אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

האם ההתיישבות צריכה את חוק הלאום?

הוויכוח הציבורי על חוק הלאום מגיע גם למרחב הכפרי. מה משמעות הסעיף העוסק בהתיישבות יהודית בחוק הלאום והאם מדובר בכלל טעות היסטורית ויש לתקנה? מאמר מערכת מיוחד

02.08.2018|מאמר מערכת

מתנגדי חוק הלאום סבורים שהעדר מילים כמו "שוויון" ו"דמוקרטיה" בנוסח החוק שאושר בכנסת יוצר אפליה פסולה בין הציבורים בישראל. עד כדי מצב שבו מתהווים לנגד עינינו אזרחים סוג א' (יהודים) ואזרחים סוג ב' (כל השאר). מחאת העדה הדרוזית שהתעוררה לאחר אישור החוק במליאה היא עדות לכך. אז האם חוק הלאום יעשה להתיישבות היהודית את מה ש"חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל" עשה לירושלים? כלומר, יותר נזק מתועלת?

בין הסעיפים השונים בחוק, אחד מהבולטים עוסק בהתיישבות יהודית. לפי סעיף 7 לחוק, "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". לכאורה, אין כל בעיה, וההתיישבות הכפרית בישראל צריכה לברך על החוק. בפועל, מדובר ב"תפוח אדמה לוהט" שעלול להצית אש מיותרת. להבה שתפגע ביישובים עצמם ובדו-קיום העדין המתקיים בינם לבין שכניהם הלא-יהודיים בפריפריה הישראלית.

אם חוק ועדות קבלה, אשר התקבל בשנת 2011 (כתיקון לפקודת האגודות השיתופיות), קבע שניתן לשמור על המרקם החברתי בקהילות ביישובים קטנים אך ללא הפליה מכל טעם שהוא (לרבות כמובן טעמי גזע או לאום), בחוק הלאום הביטוי "התיישבות יהודית" נאמר בריש גלי.

חוק היוצר אפליה פסולה בין הציבורים בישראל (צילום: shutterstok)


המציאות בשטח חזקה מכל חקיקה

באים התומכים וטוענים כי התיישבות יהודית איננה אלא הפירוש המובהק ביותר לציונות, ושאין בחוק הלאום כדי לחדש. אך האם ההתיישבות הכפרית והיהודית באמת (אבל באמת) צריכה סעיפים מסוג זה? האם סעיף ההתיישבות יהודית מקדם את המגזר הכפרי בישראל או שמא הוא עלול דווקא ליצור אפקט נגדי?

התשובה היא אחת ואין בלתה – האינטרסים הפוליטיים והאידיאולוגיים שהביאו לחקיקת חוק הלאום לא צריכים להשתמש בהתיישבות היהודית בישראל כ"עלה תאנה". לא רק שההתיישבות הכפרית לא זקוקה לחקיקה מסוג זה, אלא שהדבר יכול אף להסב נזק.

ראשית, המציאות בשטח חזקה מכל חקיקה. מרבית היישובים הכפריים בישראל הם בעלי קהילות קטנות, מגובשות והומוגניות או סמי-הומוגניות. לא מטעמים גזעניים אלא מטבע הדברים. למרות שהצמיחה הדמוגרפית המבורכת במרחב הכפרי הפכה את הקהילות למגוונות יותר, המרקם הבסיסי ממשיך להתקיים.

יישובים בעלי אופי חילוני שומרים על אופיים, יישובים בעלי צביון דתי-מסורתי מקפידים על קהילתם ועולם כמנהגו נוהג. ההתיישבות הכפרית בישראל, שסוד עוצמתה טמון בקהילתה, איננה נמצאת ב"סכנה". נהפוך הוא, היא גדלה, מתרחבת ומתחזקת. כך היה לפני חוק הלאום וכך חשוב שיהיה גם אחריו.

אין זה מפתיע שאנו רואים במרחב הכפרי תנועה חדה וערה של שיבה הביתה מצד בני הדור השני והשלישי שעזבו את הקיבוץ או המושב, ואשר חוזרים עם משפחותיהם בכדי לבנות את ביתם במקום בו גדלו. התופעה לא מאפיינת רק את היישובים הכפריים בישראל וכמובן שלא רק את היישובים היהודיים. הרי, מי לא רוצה לגדל את ילדיו בסמוך למשפחתו ובתבנית נוף ילדותו? לא בכדי הנתונים מספרים על כך שכ-60% מהנקלטים "החדשים" בקיבוצים בישראל הם למעשה בנים ובנות חוזרים.

"שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" (צילום: Depositphotos)


מרקם עדין של דו-קיום


רבים מהיישובים הכפריים בישראל ממוקמים באזורים מעורבים. הן בגליל והן בנגב הם נמצאים בשכנות לכפרים דרוזים, ערבים, צ'רקסים ובדואים. זהו מרקם עדין של דו-קיום יומיומי. מהפכה שקטה שמתקדמת מלמטה למעלה, ואשר עלולה להיפגע מחקיקה "חד גונית". חוק שמזכיר התיישבות יהודית ומתעלם מהצורך בפיתוח היישובים הלא-יהודיים, אשר רבים מהם קורסים תחת העומס והעדר תב"עות או תמ"אות, עלול להתגלות כחרב פיפיות.

בואו ניקח את זה צעד אחד קדימה. אם המדינה מדגישה בחוק יסוד את מחויבותה להתיישבות יהודית, וכפועל יוצא מכך תדיר תקציבים לפיתוח יישובים לא-יהודיים, אל נתפלא אם תושביה הלא-יהודיים של המדינה, המעוניינים להמשיך ולהתגורר בסמיכות למשפחותיהם, יבקשו להתקבל ליישובים באותם האזורים. תופעה שכבר מתרחשת וראו לצורך העניין את כפר ורדים או עפולה. למרות שכמובן אין כל פסול בגיוון בקהילות, כולל בקהילות במרחב הכפרי, ספק אם זו הייתה כוונת המשורר.

כאשר מצד אחד היישובים הלא-יהודיים שאינם "נספרים" בחוק הלאום מבחינת התיישבות סובלים מבעיות קשות של תקציבים, בנייה, תשתיות, פיתוח וחינוך ומצד שני האזרחים הלא-יהודיים בישראל רוצים (באופן טבעי) לבנות את ביתם באזורים בו גדלו, הביקוש להיקלט ביישובים הללו הוא רק עניין של "כוחות שוק". 

מקרה בוחן - חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל

מי שסבור שסעיף ההתיישבות היהודית בחוק הלאום יהווה רוח גבית להתיישבות הכפרית בישראל יכול לחזור אחורה בזמן, כ-40 שנה, אל חוק יסוד אחר, "חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל". חוק שנחקק בשנת 1980 מתוך מטרה לחזק את מעמדה של ירושלים כבירתה המאוחדת של המדינה, אך בפועל גרם לפגיעה משמעותית בחוסנה. ממש כשם שצפו מתנגדיו. 

החוק הירושלמי הביא את נשיא ארה"ב דאז, ג'ימי קרטר, להוביל החלטה במועצת הביטחון של האו"ם שתקפה את החוק ובעקבותיה נסגרו 14 מתוך 16 השגרירויות הזרות שפעלו בבירה. ייתכן בהחלט שבמקום להעביר חוק בעל משמעות סמלית בלבד (הנתונה אף היא תחת מחלוקת ציבורית), היה נכון פשוט לבנות בירושלים כבישים, שכונות ומוסדות. מירושלים לחוק הלאום ולסעיף ההתיישבות הכפרית, זו הדרך הנכונה. 

לכן, ההתיישבות הכפרית לא זקוקה לחוק הלאום. ההתיישבות היהודית והכפרית בישראל זקוקה לתקציבים. עוד שכונות, עוד קהילות, עוד מרכזי תעסוקה, עוד מוסדות חינוך, עוד פעילויות פנאי ועוד הטבות. בין אם מדובר בקהילות יהודיות ובין אם בקהילות לא-יהודיות.

*זהו מאמר מערכת.




 

כתבות נוספות בנושא:

התחדשות עירונית ובנייה לגובה: כך יראה הקיבוץ בעוד עשור?

אמנם פרויקט תמ"א 38 בקיבוץ נשתמע כרגע דמיוני, אך האם אנו נמצאים לפני שינוי דרמטי בנוף הדיור הקיבוצי?

תכירו: היוזמה המהפכנית לבניית בית

מתכננים לבנות בית? יוזמה נדלנ"ית במסגרתה משפחות בונות יחדיו מתייעדת להיות הדבר הבא בבנייה הכפרית

הדילמה הכפרית - בנייה מרוכזת VS "בנה ביתך"

על השאלה הקבועה האם לבחור בשכונה המציעה בנייה מרוכזת או דווקא בזו המאפשרת בנייה עצמית יש אולי תשובה