אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

בית קטן בערבה מודל 2019

באמצע המדבר, עם המון יצירתיות ונחישות התאגדו להם 13 יישובים והחליטו להוביל את פרויקט המגורים הגדול בערבה: "אם לא נעשה את זה אפשר למחוק את הערבה מהמפה"


כשמשרד השיכון פרסם לפני כשנה וחצי קול קורא להקמת מבנים ארעיים לצורך קליטת תושבים חדשים ביישובי הערבה, היו לא מעט שהרימו גבה. להביא לקיבוצים הדרומיים ביותר בישראל מאות תושבים כאשר היישוב הכי צפוני שלו מרוחק יותר משעתיים נסיעה מבאר שבע?

החזון שנשמע דמיוני, כמעט ועבר מתחת לרדאר, עד שנחת על שולחנה הקטן של פלורנסיה פליסציוק מקיבוץ קטורה, אשר החליטה להתגייס למשימה עם כל מה שיש לה - תמהיל של ציונות קלאסית, גאוות יחידה דרומית, ודם ארגנטינאי עם מבטא מתגלגל.

פגישה רדפה פגישה, הטלפון לא הפסיק לצלצל, ופלורנסיה – ביחד עם שותפים טובים לאורך הדרך הצליחה לגרום לבלתי ייאמן לקרות, ובחודש אפריל האחרון הונחה בערבה הדרומית אבן הפינה של פרויקט שאפתני וחסר תקדים במונחי המגזר הכפרי – "בית קטן בערבה" שמו. 

פרויקט שאפתני וחסר תקדים. קיבוץ אילות (צילום: יח"צ)


חבל הצלה לאזור כולו

פרויקט המגורים הגדול של חבל אילות, אשר במסגרתו ימוקמו בעשרת קיבוצי החבל למעלה מ-100 בתים יבילים בני 70-100 מ"ר המיועדים לקליטת משפחות צעירות שיחזקו את ההתיישבות בערבה, ויעניקו תנופה אדירה לקיבוצים שבשבילם הים הוא שונית האלמוגים באילת.

"הרבה אנשים לא האמינו שנצליח אבל הרבה יותר אנשים שמחים עכשיו שעשינו את זה", אומרת פלורנסיה, "גם אני, היו לי רגעים שהייתי קרובה להרים ידיים. פעם אחר פעם גייסתי שוב את הכוחות, ועוד פגישה ועוד שיחת טלפון. לפני שמונה חודשים, באחת הפגישות שלי עם דגן לוין, מנכ"ל קרן קמ"ע, כשהבנתי שעברנו את קו פרשת המים והחלום הופך למציאות, לא הייתה יותר מאושרת ממני".

"תבין, זה לא רק לקלוט אנשים לקיבוץ", היא אומרת, "זה ממש חבל הצלה לאזור כולו. כמו שאמרתי לניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, אם לא נעשה את זה אפשר למחוק את דרום ישראל מהמפה. הקיבוצים שלנו פשוט ייעלמו. עכשיו בזכות הפרויקט של בית קטן בערבה, העתיד נראה מבטיח".

 
 הובילה את המהלך. פלורנסיה פליסציוק יחד עם ראש המועצה ד"ר חנן גינת (צילום: ג'וזי מדיה)


כשעשרה קיבוצים נכנסו לבנק

אחד האתגרים המורכבים בפרויקט היה המימון. משרד הבינוי והשיכון אמנם סייע מבחינה כספית ולוגיסטית, אך הקיבוצים בחבל אילות עדיין היו צריכים להביא את ההון הדרוש בכדי לצאת לדרך. מדובר במשימה לא פשוטה שכן בניגוד לפרויקטים של בנייה במרחב העירוני, בהם ניתן לקבל הלוואות משכנתה, במרחב הקיבוצי אין אפשרות למשכן את הקרקעות לטובת הבנק. במיוחד בחבל אילות שבו מרבית הקיבוצים הינם קיבוצים שיתופיים, וגם הקיבוצים המתחדשים טרם ביצעו שיוך קרקעות.

אז מה הפתרון? ערבות הדדית בגרסת חבל אילות. במקום שכל אחד מהקיבוצים ישיג את המימון לעצמו, ובכך ייווצר מצב שקיבוצים מסוימים, פחות חזקים, לא יצליחו לקדם קליטה, כל היישובים התאגדו כגוף אחד. "ראש המועצה ואני הבנו שאין דרך אחרת אלא להתאגד ולפנות בצורה מרוכזת כגוף אחד לבנקים", אומרת פלורנסיה, "לאחר אין ספור שיחות עם הקיבוצים, ומתוך ההבנה שיש לראות את טובת הכלל על פני טובת הקיבוץ הבודד, הצלחנו לאחד את כולם תחת אותה קורת גג. עשרת הקיבוצים פנו ביחד לקבלת הלוואות ממספר בנקים, ובסופו של דבר בנק לאומי נבחר בכדי לספק לנו את הליווי הדרוש".

רונן מורי, ראש המערך המסחרי בחטיבה העסקית של בנק לאומי, מדגיש כי בנק לאומי רואה גאווה גדולה בחלקו בפרויקט. "בנק לאומי, באמצעות המערך המסחרי, מלווה מזה עשרות שנים את העשייה הקיבוצית, בכל רחבי הארץ", אומר מורי, "פרויקט הקמת 100 יחידות דיור בקיבוצי חבל אילות הוא פרויקט עם אחריות חברתית גדולה, ואנו גאים שנפלה בחלקנו הזכות לקחת בו חלק ולרקום פיתרון יצירתי על מנת לסייע להרחבת ההתיישבות העובדת בערבה".

 "מדובר בפרויקט עם אחריות חברתית גדולה". רונן מורי (צילום:כפיר סיון)


"להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי"

פרויקט המימון המשותף צלח והביא לקבלת הלוואה בשיעור של 50 מיליון שקלים בתנאים כה אטרקטיביים עד שניתן להגדירם כ"דמויי משכנתה". לצד בנק לאומי, המהלך הבשיל בזכות מעורבותה של קרן קמ"ע של התנועה הקיבוצית, אשר סיפקה ערבויות ל-50% מהסכום, ומפעלים נוספים באזור שסיפקו ערבויות לקרן קמ"ע.

דגן לוין, מנכ"ל קמ"ע וראש אגף הכלכלה בתנועה הקיבוצית, בטוח שהפרויקט המדהים מוכיח את הכוח שבשילוב הזרועות בקיבוצים. "עד לפני שנה נראה היה שחזון הבניה של 120 יחידות דיור בערבה אינו בר מימוש בשל העדר יכולת מימון לפרויקט בסדר גודל כזה בערבה", אומר לוין, "אבל שוב הוכח שכאשר אנו יודעים לשלב כוחות השמים הם הגבול. בזכות שילוב הזרועות של הקיבוצים, משקי הנגב, ערדום, התנועה הקיבוצית, קמ"ע, גופי ההתיישבות ובנק לאומי, לצד נחישותם של ראש המועצה, חנן גינת, וכמובן – מי שהתניעה את המהלך- מנהלת הפרויקט, פלורנסיה - הצלחנו להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי".

ניר מאיר, מזכ"ל התנועה הקיבוצית, מצטרף לדברים. "התנועה הקיבוצית פועלת למען הצמיחה הדמוגרפית בקיבוצי הערבה, וערבות קמ"ע לפרויקט 'בית קטן בערבה' היא חלק מכך", אומר מאיר, "הציונות החדשה בארץ ישראל, ולאחר מכן במדינת ישראל, שאפה ליישב כמה שפחות אנשים על כמה שיותר שטח - זה היה צורך לאומי-ציוני. היום, המצב התהפך, והשלטון רוצה כמה שיותר אנשים על כמה שפחות שטח".

מאיר מציין כי בתנועה מתכוונים לעשות הכל בכדי לאפשר לכמה שיותר אנשים שרוצים בכך לבנות את ביתם בקיבוצי הערבה הדרומית, וכמובן לא שוכח לפרגן לפלורנסיה. "הניסיון לימד אותי שניתן לסמן הרבה מטרות נשגבות, אבל לפעמים, בלי משוגע לדבר זה לא הולך. בפרויקט הזה הייתה זו פלורנסיה. סיכמתי עם חנן שתוך שנתיים נעשה מפגש עם כל 120 המשפחות החדשות - חובת ההוכחה עליו".

כשמשרד השיכון והבינוי חושב יצירתי

במשרד הבינוי והשיכון, המקור הראשון לפרויקט "בית קטן בערבה", מביעים סיפוק רב. בפרט אסנת קמחי, מנהלת המינהל לענייני הכפר במשרד. מדובר באגף ייחודי העוסק בביסוסם ובהרחבתם של ישובים כפריים בפריפריה, שהוגדרו ע"י הממשלה כישובים באזור עדיפות לאומית. הכלים המרכזיים העומדים לרשותו קשורים בתכנון ובסבסוד הפיתוח. קרי, הוזלת מחיר הקרקע המפותחת למשתכנים ככלי למשיכת משפחות צעירות לפריפריה.

קמחי מסבירה כי הבחירה בחבל אילות נעשתה לאחר בדיקה מעמיקה של הצרכים והאתגרים של האזור. "ביצענו בדיקה שהראתה בבירור שבעוד שבחלק גדול מהישובים הכפריים בישראל מתקיימות הרחבות מוצלחות, וכמות השיווקים בישובים הכפריים הולכת וגדלה, ישנם עדיין יישובים ואזורים המתקשים בכך. בעיקר בפריפריה הרחוקה כגון יישובים שנמצאים על כביש 90 במועצות האזוריות מגילות, תמר, ערבה תיכונה ואילות".

מהבדיקה עלה שמספר השיווקים ביישובי המועצות הללו הינו נמוך למרות העובדה שסבסוד הפיתוח בהם גבוה באופן ניכר (כ-120,000 ₪ ליחידת דיור). "כאן נכנס המאפיין השני של עבודת המינהל לענייני הכפר במשרד השיכון והוא - פתרונות ייחודיים לאזורים ייחודיים", אומרת קמחי.

פתרונות דיור זמניים הם הכרחיים

היא מספרת כי בישיבות עבודה פנימיות ובישיבות עבודה מול המועצות האזוריות, עלתה העובדה כי באזורים מרוחקים קיים קושי לקלוט משפחות המבקשות מיד לבנות את בית הקבע שלהן, ונדרשות "דירות מעבר". תופעה שכיחה במיוחד בקיבוצים – בהם האחריות על פתרונות דיור מול הנקלטים החדשים הינה של הקיבוץ. כפתרון נהגתה התכנית שקיבלה את הכינוי "בית קטן בערבה".

"החלטנו להציב מבנים יבילים משופרים בישובים השונים במועצות, אשר ישמשו לקליטת משפחות", אומרת קמחי, "בקיבוצים מבנים אלה יהיו תחליף לדירות קבע, ובשאר הישובים הם יהיו מעין יחידות מעבר עד להחלטת המשפחה לבנות את ביתה". קמחי ומשרד השיכון פרסמו את הקול הקורא ובקשות היישובים דורגו על פי קריטריונים שנקבעו מראש. המדינה השתתפה, לפי התוכנית, בעלות של 170,000 שקלים ליחידה.

"בסופו של דבר התוכנית כללה השתתפות ברכישתם של 140 מבנים יבילים ובעלות כוללת של כ-30 מיליון שקלים", אומרת קמחי, "את התוצאות נראה במהלך הזמן, לאחר שיוצבו המבנים ויקלטו משפחות. יחד עם זאת, כבר עכשיו אפשר להרגיש את השינוי בכך שמזה שנים רבות נוצרו פתרונות דיור ביישובי הערבה המרוחקים". "אנו נמשיך ונלווה הישובים תוך ניסיון מתמיד לייצר את פתרון הדיור המתאים ביותר, בכדי לעודד קליטה ולהביא לביסוסם של הקיבוצים בחבל אילות".

השטח המיועד למגורים החדשים (צילום: ליטל שמואלי)


11,000 תושבים תוך עשור

אז עכשיו כשיש פתרונות דיור, האם חבל אילות יצליח להגשים את חזונו של ראש המועצה, ד"ר חנן גינת - להגיע ל-11,000 תושבים עד שנת 2030? אם שמדברים עם המשפחות המקומיות, התשובה היא חד משמעית "כן".

קחו לדוגמה את ליטל ודרור שמואלי. הורים לשלושה ילדים אשר באוגוסט הקרוב יציינו שלוש שנים למעבר דרומה מהמרכז. "דרור מקיבוץ אילות ואני ילדה טובה רעננה, עירונית מאד-מאד", אומרת ליטל, "למרות שדרור שגדל בקיבוץ ותמיד חלם לחזור לכאן, הוא לא הצליח לשכנע אותי בקלות. מה שהפיל את הפור מבחינתי היה הילדים ואיכות החיים".

ליטל ודרור עברו את המסלול הישראלי הקלאסי. נפגשו בתל אביב, התחתנו, התברגנו בהוד השרון וניהלו חיים תחת מרוץ של ילדים-עבודה מסביב לשעון. היא מנהלת יחסי ציבור של חברת מוצרי צריכה ענקית, והוא מנהל מסעדה בתל אביב. חוזרים כל יום מותשים מהעבודה, בקושי רואים את הילדים, ולוקחים את הסטרס והלחץ גם לתוך סופי השבוע.

"כל יום שלוש שעות בפקקים, בקושי מספיקה לאסוף את הילד מהגן. עוד יום שהבטחתי לחזור מוקדם ובסוף נגררתי במשרד וחוזר חלילה", נזכרת ליטל, "יום אחד כשישבנו במרפסת אמרתי לדרור שאני מוכנה לעבור לקיבוץ ליד אילת. 'אם את לא רצינית אז השיחה נגמרת עכשיו', הוא אמר, כמו שעשה עשרות פעמים קודם לכן. הפעם אני רצינית, עניתי, ומשם הכל היסטוריה".

עוד באותו הערב הם התקשרו להורים של דרור בקיבוץ והחלו את תהליך הקליטה (בני משק אינם מתקבלים אוטומטית בקיבוץ אילות). כיום, שלוש שנים אחרי, משפחת שמואלי היא משפחה קיבוצניקית לתפארת. דרור מנהל את ענף המזון בקיבוץ וליטל מנהלת את השיווק הדיגיטלי ויחסי הציבור באילות. הסבא והסבתא מאושרים מהקרבה לנכדים והסבא והסבתא מהמרכז, הוריה של ליטל, מגיעים אחת לחודש לביקורים של סופי שבוע בדרום.

 משפחה קיבוצניקית לתפארת. משפחת שמואלי (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)


להתאהב בקיבוץ ממבט ראשון

גם נטע טבת ויוסי שפיץ, שהגיעו לפני מספר חודשים לקיבוץ אליפז היישר מרמת גן, בטוחים שהיה זה הצעד הטוב ביותר בעבורם. "כשאני רואה את הילדה שלי נוסעת בחופשיות על האופניים בקיבוץ, ואיך שהיא פשוט 'עפה על המקום הזה', אין בכלל שאלה אם זו הייתה ההחלטה הנכונה", אומרת נטע.

כמו ליטל, גם נטע ויוסי גדלו כעירוניים לכל דבר ועניין. הוא מתל אביב והיא מראשון לציון. הוא מנהל מערכות מידע והיא עובדת סוציאלית. האהבה למדבר והרצון לנסות סגנון חיים אחר, שיהיה מורכב מנוף קסום, קהילה ובלי לחץ של פקקים בבוקר, הם אלה שמשכו את המשפחה דרומה. הכי דרומה שאפשר. "פתחנו את האינטרנט, חיפשנו לעבור לכפר, ואז לראשונה בחיינו נתקלנו בשם אליפז", מספרת נטע וצוחקת, "בכלל לא ידענו שיש מקום כזה בישראל. אבל כשהגענו לכאן זו פשוט הייתה אהבה ממבט ראשון. הסתכלנו אחד על השנייה, הנחנו את כל החששות בצד והלכנו על זה".

יוסי ונטע מספרים שאפילו מבחינת עבודה ותעסוקה הם לא נתקלו בקשיים משמעותיים. למרות החששות והפחדים הידועים. עד מהרה הם מצאו עבודות בסביבה ואפילו לא "נאלצים" לנסוע 20 דק' לאילת שכן הם עובדים באזור המועצה. ההורים של בני הזוג אמנם נשארו במרכז, אך הם מגיעים תכופות לבקר את הנכדים בקיבוץ. הביקורים הם איכותיים, ונמשכים מטבע הדברים כמה ימים ולא שעות ספורות בלבד.

יונתן ואוריין גליקסברג, הורים לשתי בנות ובת נוספת בדרך, עומדים לעבור לקיבוץ קטורה, בו עשה יונתן שנת שירות לפני הצבא מטעם תנועת הנוער נוע"ם. "גדלנו בירושלים, גרנו בתל אביב, אבל תמיד רצינו לחיות במקום שקט, קטן ופסטורלי. מקום עם המון עומק וערכים, ובלי יותר מדי גירויים חיצוניים מיותרים", אומר יונתן, "לאור ההיכרות המוקדמת שלי עם קטורה כשין-שין, ולאור הקשר שנשמר לאורך השנים, הבחירה בקיבוץ הזה לא הייתה מסובכת. אפילו קלה מאד. הקהילה המיוחדת של קטורה היא קהילה נדירה, והיא בדיוק מה שאנחנו רוצים. גם לנו וגם לבנות".

משנת שירות לחיים בקיבוץ. משפחת גליקסברג (צילום: מתוך האלבום המשפחתי)


יונתן עובד בתחום הסאונד ומתכנן לעבור לעולם החינוך לאחר המעבר, ואוריין, העובדת בהיי-טק, בטוחה שתמצא עבודה שתתאים לה באזור הדרום. "אין בנו חשש ויש בנו אמונה", אומרים בני הזוג, "כל מי שמגיע לכאן ופוגש את האנשים הנפלאים של קיבוצי חבל אילות, יסכים איתנו מיד".

לסיכום, נראה כי פרויקט בית קטן בערבה עשוי בהחלט להיות הבשורה החדשה של קיבוצי דרום הארץ. במיוחד לאור העובדה שכל קיבוצי החבל, ללא יוצא מן הכלל, לקחו חלק ביוזמה. ומה לגבי המועצה האזורית? שם כבר מתכוננים לבואן של המשפחות ואפילו עומדים לחנוך בקרוב בית ספר יסודי חדש לכל הילדים הקיבוצניקים שיגידו בספטמבר הקרוב "שלום כיתה א".

רוצים להכיר את יישוב הערבה? לחצו כאן >

כתבות נוספות בנושא:

זאת ילדותי השניה - הקיבוץ ש-50% מתושביו הם ילדים

"הנסיעה בשבילי האופניים, הנופים והעצמאות של הילדים מגיל צעיר". כמחצית מתושבי קיבוץ חולתה הם מתחת לגיל 18. דווקא בעמק החולה מסתתרת ממלכת ילדים אמיתית

השראה ירוקה - 4 אמנים שיוצרים במרחב הכפרי

הם יוצרים, חולמים ומקבלים השראה בזכות ובתוך היישובים הכפריים. מי הם? אתם מוזמנים לגלות

עם הרגליים על הקרקע - בחירת מגרש ביישוב כפרי

חושבים על מגרש בכפר? המומחים שלנו מגישים לכם מדריך מקוצר לבחירת מגרש ביישוב כפרי