אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

נקלטים? הכירו את מודל המשפחה המאמצת

חולמים להיקלט בקהילה כפרית? בטח תשמחו לגלות שבחלק מהיישובים "יצמידו" לכם משפחה מקומית שתאמץ אתכם לתקופה הכי קריטית של המעבר. במושב עין יהב שבערבה הפכו את המודל הזה למוצלח במיוחד

30.07.2020|שחר דניאלי

מעבר דירה טומן בחובו חששות, בטח כשהיעד הוא יישוב קהילתי קטן ומרוחק הדברים מקבלים משמעות חזקה הרבה יותר. האם נתחבר עם האנשים? איך הילדים יסתדרו?העיר לא תחסר לנו? היות שההתעניינות ביישובים הכפריים מגיעה פעמים רבות מישראלים עירוניים לחלוטין, הקיבוצים והמושבים ברחבי הארץ מנסים לפתח מודלים שיהפכו את הקליטה לרכה וחלקה יותר. כזאת שתעניק תחושת שייכות, אמון וחיבור לקהילה כבר ברגע הגעת המשפחה לישוב. כאשר מתקיימים תנאים אלו, המשפחה הנקלטת מקבלת מענה לצרכיה ויכולה להשתלב יותר בקלות בקהילה.

דוגמה למודל קליטה מוצלח שמתמודד נכונה עם הסוגיות הללו מצאנו במושב עין יהב שבערבה התיכונה. המושב הראשון בערבה והגדול ביותר באזור כיום עם כ-700 תושבים. אך למרות כמות התושבים הגבוהה יחסית, בטח לערבה, כאן לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו וכל משפחה נקלטת מוצמדת למשפחה מקומית במודל של משפחה-מאמצת-משפחה-מאומצת. אז חשבנו שיהיה כדאי לשמוע מהן מקרוב על יתרונות, חסרונות ומגורים באחד מחבלי הערץ הכי ייחודיים בישראל.

 
 תחושת שייכות כבר מרגע הגעת המשפחה למושב. עין יהב (צילום: קיבוץ עין יהב)


נתחיל במס' נתונים לאלו מכם שכבר מפנטזים על המרחבים הבלתי נגמרים של הערבה, כי דווקא בתקופת הקורונה ובשיא של חוסר וודאות כלכלי, המועצה האזורית ערבה תיכונה מדווחת על עלייה תלולה של כ-50% בביקוש למגורים ביישוביה. "פרויקט ההרחבות בערבה צובר תאוצה", אומרים במועצה, "זו בשורה לאוכלוסייה בערבה, ולחזון שלנו להגדיל את מצבת התושבים פי 3 בתוך 10 שנים, מ-4,000 תושבים כיום לכ-15,000 תושבים בשנת 2030". תוסיפו לזה שבתחילת יולי המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל חנך את מתחם העבודה המשותף והמסובסד "קליקה ערבה תיכונה" וממוקם במרחק של פחות מ-10 דק' מעין יהב. אז אולי זה המצב הכלכלי המורכב ואולי זו ההבנה שאפשר לכלכל משפחה גם בעבודה מרחוק, אבל אין ספק שמשהו קורה.

לא רק קישואים ותמרים

מבחינה היסטורית, עין יהב החל את דרכו בשנות ה-60 כמושב חקלאי. כיום יש בו כ-150 נחלות חקלאיות פעילות ואנשי המקום מובילים בתחומם בגידול מלונים, פלפל, עגבניות, תבלינים, חצילים, ענבים, דלעת, אבטיחים, קישואים, תמרים ועוד. בשנים האחרונות המושב התפתח מאד גם מבחינת ענף התיירות עם כ-120 צימרים ובתי הארחה, וכן עשרות בתי עסק עצמאיים כדוגמת גלריות אמנות, הסעדה, מסחר, בעלי מקצועות חופשיים וכו'. ההרחבה הקהילתית במושב זוכה לתשומת לב רבה ובשלב ה-א' שלה היא מונה כ-85 יחידות - מרביתן יחידות מגורים על גבי מגרשים של דונם, ומקצתן משלבות דונם מגורים ודונם תעסוקה.

מעיין גרוס, האחראית על הקליטה במושב, מסבירה כי זה לא פטנט חדש אלא "טריק" שעבד בדורות הקודמים והוצא מארגז הכלים הקהילתי. "המשפחות אשר נקלטות בעין יהב להרחבה הקהילתית מתקבלות מיד גם לחברות באגודה הקהילתית. אבל מעבר לעניין הפורמאלי, יש כאן קהילה שצריך לחבר", אומרת מעיין גרוס, האחראית על הקליטה במושב, "לכן, לקחנו את מה שהצליח בדור של ההורים שלנו שהקימו את המושב באמצע המדבר והשקנו מודל של מאמצים ומאומצים".

"עכשיו כשיש לנו קליטה יותר מאסיבית, אנחנו מחזירים את זה. פעם זו הייתה משפחה מאמצת שממש מלמדת את הנקלטים על חקלאות ועל איך-מפעילים-טרקטור, והיום זה יותר בסגנון של ישראל 2020. הרעיון הוא אותו רעיון. להקל על הקליטה, לתת אוזן קשבת אמיתית, מענה לשאלות נפוצות, ארוחות שישי משותפות ובגדול הרחבה של המעגלים". מעיין מספרת שבדור ההורים, כשמשפחות חדשות "אומצו" על ידי המקומיים, זה היה אפילו לפעמים בתוך כותלי הבית. "היום תודה לאל כל אחד גר בביתו", היא צוחקת, "אבל שוב, המטרה עדיין זהה".

 
שמים במקום הראשון את החיבור לקהילה, מושב עין יהב (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של המושב)


עם המושבניקים בזום

על מנת להבין טוב יותר איך עובד מודל האימוץ המשפחתי, ערכתי ראיון ב"זום" (כיאה לימי קורונה) עם שניים – דורי בר אור שהגיע עם משפחתו ושלושת ילדיהם היישר ממושבה אחרת בישראל בשם פתח תקווה, וסתיו מזור שהוא ומשפחתו אימצו לחיקם את הבן-דורים. "נולדתי בפתח תקווה של סוף שנות ה-70 והיא הייתה מלאה בפרדסים ושטחים חקלאיים", אומר דורי, "העברתי את הילדות שלי הרבה בבוץ, אך גם לצד כבישים ומכוניות. פתח תקווה הייתה קטנה אבל כמובן שלא היה בה את ה-וייב המושבניקי".

דורי מספר כי המעבר מפתח תקווה היה מהיר וחלק. "אני אישית תמיד קיוויתי שנגור במרחב הכפרי ואפילו ציפיתי לעשות את זה הכי רחוק שיש. בסופו של היום לקחתי את המשפחה לצימר בעין יהב, אחר כך לחופשה בצוקים, ובתוך שבועיים מצאנו בית". סתיו, מהמשפחה המאמצת, הוא עין יהבניק במקור, אך כמו רבים מבני דורו, גם לו הייתה תקופה מחוץ למושב. "עם סיום הלימודים האקדמיים ולאחר ארבע שנים בצפון, חזרנו הביתה לעין יהב", הוא אומר, "לי תמיד היה ברור שאני אשוב לכאן. היה לי מאד טוב בעין יהב בתור ילד, הסתכלתי על ההורים שלי, וזה מה שרציתי להיות. זה העתיד שרציתי לילדים שלי. אשתי מפרדסיה אבל היא ידעה שאני ועין יהב זו עסקת חבילה. אני מודה שהחזרה לא הייתה הכי-חלקה, אבל מהר מאד זה הפך להיות שלנו".

 
 הגיעו לסופ"ש בצימר ונשארו להקים בית, משפחת בר-אור (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)


במגזין הקודם: הקיבוצניק בכנסת שרוצה להחזיר עטרה לישנה >>

זיכרונות ממשפחת מלמד?

כשאני שואל את סתיו מה הוביל אותם מלכתחילה לקחת חלק בפרויקט האימוץ לקליטה, הוא מספר שזה בדיוק היה הסיפור של הוריו בהגיעם לעין יהב בשנות ה-80. "ההורים שלי הכירו בעין יהב, ולאחר כמה שנים במושב של אבי, הם החליטו לחזור לכאן", הוא אומר, "הייתה לנו משפחה מאמצת, משפחת מלמד, והם היו בשבילנו הרבה יותר מחברים. זו הייתה ממש משפחה מורחבת. אני זוכר למשל פעם אחת שההורים שלי נסעו לשוויץ בשביל ללמוד כמה טכניקות למשק התבלינים שלהם, ואני נשארתי אצל המלמדים עם אחי בן השנה וחצי. בפעם הראשונה שאח שלי אמר את המילה 'אבא', הוא אמר אותה לאיתן מלמד ולא לאבא שלו". סתיו מספר שכשמעיין פנתה בהצעה לאמץ משפחה נקלטת, ההסכמה הייתה מיידית. "זה לא רק בגלל ההורים שלי", הוא אומר, "אפילו אני, כשהגעתי למושב, ולמרות שאני עין-יהבניק מלידה, הייתי צריך לעבור סוג של תקופת הסתגלות. לכן אני שמח שהייתה לי ההזדמנות לעזור לדורי והחבר'ה להיכנס לכאן ברגל ימין".

איך זה נראה מהצד השני? "זה היה מגניב לגמרי", אומר דורי, "היה איזה טלפון מנרי ופתאום אומרים לי 'שלום אנחנו המשפחה המאמצת'. לא כל-כך הבנתי אבל מיד קלטתי שזה רעיון מצוין. קבענו להיפגש, סיפרתי לאשתי, וממש שמחנו. יום אחרי זה הם פשוט דפקו בדלת בהרכב מלא. זה היה מדהים ומאד משקף את האווירה הקהילתית הפתוחה בעין יהב. כשאנשים מרגישים חופשיים מולך, אתה מרגיש חופשי מולם, וזה סוד הקסם. זה היה מאד יפה בעיניי. הם כמובן הביאו תוצרת חקלאית מהמושבניק לצרכן, ויומיים אחר כך סתיו לקח אותנו, את כל המשפחה, לטיול בטרקטורון. משם הכל היסטוריה".

"אני די בטוח שדורי ואני היינו מתחברים גם בלי האימוץ המשפחתי", אומר סתיו, "אבל בהחלט שמח שעשינו את זה ככה. זה הוכיח את עצמו ובגדול. במיוחד לאור העובדה שיש לנו גם ילדים באותם הגילאים שעבורם הקליטה בסגנון הזה הייתה הדבר הנכון בזמן הנכון".

"אנשים מרגישים חופשיים מולך, אתה מרגיש חופשי מולם", משפחת מזור (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)


מעבר לחיבוק הגדול שמקבלות המשפחות הנקלטות, הקהילה בעין יהב תמיד נרתמת לסייע זה לזה. לדוגמא, בכל קיץ לאחר שנגמרות הקייטנות יש יוזמה מושבית של הפעלת ילדי א' עד ה' ע"י מדריכה מובילה ובני נוער ושילוב התנדבותי של הגיל השלישי והורים (כל אחד לפי יכולתו ועיסוקיו). מעבר לכך במושב פועלות מעל 20 ועדות של מתנדבים בכל התחומים. אלו רק חלק מהיוזמות שמתרחשות כדבר שבשגרה במושב ומסכמות בעיקר את ההבנה שההשקעה הכי טובה עבור כל קהילה היא הקשר האנושי בין המשפחות, השאר כבר יקרה מעצמו.

כתבות נוספות בנושא:

קלטו את משפחת רפאל

אחרי תקופה ארוכה במושב במרכז, משפחת רפאל עברה להתגורר בקיבוץ הכי קהילתי בנגב: "לחיות במקום כזה, זה אף פעם לא מרגיש לבד". הנה הסיפור שלהם

קלטו את משפחת זזרין

משפחת זזרין מחכה לרגע שבו תיכנס לביתה החדש שבנייתו מסתיימת בימים אלה ובינתיים מנצלת את השמש לטיולים בעמק הירוק והפורח. הנה הסיפור שלהם

קלטו את משפחת סיגל

משפחת סיגל בנתה את ביתה במעוז חיים ונהנית מחיי קהילה, חינוך ומרחבים אינסופיים. הנה הסיפור שלהם