אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

על חרבם - הקרב ההירואי על קיבוץ נירים

יום לאחר שהכריז דוד בן גוריון על המדינה, התרחש הקרב על קיבוץ נירים. כוח מצרי גדול שכלל מאות חיילים כמעט הגיע לגדר הקיבוץ אך נסוג בזכות נחישותם של 40 לוחמים אמיצים. זהו סיפור הקרב והמורשת שבאה בעקבותיו


וידיאו: יהודה קווה ודליה גוטמן
 
ב-14.5.48, לפני כמעט 70 שנים הכריז בלב ת"א דוד בן גוריון על הקמתה של מדינת ישראל. כמה מאות קילומטרים משם, בלב קהיר, מפקדי הצבא המצרי החליטו במקביל להכרזה הישראלית, לרכז מאמץ עיקרי שמטרתו התקדמות צפונה, תוך כיבוש היישובים היהודיים בקרבת ציר הפלישה או בסמוך לבסיס המנהלה שלהם בנגב המערבי. יום לאחר ההכרזה ניתנה ההוראה. ההחלטה הייתה לכבוש. המחשבה - בקלות. על הפיקוד הופקד גדוד 6 של חיל הרגלים המצרי, אשר בראשו עומד מי שלימים יהפוך לשם מוכר בכל בית בישראל - ג'מאל עבדול נאצר. למען האמת, הייתה להם סיבה טובה להאמין שהפעולה תוכרז כהצלחה. בכל זאת, צבא מפואר הכולל מאות אלפי לוחמים אל מול מדינה צעירה עם צבא שלמעשה לא קיים נשמע כמו משחק ילדים. מה שהמצרים לא לקחו בחשבון זה את נחישות תושבי היישוב שקם לו שנתיים קודם לכן. תושבים שבחלקם חזרו מזוועות השואה באירופה.  ואכן, למרות אי שוויון מוחלט בכוחות - 40 חיילים, חמושים בנשק קל בלבד, אל מול הגדוד השישי של חיל הרגלים המצרי, ובסיוע שריוניות, מרגמות, תותחים ומטוסים - לא עלה בידי התוקפים לפרוץ את נקודת הקיבוץ והם נסוגו בהשאירם 30 חיילים הרוגים בשדה הקרב. בצד הישראלי נמנו שמונה חברי קיבוץ הרוגים ואחדים נפצעו, אך קיבוץ נירים עמד איתן עד סוף המלחמה. וכך כתב נאצר  בספר זיכרונותיו אשר פורסם בשנת 1959: "הרגשתי שיחד עם החללים שהשאירה המערכה בנירים, השאירה החטיבה שלי שם גם את האמונה בניצחון המלחמה".
 
40 חברים, מתוכן 15 נשים אל מול צבא מודרני. לוחמי דנגור (צילום: ארכיון קיבוץ נירים)

כדי להנציח את הקרב המרשים ולהתייחד עם שמונת חברי נירים שנהרגו מקום, כל חברי הקיבוץ ותושביו יוצאים מדי שנה למרוץ "דנגור" שיתקיים השבוע בפעם ה-50. נמרוד חפץ בן הקיבוץ, שאביו היה בגרעין המייסד, אחראי על חדר הזיכרון בנירים ודואג שהמורשת הקיבוצית תמשיך לעבור במרוצת השנים. "השנה נציין בדיוק 50 שנה למרוץ שהתחיל ב-1966", הוא נזכר: "אז רצנו מדנגור (הנקודה בה התרחש הקרב) דרך הכביש הראשי ובכל ק"מ, כמה משפחות העבירו ביניהן את הלפיד. היו שנים שרצנו ממש על גבול רצועת עזה ובשנים האחרונות, בעקבות הרגישות הביטחונית, אנחנו מתפשרים היום על מסלול בתוך הפרדסים. חלק מהאנשים רצים את כל המסלול, חלקם הולכים וחלקם ממתינים בנקודת הסיום, אבל מדובר באירוע ייחודי של הקיבוץ שבסופו טקס המעבר ליום העצמאות. כך, המעבר יוצא הכי טבעי שאפשר - ממקום של קרב במלחמת השחרור, למקום שבו בנינו את הקיבוץ הנוכחי."
 
את דבריו של חפץ ממחישה במיוחד הגרסה שחיברו חברי נירים לנופליהם, ביניהם זאביק עציון ושחר מלמד ז"ל שנהרגו ביום האחרון של מבצע צוק איתן: "נזכור את חברינו, מיטב בני קיבוצנו, אשר הרוו בדמם את אדמתו הצחיחה של הנגב . יד זדונית התנכלה למעט אשר בנינו, אשר נטענו וזרענו. היא לא יכלה לנו, כי עמדו מולה פניהם וזרועותיהם של בוני הנגב, משחררי ירושלים, לוחמים אמיצים, אשר נדרו לומר לא תדרוך כף רגלם על אדמתנו. נזכור אותם כמו שהיו, צעירים ורעננים, מלאי בטחון וכוח".
 
הניצחון לכוחותינו בקרב נירים היה אחד המפתיעים כפי שחפץ מנסה להסביר: "מה שיוצא דופן בנירים הוא שזה הישוב הראשון למעשה שהותקף ע"י צבא סדיר. כוח גדול תקף 40 לוחמים בלבד ששליש מתוכם היו נשים ולמרות זאת המקום לא נכבש. זה אחד האירועים הלא מובנים שקרו באותה תקופה. לכוחותינו היו 8 הרוגים, כמעט בלי שרשרת פיקוד ונחישות האנשים, שחלקם שרדו את שואה, היא זו שניצחה."

פאטו רוצמן, חקלאי בן 39 שהגיע לקיבוץ מארגנטינה בשנת 2002, התרגש מאוד בפעם הראשונה שהשתתף במרוץ ומאז לוקח חלק מרכזי בארגונו: "בפעם הראשונה בטקס הייתי נקלט ולאחר שנה כבר הדרכתי את קבוצת בר המצווה. לפי המסורת הנוכחית, בסוף המירוץ ילדי קבוצת הבר מצווה מעבירים את הלפיד למחזור שאחריהם. אורך המסלול הוא 17 ק"מ ואני רץ עם הילדים חלק גדול מהדרך, לאחר אימונים המתקיימים בתקופה שלקראת המרוץ. לאחר העברת הלפיד, הם מציגים גם מפגן אש לקראת יום העצמאות.

 
מאותם הקרבות בו יד אלוהים כנראה התערבה. אזור הקרב כיום (צילום: ארנון אבני)


מספר חברים בודדים שהשתתפו באותו קרב, עודם בחיים ומבחינתו של חפץ, הם הסמל למסר העיקרי שהוא מעביר למטיילים בהסבריו: "לא הטנק ינצח כי אם האדם. כיום הסיסמא הזו מופיעה על האנדרטה בלבד, כיוון שרוב המבנים כבר נהרסו מאז. המשפט הזה מסמל יותר מכל את העמידה של נירים מאז ועד היום."

בזכות המסורת הזו, הצעירים זוכים לחוויה משמעותית והרלוונטיות של יום הזיכרון לא פגה כפי שרוצמן מסביר: "נכון להיום, האנדרטה המחודשת והטקס שהפך למשהו חוויתי, מייצר המשכיות, ציפייה לאירוע וקרבה של הצעירים לאירועים הקשים. בתור קיבוץ על הגדר, אנחנו חווים מציאות מקבילה כמעט לזו שהייתה פה ב-48 ובכל הנוגע להתיישבות מבחינתנו, אנחנו חורשים עד התלם האחרון".
 

כתבות נוספות בנושא:

המספרים והסיפורים המעניינים מאחורי הבחירות לרשויות

ראשי מועצה וותיקים מפנים את כיסאם, נשים כובשות את הפסגה, ואפילו סיבוב שני בגלל מאית האחוז. הבחירות למועצות האזוריות הבטיחו וקיימו

"הבוגרים שלנו הופכים לאנשים יצרניים ושאפתניים"

מערכות החינוך של קצרין 2017 מציגות שיטות הוראה חדשניות המושכות ליישוב יותר ויותר הורים לתלמידים

לא רק סלוגן - כמה נוף שבאת הביתה

לצד תוכניות בנייה רחבות, דווקא סיבה אחרת תגרום לאלפי ישראלים לעבור בקרוב למועצה המקומית כפר ורדים