הסיפור הזה ודאי מוכר לחלק מתושבי המגזר הכפרי: האווירה פסטורלית, המרחבים ירוקים ונעימים אבל מפגע סביבתי משמעותי מפר תמידית את שלוות הנפש. זהו המאבק של חלק מהיישובים הללו, בטחנות הרוח הבירוקרטיות
בזמן שהוא חווה את המשבר החמור ביותר שלו, מגיעות מהמרחב הכפרי קצת בשורות חיוביות לענף התרבות כמו מתחם חדש בגולן, מיני פסטיבל מותאם למגבלות הקורונה ועד עידוד אמנים
הקשר בין אקולוגיה ושמירה על איכות הסביבה נטועים עמוק ב-DNA של המרחב הכפרי. לכן היה זה מתבקש לצאת למסע מדן ועד אילת בעקבות יזמים עם רעיונות גדולים בתחום המחזור הטכנולוגי ההולך ומתפתח
פטירתו הטראגית של בן הקיבוץ הובילה את אביו למסע הנצחה מיוחד במינו שהסתיים בהקמת בית כנסת ועריכת בר מצווה ראשון אחרי יותר מארבעה עשורים: "דרך נפלאה לשמר את זכרו"
הביטוי "ערבות הדדית" מרים את ראשו כיום דרך המאבק בקורונה. אך עבור חברי קיבוץ אורים מדובר בדרך חיים חברתית-כלכלית: "משפחה הנקלעת לקשיים מקבלת סיוע כספי מקרנות לעזרה הדדית שהקמנו"
הכירו את מפעל הנתינה של יהודית ועופר זנדאני. עם המסירות והערבות הדדית שמאפיינים רבים בהתיישבות הכפרית קיבלו השניים החלטה להפוך את חדרי קיבוץ אשדות יעקב מאוחד לחדרים מדוגמים לחיילים בודדים
בית קפה חברתי, וואטסאפ ליולדות ופרויקט צעירים למען ותיקים. מצאנו את הקיבוצים בגליל העליון שלקחו את עניין הקהילתיות לגבהים חדשים: "האמא חטפה שפעת והילדים רוצים שניצל? החסידות בדרך אליכם"
ייבוש ביצות, מלחמות, אינפלציות שאיימו על עתידם ושינויים חברתיים. הרבה אתגרים עברו הקיבוצניקים אך מעולם לא דבר שגרם לביטול החג היחיד שמאגד את החברים יחדיו בחדר האוכל, עד שהגיעה הקורונה. כך עומד להיראות ליל הסגר אצל רובם
פעמים רבות עולה שאלת התעסוקה כשחושבים על מעבר לאזור צחיח כמו חבל אילות, אבל אם לשפוט לפי היזמים ובעלי העסקים שמצאנו נדמה כי מדובר במציאות אחרת לגמרי: "אם במרכז יש 1000 כמוני, כאן אני ייחודי"
