציונות, ארגון "השומר החדש" מגדיר מחדש את המושג  "אהבת הארץ"