אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

המירוץ לקיבוץ

מאפור הבטון של העיר אל הירוק הנושם במרחב הכפרי. כולנו תקווה שמשבר הקורונה ייעלם כמה שיותר מהר, אך נראה שבכל הנוגע לביקושי המעבר לקיבוצים וליישובי הכפר, השיאים נשברים כל חודש מחדש: "אנשים מבינים שאצלנו הייאוש יותר נוח"

19.6.20|טל מאור

תאמינו או לא, יש גם משהו טוב שקורה בשנת 2020, לפחות בכל הנוגע לביקושי המגורים בקיבוצים וביישובי הכפר. ניתן להוסיף גם את המילה חריג. אלפי זוגות של ישראלים מכל ערי ישראל (וגם ישראלים בחו"ל) ממלאים את תיבות הפניות של יישובי המגזר הכפרי, מהנקודה הצפונית ביותר בגליל ועד יישובי הערבה המבודדים. דבר אחד משותף לבטח יש לכל אותם פונים והוא הרצון להעתיק את חייהם מהבטון וקולות העיר, אל הירוק הנושם שמציעים אותם קיבוצים ויישובים כפריים. דבר נוסף שכנראה מאחד אותם הוא החיבוק המנחם בדמות ה'ערבות ההדדית' המוצעת לרוב לצד מגורים ביישוב כפרי, זו שכה חסרה בעידן הקורונה.

מהנתונים הבאים המובאים ישירות ממאגר המידע של "אתר הבית", המתייחסים לתקופה שבין ה-1 באפריל ל-1 ביוני ניתן לראות את הזינוק התלול: יותר מ-3,500 פניות לקיבוצים ויישובים כפריים. כ-50% יותר לעומת התקופה המקבילה  אשתקד. לעומת זאת, כמות הכניסות לאתר לא זינקה דרמטית עם קצת יותר מ- 10%: מאזורי ה-190 אלף כניסות בחודש בשנה שעברה ל-210 אלף בממוצע בתקופה המדוברת. אך האם ניתן לשייך את הזינוק אך ורק למגפה שנחתה עלינו?

כנראה בין התחומים היחידים שהרוויח ממשבר הקורונה. נתוני חודש יוני עד כה (צילום: צילום מסך)


הקולות בשטח תואמים את הנתונים ומצביעים על עליה של כ-23 אחוזים במספר הפניות במחוז הצפון. הדבר מורגש כמובן גם בקיבוצים כמו  גשור מדרום הגולן ובית אלפא הותיק, למרגלות הגלבוע. "יש פה התעניינות גוברת, אנחנו סופרים כבר 83 פניות תוך כשבועיים" מספרת טל שיזף, רכזת הצמיחה הדמוגרפית בבית אלפא. "התחלנו לשווק את השכונה הקהילתית החדשה שלנו לפני פחות משנה וכעת יש לנו 12 מגרשים תפוסים מתוך 16. מסביר צוקי דויטש, המקביל שלה בקיבוץ גשור. "לפי הקצב הזה עד סוף השנה אנחנו מצפים למלא את השכונה עם 16 מגרשים ומשפחות בחברות מלאה בקיבוץ."

עליה של כ-16 אחוזים במספר הפניות בדרום באה לביטוי גם במושבים ובקיבוצים באזור עוטף עזה. "יש לאחרונה לא מעט פניות רציניות ובשלות מזוגות שמתעניינים במגורים במרחב הכפרי" מעיד רוני כרמל, רכז צמיחה דמוגרפית בקיבוץ ניר יצחק, "פתאום העבודה מרחוק נראית לכולם יותר ריאלית, אנשים רוצים לקיים חיים משפחתיים יותר, פחות יומיות ויותר אורח חיים נוח במרחב הכפרי".

"יש פה התעניינות גוברת, קבלנו 83 פניות תוך כשבועיים". בית  אלפא (צילום: קיבוץ בית אלפא)


"ככה אנחנו רוצים לחיות"

אך האם זו באמת הקורונה שהביאה רבים כל כך לבחון את האפשרויות במרחב הכפרי? מאחר שרכזי הקליטה בקיבוצים חשופים למבקשים להיקלט ולדעותיהם יותר מכולם, ביקשנו לדעת מה הם שומעים בשטח. "אין מה לעשות, החיים קשים, אנשים עובדים קשה, הם מרגישים יותר ויותר ניכור חברתי בסביבה העירונית שלהם" אומרת טל שיזף מבית אלפא, "העובדה שיש פה קהילה בריאה וטבע הופכים אותנו לאלטרנטיבה טובה. יותר אנשים מבינים שאצלנו הייאוש יותר נוח".

בקיבוץ ניר יצחק מספרים שהקורונה באמת גרמה לאנשים לחשוב, לשנות סדרי עדיפויות, לבדוק איך אפשר לשלם הרבה פחות, לעבוד פחות ועדיין ליהנות מאיכות חיים, עם דגש על משפחה וילדים. "כשמבקרים אצלנו מבינים שלא צריך לשלם כל כך הרבה בשביל איכות חיים, וחינוך איכותי לילדים, כי הרי הכל טמון בחינוך. במצב הגיאופוליטי הקיים החינוך והקהילה הם קריטיים".

ואילו בקיבוץ גשור התרוממו כמה גבות כששמעו את הסיפורים איתם הגיעו הפונים מסביבתם העירונית. "הפתיע אותי שאפילו תושבי ישובים בעלי אופי כפרי, שנמצאים יותר במרכז, רוצים לגור איתנו. כששאלתי זוג מושבניקים הם אמרו לי ש'אנחנו רוצים לברוח משם בגלל שכל מיני נובורישים התחילו לקנות חלקות ולהציב עליהן חומה'", מעיד צוקי דויטש, "במילים אחרות מספרים לי שהקהילתיות נפגעה, החברתיות והמשפחתיות כבר כמעט ולא קיימות כמו פעם. ההבדלים בין העיר לכפר התחדדו מאוד בעשרים שנה האחרונות. תהליכי האורבניזציה רק חידדו את ההבדל וחוסר הביטחון האישי בתקופת הקורונה הדגיש את היתרונות שלנו. ואז אנשים מבקרים אצלנו ורואים ערבות הדדית, ושכונה שלמה בלי גדרות, וילדים שמסתובבים חופשי בלי חשש והם אומרים לי 'ככה אנחנו רוצים לחיות'".

"עדיין קשה לקבוע האם כל אותם אלפי פניות שאנחנו רואים באתר בתקופה האחרונה הם מה שאנחנו מגדירים כפניות 'קונבנציונאליות', או דווקא תוצאה של אימפולסיביות", מצנן מעט את ההתלהבות טל ליניבקר, מנהל "אתר הבית". "צריך לזכור שבכל משבר, בטח עולמי, השווקים מגיבים בצורה קיצונית, למעלה או למטה, אז בטח בשוק ענק כמו נדל"ן, וכן, בסוף אנחנו חלק מהשוק הזה. לכן רק בעוד מס' חודשים ארוכים אני מניח שנוכל לקבוע האם מדובר בתור הזהב או שנבין שרובם פשוט חיפשו פתרון מגורים זמני עד שהקורונה תיעלם מחיינו".

אבל גם אם רובם פועלים "בשלוף", עדיין מדובר בחדשות נהדרות, בטח עבור יישובים מרוחקים שבשגרה לא זוכים לביקוש, אני טועה?

"אני חסיד של המשפט 'אין שני לרושם ראשוני'. ז"א אם בדר"כ האתגר האמיתי בתהליך השיווק שאנחנו יודעים להצביע עליו הוא להניע זוג לפגישה ביישוב כפרי מרוחק, אזי שגם אם אותו זוג יבין שהפער בין הפנטזיה למציאות הוא לא קטן, הם עדיין ייחשפו לאנשים המצוינים ולאווירה הייחודית וכך להפוך ל'נציגים'' של היישוב, וזה בטח לא יכול להזיק. מה שגם שחוק המספרים הגדולים יכול בהחלט לבוא לידי ביטוי. העניין הוא שרובם המוחלט של הקיבוצים הפותחים את שעריהם עושים זאת במודל של חברות מלאה. מודל שלצד יתרונות חברתיים ולפעמים גם כלכליים משמעותיים, מבקש ומצפה מהמשפחות החדשות להיות חלק אינטגרלי מהקהילה, לקחת חלק בעיצוב אורחות החיים וכמובן לבנות או לקנות בית. לא בדיוק תהליך מהיר וקליל".


מספרים שהקורונה גרמה לאנשים לחשוב, לשנות סדרי עדיפויות, לבדוק איך אפשר לשלם פחות. ילדי ניר יצחק בשגרה (צילום: קיבוץ ניר יצחק)


הפרטה כלכלית – לא חברתית

עם המגפה העולמית או בלעדיה, עצם העובדה שקיבוצים רבים עברו תהליכי הפרטה תרמה את שלה לתופעת התנועה אל הקיבוצים. קיבוץ עין זיון שברמת הגולן היה לקיבוץ הראשון שהחל בתהליכי הפרטה בשנת 1992 והפך לראשון שבו דירות החברים נרשמו על שמם בטאבו. מאז ועד היום קיבוצים רבים עברו תהליכים דומים ששינו את גישת הוותיקים בכל הנוגע בקליטת חברים חדשים.

"את הצביון הבסיסי שלנו אנחנו רוצים להשאיר על כנו כי הוא נכון וטוב" מדגיש צוקי דויטש מגשור, "למרות השינויים חשוב לנו לשמור על שותפות בענפים הכלכליים ועל ערבות הדדית, שבעצם אומרת שאף משפחה ממשפחות החברים לא תיפול כלכלית או בריאותית או חברתית. הכל עבר הפרטה חוץ מהחוסן החברתי של הקיבוץ".

"אצלנו הקיבוץ מופרט משנת 2005, מאז אף אחד לא נוגע לך במשכורת, לא אומר לך איפה לעבוד או מה לעשות עם הכסף" מספרת טל שיזף מבית אלפא, "אבל הערבות ההדדית עדיין קיימת, אנחנו משלמים מס עבור עצם קיומה, לא סגרנו את חדר האוכל גם כשהיה קשה להחזיק אותו, יש לנו בריכה משותפת מהממת, משקיעים כל הזמן בנוי ובתרבות ויש פה צי של רכבים לטובת החברים. ההנהלה הכלכלית בקיבוץ כל הזמן מחפשת איך להמשיך ולהתפרנס, נוסף על המחצבה, החקלאות והאירוח... נפתחו עוד בתי ספר באזור, הרבה בנים חזרו הביתה והפכו את הקהילה לצעירה יותר".

"אצלנו הקיבוץ עבר הפרטה בסוף 2016" מדווח רוני כרמל מניר יצחק, "זה לא שינוי שקורה ביום אחד, אפילו ברמת הדירות לשיוך, פרצלציה, חלוקת השטחים, הפרטה כלכלית מכורח המציאות, חשוב היה לנו לשמור על הקהילה תוך כדי התהליך, לכן השכונה החדשה שקמה אצלנו לא נקראת 'הרחבה' – זו שכונה חדשה שהחברים בה הופכים לחלק אינטגרלי מהקיבוץ".

"את הצביון הבסיסי שלנו אנחנו רוצים להשאיר על כנו". הנוף מקיבוץ גשור (צילום: קיבוץ גשור)


שמחים לקלוט ולהיקלט

אבל אלה לא רק העירוניים שמבקשים לשפר את איכות חייהם, ביניהם גם בני הקיבוצים הוותיקים שמבינים כי הזמנים השתנו, השנים חלפו, השערות הלבינו, חלק מהבנות והבנים יצאו את שערי הקיבוץ למסעות משלהם וצריך להזרים דם חדש לשבילי הקיבוצים, אל הרפתות, אל המפעלים ולהרבות בידיים עובדות בלולים ובגידולי האחו.

אי לכך בקיבוץ גשור, שבאזורו הורגש זינוק של כ-50% במספר הפניות החודשיות ביחס לשנה שעברה, ובסה"כ 804 פניות חודשיות, הקימו שכונה בת 16 מגרשים שנועדה לקלוט חברים חדשים בחברות מלאה, ובה כל מגרש מתפרש על פני כשלושת רבעי דונם בשיטת בנה ביתך. בקיבוץ ניר יצחק קמה שכונה בת תשעה בתים בנויים, מתוכם נותרו שלושה לאכלוס ומתוכננים שישה מגרשים נוספים לבניה עצמית ועוד 15 המיועדים לתמהילי בניה שונים, ואילו בבית אלפא הגדילו לעשות עם שכונה בת ארבעים ושלושה מגרשים, מתוכם עשרים ושלושה נמכרו לבני הקיבוץ עצמם.

ומה בנוגע לקצב הקליטה?

בבית אלפא הוא נמצא בעיצומו. "לא מעט שבאים לראות מתלהבים מהיופי של הקיבוץ" מספרת טל שיזף, "כולם בשלב בחינת הדברים, אבל בפועל כל מי שהיה פה רצה לחיות פה, ורובם הכי אהבו את מה שהם ראו אצלנו". בקיבוץ גשור נהנים מ-12 משפחות שנמצאות בתהליכי קליטה. "אחת מהן היא חברת קיבוץ שלנו שמשפרת דיור אבל השאר מבחוץ", מדגיש צוקי דויטש, "מאז הקורונה מתוך ה-11 שפנו הצטרפו ארבעה, ויש עוד הרבה שהגיעו ונמצאים בתהליך".

בקיבוץ ניר יצחק, אשר באזורו הורגש זינוק של כ-560 פניות חודשיות, עסוקים בהנעה מחדש של תהליכי הקליטה וקולטים כעת כחמישה זוגות בלבד. "זה אולי לא נשמע הרבה אבל בשבילנו זה בסדר גמור, אנחנו לא רוצים גל פניות אדיר שישנה את אופי הקיבוץ, לא רוצים משהו שיטלטל את הקהילה", אומר רוני כרמל, "זו לא רק הצמיחה והכלכלה שחשובים לנו אלא גם שימור הקהילה. חמש משפחות בשנה זה קצב שמתאים לנו אבל אפשר לקבל עוד שניים או שלושה זוגות. תהליך הקליטה שלנו שם דגש לא רק על בניית הבית אלא חשוב לנו שאנשים ירגישו חלק מהקהילה. הקליטה פה יותר איטית ויותר בריאה".

ממלאים צורך בסיסי של רוב האנשים: קהילה וחום אנושי (צילום: קיבוץ שדה נחום)


כמו כלל תושבי העולם ואזרחי המדינה, גם בקיבוצים עסוקים בימי הקורונה בתפעול הקהילה בנסיבות בלתי מוכרות ומורכבות. במקביל הקיבוצניקים נהנים מעליה משמעותית בכמות המתעניינים במגרשים שהכשירו ובבתים שהקימו לקליטת תושבים חדשים. כל זאת תוך שהם מפנים קשב רב לצרכים המיידיים של הקהילה ולפרטים בתוכה. חשיבה והתארגנות מחודשת בכל התחומים, ובכלל זה בנושא הקליטה, רק שמים דגש על הסיבות בגללן כל כך הרבה ישראלים מגלים את הקיבוץ מחדש והופכים אותו למושא חלומותיהם להקמת משפחה ולהרחבתה, דווקא בימים בהם רוחשת מגפה עולמית.


כתבות נוספות בנושא:

המהפך המדהים של קיבוץ מסדה

"אם הייתם שואלים אותי לפני 25 שנה אם נצליח להתאושש הלב היה אומר שכן אבל הראש לא היה מסכים". סיפור ההתאוששות המיוחד של קיבוץ מסדה

הכה את המומחה - כך בוחרים קבלן לבית פרטי

בונים בית? כנראה שתצטרכו לשכור קבלן, אך הבעיה היא שרבים רואים בו סוג של אויב. כך תדעו שבחרתם נכון

הקיבוץ ששבר את הסטיגמה על הערבה

תוציאו מהראש את כל מה שחשבתם על יישוב באמצע המדבר ותכירו: גרופית - קיבוץ שבו תושבים מנהלים ישיבות עסקים מלב המדבר והסטטוס המשפחתי לא פקטור