המלחמה היא "שלהם", אך ההפסד יהיה של כולנו

זה התחיל עם פרסומים ראשונים ימים בודדים לאחר השבעת הממשלה החדשה בראשות בנט. שר האוצר, אביגדור ליברמן, ושר החקלאות (מישראל ביתנו), עודד פורר, עומדים להכריז על רפורמה חסרת תקדים בפירות ובירקות. רפורמה שאמורה לייצר הפחתה רוחבית והדרגתית של המכסים, ומטרתה להוריד את המחיר לצרכן בעשרות אחוזים. לשיטתם, היא מגיעה רק כתגובה לזינוק הדרמטי בשנים האחרונות במחירי הפירות, הירקות והביצים שכולנו צורכים מדי יום.

אך כבר מההתחלה היה ברור שהפעם צפוי כאן מאבק חסר פשרות. מאבק על רפורמה שלטענתם תביא לא רק להכחדת הענף הציוני, ההתיישבותי והחשוב לכולנו, אלא גם לעזיבות המוניות של יישובים כפריים בגליל, בנגב ובערבה. הבוקר (חמישי) הגיעה המאבק לשיאו הזה
הבוקר.

מחריפים במאבק נגד הרפורמה. חקלאים מפגינים וחוסמים צמתים, הבוקר בצומת גילת. (צילום: תנועת המושבים)

נזכרים בטרומפלדור?

חשוב להדגיש כי החקלאות איננה רק סוגיה מהותית ביוקר המחייה בישראל, אלא מהווה מנוע פרנסה למרחב הכפרי בכלל ולפריפריה בפרט. כמובן לצד ערכים בעלי גוון ציוני-חלוצי כמו גאולת אדמות, הפרחת השממה ותעשייה ישראלית. במגזר החקלאי מזכירים לממשלה את האמירה הידועה של יוסף טרומפלדור כי "היכן שתעבור המחרשה האחרונה שם יקבע הגבול".

ראשי ההנהגה החקלאית מביעים את מחאתם בשלל אופנים מרגע הפרסום. כך, למשל, החרימו ראשי ההנהגה את טקס חילופי המנכ"לים במשרד החקלאות ביום א' השבוע (26.7) וקראו להחרמה של פגישת הזום שנקבעה עם השר פורר יום לאחר מכן. זאת כנגד מה שהם מכנים בתור "רפורמה חד צדדית לחיסול החקלאות". ביום רביעי ראשי ההנהגה אף פוצצו ישיבה מול מנכ"לית משרד החקלאות, נעמה קאופמן, וצוות המשא ומתן באגף התקציבים במשרד האוצר.

על ראשי המוחים נמנים בין השאר יו"ר נשיאות המגזר העסקי והתאחדות האיכרים, דובי אמיתי, מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן (ח"כ לשעבר ממפלגת מרצ), יו"ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ"ל תנועת המושבים, עו"ד עמית יפרח, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר מאיר (איש תנועת העבודה וח"כ לשעבר מטעם המחנה הציוני) ושי חג'ג', יו"ר מרכז השלטון האזורי.

"היכולת להחזיק בקרקע היא חלק בלתי נפרד מהערכים שלנו". דברי אלעד, פעיל ב"מגן חקלאות לישראל" (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של 'מגן חקלאות לישראל')

"חקלאי הוא חקלאי הוא חקלאי"

ההנהגה הרשמית איננה לבד וגם השטח מתעורר להילחם. אחת הדוגמאות המרתקות היא יוזמת "מגן חקלאות לישראל" שהוקמה על ידי פעילים חברתיים מהמרחב הכפרי באופן התנדבותי לחלוטין. "אנחנו רוצים לייצר סולידריות בין החקלאים בישראל ולהסביר לשר האוצר שחקלאי זה חקלאי זה חקלאי", אומר אלעד אורמיין מקיבוץ נערן בבקעת הירדן, פעיל חברתי ואב לשלושה, "אנחנו מאמינים בחברה שהחקלאות וההתיישבות הן נבדך מהותי בפעולה שלה. לא רק מתן שירותים ומסחר, לא רק היי-טק. חברה שגם קשורה לקרקע. החקלאות מאפשרת את החיים בישראל גם בנוגע לשמירה על הגבולות וגם מבחינת ביטחון תזונתי".

"זה מאד פשוט להבין. השטחים החקלאיים זה שטחים שאו שאתה מעבד אותם או שאתה מאבד אותם. היכולת להחזיק בקרקע היא חלק בלתי נפרד מהערכים שלנו". במגן חקלאות לישראל טוענים כי המדינה מנסה לעשות הפרד ומשול. הם מלינים למשל שמשרדי האוצר והחקלאות מנהלים דיונים עם ענף מסוים, מבטיחים לו הבטחות, ולאחר מכן מדברים עם ענפים אחרים ומציעים הבטחות סותרות.

"ייבוא הוא לא פתרון קסם ליוקר המחייה"

בהנהגה החקלאית טוענים כי יש לגלגל את האשמה לעלויות של פירות וירקות על רשתות השיווק שפועלות הן כקמעונאיות, הן כיבואניות והן כסיטונאיות. "רשתות השיווק מוסיפות אחוזי רווח עצומים על מחיר התוצרת החקלאית, עליה עמלים החקלאים בזיעת אפם בכל מזג אוויר או מצב ביטחוני", טוענים בהנהגה החקלאית, "ייבוא הוא לא פתרון קסם ליוקר המחיה ויש בו סכנה מהותית של תלות במדינות אחרות כמו ירדן, מצרים וטורקיה". ההנהגה החקלאית קיימה ישיבת חירום והוחלט על שורה של צעדי מחאה, לצד פעילות פרלמנטרית עיקשת. נקבע כי המחאה תכלול חסימת צמתי תחבורה ראשיים, הפגנות בכל רחבי המדינה, השמדת ביצים, פירות וירקות, ואף השבתת החקלאות בישראל כולה.

״המאבק הוא על החקלאות הישראלית", אומר עו"ד עמית יפרח, יו״ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ״ל תנועת המושבים, "האם שווה להרוס את מפעל ההתיישבות ולפגוע אנושות בחקלאי עוטף עזה מגדלי הירקות, במגדלי הביצים בגבול הצפון והפירות ברמת הגולן, וכל זה בשביל חקלאי ארדואן?".

"אני מציע לשר החקלאות הנכנס, קודם כל תעמיד את חקלאי ישראל עם נתוני פתיחה מתאימים הכוללים הפחתה במים וחסמים בעובדים הזרים ותשקיע בדור הצעיר ובחדשנות. כשהבן רואה מה המדינה עושה לאבא, בוודאי שאין קיום לחקלאות ולדור המשך. אנחנו בשבר ערכי ושהמדינה תתעורר כבר יהיה מאוחר. יישארו פה יבואנים ופקידים, אבל חקלאות והתיישבות לא יהיו פה״.

בהנהגה החקלאית טוענים כי רשתות השיווק מוסיפות אחוזי רווח נוספים על מחיר התוצרת החקלאית. שדה חקלאי בנירים (צילום: קיבוץ נירים)

אל הדברים מצטרפת גלית חזקיה הרשקוביץ, מדוברי המאבק מטעם התאחדות האיכרים והמגזר העסקי, אשר הודפת אחת לאחת את הטענות של משרד האוצר כפי שהועברו בתדרוך לעיתונאים.

האם הופתעתם מהמהלך שהגיע ממפלגת ישראל ביתנו?

"חד משמעית. הנציגים של ישראל ביתנו ליוו את החקלאות לאורך השנים ובפרט עודד פורר שרבים ראו בו את יקיר ההתיישבות העובדת. לא פחות. אנחנו זוכרים לו היטב את הפעילות שלו למען יישובים צמודי גדר ב-2017 כשהוא כיהן בוועדת הכספים, ויש אין ספור התבטאויות שלו בעד החקלאות והמרחב הכפרי".

אבל למה בעצם לא לאפשר ייבוא ותחרות? מדוע אתם מתנגדים?

"כל הסיפור של ההתנגדות שלנו זה פייק ניוז. אנחנו לא מתנגדים לייבוא ואנחנו מאד בעד תחרות. הטענה שלנו היא פשוטה, לא עושים את זה בתקציב מהיום למחר אלא במסגרת רפורמה שבה דנים עם החקלאים.

צריך להבין את המשמעות של הייבוא ומאין הפירות והירקות שלנו יגיעו אם החקלאים הישראלים לא יצליחו להתמודד עם התחרות. אנחנו מדברים כאן על ייבוא ממדינות סמוכות שמציעות מחירים זולים כמו מצרים, ירדן וטורקיה. מדינות שאין בהן פיקוח אמיתי על ההדברה של הגידולים, על טיב מי ההשקיה וכדומה".

ומה עם יוקר המחייה?

"החקלאים הם האחרונים שאחראים ליוקר המחייה. החקלאי הוא החולייה החלשה בשרשרת השיווק של הפירות והירקות בישראל. הרווח הגדול נשאר אצל רשתות השיווק כאשר 65% מהצריכה של הירקות והפירות בישראל נעשית דרכן. לראיה, הרווחים של רשתות השיווק במחלקות של הפירות והירקות גבוהים תמיד מהרווחים במחלקות האחרות. לפי דוח של וועדת המחירים משנת 2019, בעוד שהרווח התפעולי הממוצע ברשתות השיווק הוא כ-3.4%, במחלקת הפירות והירקות מדובר על רווחים תפעוליים שמטפסים ל-7%, ואם מפלחים את זה לפירות בלבד מגיעים עד 14%".

הרפורמה לא אמורה לכלול תמיכות ישירות?

"כן אבל. אנחנו מוכנים לרפורמה ומעוניינים בה אבל הרפורמה הספציפית הזו לא נותנת שום תמיכה שמתקרבת לתמיכות הישירות באיחוד האירופאי ובמדינות המפותחות. זו רפורמה שהיא גזר דין מוות לחקלאות הישראלית ושמציעה לחקלאי פירורים שהם לא יותר מלעג לרש.
נראה בעקבותיה סגירת משקים, בחירה בגידולים ספציפיים ונטישת גידולים אחרים, ופחות אנשים שיגיעו לעבד את אדמות הארץ בפריפריה הרחוקה ובגבולות. אגב, יש נטייה לחשוב שמחירי הפירות והירקות בישראל יקרים באופן קיצוני ביחס למדינות אחרות במערב אבל זה פשוט לא נכון. לפי נתוני ה-OECD, רמת המחירים של הירקות והפירות בישראל ב-2017 הייתה אפילו נמוכה מהממוצע במדינות הארגון בכ-5%".

אתם לא מסכימים עם הטענה שייבוא בוודאות יוריד את המחירים?

"מניסיון שיש לנו עם ענפים אחרים כמו ענף הטונה או החמאה, ייבוא לא תמיד מביא להורדת מחירים. בטח שלא באופן אוטומטי עם צעדים דרקוניים וחד פעמיים שרק יגרמו ליבואנים לווסת את הכמות ביחס לעלות ובהתחשב בעובדה שהשוק בישראל מאד ריכוזי".

"יתרה מזו, גם אם הייבוא יצליח להוזיל מחירים פה ושם, אסור עדיין לשפוך את התינוק עם המים. המחיר הוא לא השיקול היחיד בקיומו של ענף החקלאות הישראלי וצריך לזכור ערכים של ציונות, כיבוש האדמה, פרנסה בפריפריה, התיישבות כפרית, תלות במדינות זרות, העדר עצמאות תזונתית, שמירה של שטחים ירוקים ועוד".

עצמאות תזונתית היא עדיין שיקול ב-2021?

"בוודאי. ידעת למשל שבמדינות רבות בעולם יש משרד ממשלתי ספציפי לעצמאות תזונתית? אם יש דבר אחד שאנחנו יודעים בוודאות על ישראל הוא שהעתיד שלה תמיד בלתי-צפוי. אירוע ביטחוני יכול להביא לסגירת נתב"ג, פיגוע בים ייפגע בנמלים וכו'. אנחנו מדינה שמתנדנדת בין אירועים ביטחוניים ונתונה גם להשפעות גלובליות כמו הקורונה. עצמאות תזונתית שהמשמעות שלה היא יכולת לייצר בעצמנו את המזון לתושבים היא קריטית ליציבות שלנו. ישראל מסוגלת להגיע לעצמאות תזונתית מלאה או לכל הפחות לשמור לעצמה את היכולות הללו למקרי קיצון. כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה ונערך על ידי משרד החקלאות".

לסיכום, האם הרפורמה אכן תצא לפועל או שמא מדובר בניסיון נוסף שלא יצלח. חשוב להדגיש שלצד המאבק העיקש של החקלאים, הקואליציה הנוכחית, בהרכבה המאתגר, תתקשה בוודאי לקדם נושאים כאמור. בפרט לאור התנגדות של ממש מצד מפלגות המרכז-שמאל שמגיעות מה-DNA של ההתיישבות – כחול לבן, העבודה ויש עתיד. המתנגדים אינם נכנסים לאדישות. "הממשלה הזו יכולה גם להחליט להעביר את זה רק בשביל לשרוד", אומרים גורמים במרחב הכפרי, "האידיאולוגיה כבר זזה הצידה בנושאים אחרים, ולכן אסור לנו להיות שאננים".

"עצמאות תזונתית שהמשמעות שלה היא יכולת לייצר בעצמנו את המזון לתושבים היא קריטית ליציבות שלנו" (צילום: תנועת המושבים)