.png)
אנחנו: שחר (38), שרון (34), תמרה (4), אפק (חצי שנה) חתול וכלב.
לאן עברנו: קיבוץ נירים בנגב המערבי.
מאיפה הגענו: להבים.
למה הגענו: חיפשנו קהילה, מקום שאין בו גדרות בין הבתים.
מתגוררים ב: שוכרים בית חדש.
עוסקים ב: שרון מורה לילדים לקויי שמיעה ושחר מרצה במכללת ספיר.
מה אנחנו הכי אוהבים בקיבוץ: אוהבים את חיי הקהילה והעזרה ההדדית. חיי קהילה שאינם בנמצא בעוצמה הזאת - לא בעיר, לא במושב ולא בכפר. אוהבים את החינוך בקיבוץ ואת הילדים שמשחקים רוב היום בחוץ. אוהבים את האפשרות "לשחרר" בביטחון את הילדים לשחק בחופשיות בחצר.
הפינה האהובה עלינו בקיבוץ: הגינה הקהילתית. כל משפחה יכולה לגדל בה ירקות ופירות בערוגה משלה.
הטיול האולטימטיבי שלנו באזור: בין השדות המדהימים ומרבדי הכלניות שהחלו לבצבץ ביער.
איך העתיד נראה? מבחינתנו לחיות פה זאת הבחירה הכי נכונה לנו, לא הגענו לפה סתם.
 |
| חיפשו מקום שבו אין גדרות בין הבתים, שרון כהן ובנו (צילום: מתוך האלבום המשפחתי) |
 |
| "אוהבים את האפשרות "לשחרר" בביטחון את הילדים לשחק בחופשיות בחצר" (צילום: יזהר שער) |
הכירו את כל סיפורי המשפחות >
רוצים להכיר מקרוב את נירים? לחצו כאן
*יש לכם סיפור קליטה ובא לכם להופיע במדור? דברו איתנו!