לפחות ל-100 השנים הבאות: כיצד נחזק ונשמור על המושבים מפני רפורמות?

מהי האסוציאציה הראשונה שעולה לכם בראש כשאתם שומעים את המילה "מושבים"? אצלנו עולה המילה ציונות. המושב הוא צורת ההתיישבות הכפרית הנפוצה בישראל, עם 410 מושבים, המעבדים כ-30% מהקרקעות החקלאיות בארץ. כ-60% מהחקלאים חיים במושבים, כ-11,000 איש ואישה. המושבים, המשלבים צורת התיישבות מיוחדת וחקלאות שיתופית, הם המצאה ישראלית-ציונית שנועדה לתת מענה לישראל הצעירה, ויש להם תרומה עולמית. הם מורכבים מארבעה רכיבים, שביחד יוצרים מבנה ייחודי: משקים חקלאיים משפחתיים; התארגנויות חקלאים לפעילות כלכלית משותפת; קשר בין הניהול המוניציפאלי של היישוב להתארגנות החקלאית וכמובן חקלאות, שהיא התכלית.

המושבים בישראל מעבדים כ-30% מהקרקעות החקלאיות בארץ (צילום: מושב מרגליות)

חקלאות גדולה, צמצום עלויות

על אף התרומה הגדולה של המודל המושבי למשימות הלאומיות במשך 100 השנים האחרונות, עתידה של צורת ההתיישבות הכפרית אינו ידוע. במדינות הנוכחית, חלק גדול מרכיבי המושב – מהמשקים המשפחתיים ועד להתארגנות החקלאית, נמצאים תחת סימן שאלה: המדינה מעדיפה חקלאות גדולה על פני משק חקלאי קטן, נכונה לפתוח את שוק החקלאות לייבוא ולפרק התארגנויות חקלאים ומהלכים נוספים. תהליכים אלה מביאים לכך שמספר המשקים הפעילים במושבים הולך וקטן; מצטמצמת תפוקת הירקות והפירות האופייניים למושבים; ונוצרת הפרדה והבחנה בין אוכלוסיות בתוך המושב (חקלאים, בעלי נחלות ואוכלוסיות קהילתיות). במחקר חדשני ומרתק של ד"ר לירון אמדור, אשר פורסם בחודש ינואר 2022, היא מבקשת לענות על השאלה כיצד ניתן לשמור, לחזק ולהמשיך הצלחה בת 100 שנים, ולשכפל הצלחה זו ל-100 השנים הבאות לפחות.

במסגרת ההצעות שהועלו במחקר ומטרתן לחזק ולשמר את המושבים וכפועל יוצא את החקלאות המושבית, הועלתה הצעה שהמושב יהפוך דומה לקיבוץ, עם יחידות ייצור גדולות יותר מהיחידות הקיימות במושבים, או לחלופין שהמדינה תכיר בחשיבות משק משפחתי קטן ואנרגטי, שיקבל כלים ותמיכה כדוגמת הלוואות בערבות המדינה והעדפה במענקים ובתמיכות, וכן כלים לחדשנות בחקלאות שיאפשרו להגדיל את הפריון. כמו כן, נכון יהיה לחזק את התארגנויות החקלאים במושב, לדוגמה באמצעות ליווי מקצועי, וכן לחזק את ההתארגנויות האזוריות של מושבים. בהיבט התיישבות, המחקר מציע לבחון פתיחה של אגודות המושב לקליטת תושבים קהילתיים וכן קליטת חקלאים חדשים ומתן תמיכה בחקלאות דור חדש. צעדים אלה אינם מהווים חלופה אלא נכון שייעשו במקביל.

עתיד המשקים המשפחתיים תחת סימן שאלה (צילום: Depositphotos)

התוצרים של המשקים המשפחתיים

החשיבות של השמירה על המשקים המשפחתיים במושבים בישראל נוגעת באופן ישיר לביטחון התזונתי שלנו ולביטחון הלאומי. "המשקים המשפחתיים מייצרים בעיקר גידולים מתוחכמים ואינטנסיביים כגון גידולי חממות", מציינת ד"ר לירון אמדור, עורכת המחקר במכון יסודות. "כ- 72% מגידולי הירקות בחממות בישראל הם במושבים, או פירות וירקות טריים שיש לגדל אותם בהקפדה יתרה וידיים עובדות רבות. מדובר בגידולי בסיס בסל המזון הישראלי: 88% מהעגבניות בישראל גדלות במושבים, 85% מגידולי עלים (כמו חסה, תרד וכו'), 80% מהפלפל, 73% מהמלפפון ועוד. ללא משקים משפחתיים קטנים, שבעליהם יכולים להתמסר לגידולים המתוחכמים הללו, כולנו נסבול ממחסור בירקות ופירות".

בימים אלה, בהם החקלאים במושבים נלחמים על פרנסתם ומתגוננים מפני רפורמות חדשות, נראה שמחקרים בנושא צריכים להביא המלצות לא רק למקבלי ההחלטות אלא גם לחקלאים עצמם, שמתמודדים עם שינויים. ואכן, במחקר של ד"ר אמדור, היא מציינת את החשיבות בתמיכה בדור החדש בחקלאות, ובמתן מעטפת תמיכה. "המחקר שלנו הוא נייר המונה שורה של המלצות, חלקן למקבלי ההחלטות, אבל חלקן בהחלט מכוונות גם למושבניקים עצמם", מציינת ד"ר אמדור. "למשל - אנחנו ממליצים לבחון את האפשרות לקלוט חקלאים חדשים כחברים, ויתכן גם לקלוט לאגודות תושבי הרחבות קהילתיות, במעמד מיוחד ושונה מבלעי הנחלות. בקיבוצים קולטים תושבי הרחבות לחברות, מהלך שהוכיח את עצמו. במושבים הדבר יותר מורכב, אך בהחלט יתכן ששווה לבחון אותו".

מצוקת הדיור מאיימת לפגוע בחקלאות

מצוקת הדיור בישראל באה לידי ביטוי בעיקר במחירי נדל"ן גבוהים במיוחד. הפתרון, כידוע, הוא הגדלת ההיצע, ולשם כך יש צורך בקרקע. הרבה קרקע. ברקע נשמים קולות על הסבת אדמות חקלאיות למגורים, מה שעלול להוות פגיעה משמעותית בחקלאות המושבית ובחקלאים בפרט. על כך, עונה ד"ר אמדור, כי לא ניתן לקיים עיבודים חקלאיים ללא קרקע: "הקרקע היא אמצעי ייצור מרכזי בחקלאות. כדי שחקלאי יעשה השקעות ארוכות טווח בקרקע - יקים מטעים, חממות, ישקיע בציוד וכו' - הוא צריך לדעת שהקרקע תמשיך להיות שלו לאורך זמן", הוא אומרת. "בשל כך לתהליכים של פיתוח על קרקע חקלאית יש השפעות שחורגות מהדונמים שהועברו לפיתוח. התהליך יוצר אי ודאות אצל החקלאים, האם הקרקע תוסיף להיות שלהם לאורך זמן, ולכן פוגע בתמריצים להשקיע בקרקע, ומכאן יכולה להיות פגיעה בפריון, ביעילות, ברצון להטמיע טכנולוגיות והשפעות שליליות נוספות".

"אנחנו ממליצים לבחון את האפשרות לקלוט חקלאים חדשים כחברים, ויתכן גם לקלוט לאגודות תושבי הרחבות קהילתיות". ד"ר לירון אמדור (צילום: דרור פז)

אוכלוסיית ישראל גדלה והצורך להבטיח מזון

אחת ההמלצות במחקר היא לחזק את ההתיישבות על ידי קליטת תושבים חדשים במושבים, מתוך ציפייה לחזק את המושבים ואולי אף להצמיח חקלאים חדשים. מה שברור הוא, שביחד עם הצמיחה הטבעית באוכלוסיה, יש חובה שיצמחו מספרית גם יצרני המזון ותתחזק המעטפת שלהם. "העיסוק בחקלאות חייב להתרחב לאורך זמן. אוכלוסיית ישראל גדלה בקצב של 2% בשנה, וכדי לספק ביטחון מזון - החקלאות צריכה לגדול בהתאם".

במכון יסודות, המכון בו חוקרת ד"ר לירון אמדור, מסיימים בימים אלו נייר מדיניות על הדור החדש בחקלאות, וממנו עולה שיש ביקוש גדול לעסוק בחקלאות, כולל מצד אנשים שגדלו בעיר, ורוצים להיכנס לעיסוק החקלאי. אין ספק שלצד הצעדים אותם המדינה חייבת לעשות, ישנם צעדים שהחקלאים והמושבים צריכים לנקוט בהם, תוך גילוי גמישות ופתיחות, על מנת לשמור על המושבים ולאפשר להם להמשיך לתרום את תרומתם. במכון רואים צורך לעצב פתרונות שיאפשרו לעודד את המגמה הזו, ולהרחיב את מעגל העוסקים בחקלאות.