אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

מתכון הקסם להקמת יישוב כפרי בישראל

11 הנקודות בנגב היה לילה היסטורי אחד שבו יישבו חלק מרכזי מהנגב, אך בישראל הנוכחית יכולות לעבור 20 שנים מרגע ההכרזה ועד להקמה בפועל. בעקבות ההחלטה להקים יישוב חדש בדרום, בדקנו מה המתכון הנכון להצלחה על אף גלגלי הבירוקרטיה

12.11.2020|שחר דניאלי

בתחילת החודש (נובמבר) הוכרז על הקמתו של יישוב חדש בנגב המערבי, מעט מזרחית לקיבוץ סעד – "חנון" שמו. ההחלטה התבשלה במשך כשלוש שנים בתהליך שהחל עם שר השיכון לשעבר, יואב גלנט, בתוכניתו השאפתנית "חץ לדרום". תוכנית שהבטיחה הקמה של לא פחות מ-18 יישובים חדשים בגליל ובנגב. תכנית שמעבר להכרזות רק מעט ממנה התקדם לקראת ביצוע.

אז האם היישוב החדש יצליח לעבור את מכשולי הבירוקרטיה ושלל האתגרים הרובצים לפתחו, או שמא יסיים את חזונו בקול ענות חלושה כמו 35 היישובים בנגב ובגליל שדובר על הקמתם ב-20 השנים האחרונות? קשה לדעת.

מדינת ישראל מצהירה חדשות לבקרים על חשיבות הקידום של ההתיישבות בפריפריה, אך בד"כ מתקשה ליישם מעבר להכרזות בתקשרות. לפני מספר שנים פרסמנו תחקיר מקיף בנושא שבחן את הסיבות לכך ושרטט את המכשולים המרכזיים. אבל למה להביט בחצי הריק? לשם כך החלטנו לבדוק דווקא מה יכול לעבוד. וכדי להבין טוב יותר בדקנו שני יישובים חדשים "שעשו את זה": היישוב שיזף מרמת נגב, והיישוב מיטל שבתחומי המועצה האזורית עמק המעיינות. שני יישובים קהילתיים בלב קיבוצים ומושבים, בעלי אופי מיוחד של אוכלוסייה מעורבת (דתיים וחילונים).

 
תהליך הקמת ישוב - הלכה למעשה  (צילום: ישוב קהילתי מיטל)


מתחילים שיווק ב-2021

נתחיל בצפון. במקום קסום ופסטורלי שמשקיף לעמק הירדן, עמק המעיינות, החרמון, הכרמל ופסגות הרי השומרון. ברוכים הבאים למיטל. יישוב קהילתי דתי-חילוני שמתגוררות בו כיום 14 משפחות ביחידות דיור זמניות (קראווילות). בימים הקרובים אמורה להתחיל כאן העבודה של פריסת השבילים, ובקהילה המקומית מביטים בגאווה בהתגשמות חזונם.

תמהיל האוכלוסייה במיטל הוא שליש-שליש-שליש. שליש דתיים, שליש חילונים ושליש מסורתיים. התכנון הוא שבתחילת 2021 יחל השיווק של יחידות הדיור, ושהכניסה לבתים לא תתאחר מעבר לסוף 2023. איך מיטל הצליח היכן שאחרים נכשלו? קודם כל, גם כאן זה לקח לא מעט זמן. הדיבורים על היישוב החלו לפני כעשור, ורק בקיץ האחרון הקהילה זכתה לעלות על הקרקע. הקמת היישוב התבססה במידה רבה על כך שקהילת מיטל התגבשה עוד בטרם הוקם היישוב.

אם תרצו, ממש כפי שהוקמו יישובים בארץ ישראל בראשית ימי הציונות. גרעין מתיישבים מתחיל להתארגן בנקודה א', מתיישב מספר שנים בנקודה ב', ורק לאחר מכן מגיע ליישוב הקבע שנמצא בכלל בנקודה ג'. "אם אני צריכה לציין שני יתרונות שעזרו בהקמת היישוב", אומרת שרי רנבאום-גודמן, ממקימי מיטל, "אז אפשר להציב זרקור על שני היבטים – קהילה מצוינת שהתגבשה במשך שנים והגיעה ליישוב כשהיא חזקה ומאוחדת, ותמיכה מצד גופים ציבוריים ומוסדיים כמו המועצה האזורית עמק המעיינות, קק"ל והחטיבה להתיישבות".

בירוקרטיה וסיוע מבחוץ

שרי מספרת כי האתגר הגדול של מיטל היה לבנות וליצור קהילה לפני ההתיישבות בפועל. הדבר נעשה על ידי איתור חברים בעלי חזון משותף, ומפגשים שהתקיימו בתדירות הולכת וגוברת. "היישוב עוד לא קולט, אבל הגרעין בתהליכי צמיחה", היא אומרת, "פעם בחודש-חודשיים אנחנו עושים על ההר מפגש מתעניינים, אליו מגיעות בד"כ 10-15 משפחות. אנחנו מסבירים על היישוב, עונים על כל השאלות, מספרים על החזון ועל הקהילה, ומפרטים אודות אפשרויות הקליטה וההתקדמות". משפחות שמעוניינות מתחילות קליטה מסודרת שכוללת הצמדה של משפחה מאמצת וצעדים בירוקרטיים מול המועצה. המתיישבים החדשים כבר לא יגורו בקראווילות אלא ביישוב הקבע. זאת משום שאת השכונה הזמנית לא ניתן יותר להרחיב.

שרי ובעלה יאיר הם מיקרוקוסמוס של החזון של מיטל. היא גדלה במעלה מכמש שבחבל בנימין ומגיעה מבית דתי, הוא קיבוצניק חילוני מעמיעד. "עבורנו, מיטל זה האמצע", היא צוחקת, "גם מבחינה גיאוגרפית בין עמיעד לבנימין, וגם מבחינה אמונית בין החילוניות לדתיות". בני הזוג נפגשו בזמן הלימודים האקדמיים מכללת כנרת ותמיד ידעו שיהיו מעוניינים לגדל את משפחתם ביישוב כפרי ובתוך קהילה איכותית. ההזדמנות להיות חלק מהקמה של יישוב חדש נקרתה בדרכם כמעט במקרה, והפכה למציאות חייהם.

"הגרעין של מיטל מקבל ליווי מעמותת מיתרים שמסייעת לקהילות מעורבות", אומרת שרי, "הליווי הוא גם מהמקום של הגיוון, וגם בנושאים אחרים כמו קליטה, חינוך, תרבות וכדומה. בנוסף אנחנו מקבלים חיבוק חם מהמועצה האזורית ומגופים מוסדיים. אלו מסייעים לנו עם אנשי מקצוע בתחומים שונים. ההרכב של הגרעין הקהילתי עבר תהפוכות אך כעת הוא די יציב".

 
 התגבשות של קהילה בטרם הקמת הישוב (צילום: ישוב קהילתי מיטל)


עוד במדור: הפנים המרעננות של המושבים >>

ביישוב החדש ברמת הנגב סופרים כבר 25 משפחות

אני נפרד לשלום ממיטל ויורד דרומה עד לרמת הנגב, בשביל לפגוש את דפי גלזר, ממייסדי היישוב הקהילתי שיזף שאמור להיות בית לכ-250 משפחות. כרגע גרות כאן 25 משפחות ולהן עשרות ילדים בגילאים שונים. בדומה למיטל, גם שיזף הוא יישוב קהילתי מעורב עם אוכלוסייה של דתיים וחילונים. המקום נתון עדיין תחת צו יישוב זמני אך הוועד המקומי אושר ולאחרונה נרשמה התקדמות משמעותית בתכנון יישוב הקבע. "אנחנו לא יודעים עדיין כמה זמן ייקח עד שנוכל לרכוש מגרשים ולבנות, אבל הכיוון חיובי", אומרת דפי.

סיפורו של שיזף הוא במידה רבה הסיפור של דפי ובעלה שמיל. בני הזוג שהינם ירושלמים במקור, גרו בכפר הסטודנטים של עמותת איילים בבאר שבע, וחיפשו מקום להשתקע בו במרחב הכפרי בנגב. למרות שהם מגיעים מרקע דתי, היה חשוב להם למצוא יישוב מעורב שמיועד גם לדתיים וגם לחילונים. "תתפלא או לא, חוץ משיזף אין כיום יישוב כפרי אחד מבאר שבע עד אילת שעונה להגדרה הזו", אומר שמיל, "אז כמו ציונים אמיתיים, החלטנו ליצור יש מאין".

דפי ושמיל פנו למנכ"ל עמותת איילים וזרקו לו את הרעיון לגיבוש גרעין דתי-חילוני שיקים יישוב מעורב בנגב. מנכ"ל העמותה התלהב מהיוזמה והניח בפניהם אתגר – בואו לכאן חזרה עם 15 משפחות ונארגן פגישה מול ראש המועצה האזורית. "חזרנו הביתה בהתרגשות, ניסחנו מייל שבו תיארנו את החזון שלנו, ושלחנו אותו לחברים ומכרים", אומרת דפי, "המייל עשה גלים והגיע אפילו לפינות הכי מרוחקות. בסופו של דבר הצלחנו לגבש חבורה ראשונית". הקבוצה קיימה מפגש מעודד וחיובי מול ראש המועצה, והחלה להיפגש באופן עצמאי לגיבוש החזון המשותף. למה בנגב, למה מעורב, למה יישוב חדש וכו'.


מהמחאה החברתית ל-11 הנקודות בנגב

"ואז הגיע קיץ 2011, הקיץ של המחאה החברתית", אומר שמיל, "עמותת איילים שמעה את הקולות שעלו מתוך המחאה על מצוקת הדיור, והבינה שאחד הפתרונות הטובים לכך הוא הקמה של יישובים חדשים בפריפריה. העמותה יצאה בתוכנית מדהימה להקמת 11 נקודות חדשות בנגב ובגליל, תוך התכתבות עם הסיפור המפורסם של 11 הנקודות שהוקמו במוצאי יום הכיפורים 1946 בלילה אחד ברחבי הנגב". כשאיילים קיבלה את החלטתה, הפנייה הראשונה נעשתה לגרעין של שיזף. היא נענתה בהסכמה והמסע יצא לדרך. "עמותת איילים הייתה הסטרטר שלנו אך מהר מאד הפכנו לעצמאים", אומרת דפי, "רוב הזמן קיבלנו גם תמיכה מהמועצה האזורית רמת הנגב, ומגופים מוסדיים נוספים כמו קק"ל אוסטרליה או החטיבה להתיישבות. הדרך לא הייתה פשוטה אבל אנחנו שמחים שהיום, אחרי יותר מ-10 שנים, החזון הופך למציאות".

דפי ושמיל סבורים כי בסופו של דבר, מה שהצליח עבור שיזף (ולא עבד במקומות אחרים) הוא החוזק של הקהילה. ההתגבשות של הגרעין עוד בטרם העלייה על הקרקע והאמונה המשותפת בצדקת הדרך. היישוב קיבל תמיכה מבחוץ, שייתכן שהייתה קריטית, אך פעמים רבות גם מצא את עצמו "בודד במערכה". במיוחד כאשר התנהל בעניינו מאבק משפטי עיקש לפינוי המתיישבים. "החבר'ה שגרים בשיזף מגיעים מכל קצוות הארץ", אומר שמיל, "יש לנו נציגים מגונן ועד מצפה רמון. אנחנו מקפידים לשמור על איזון בין דתיים לחילונים, ולמרות שלפעמים יש קצת חוסר וודאות, אנחנו מאמינים שהחלק הקשה מאחורינו". 

 
 הקמת הישוב הסתייעה בתמיכה של גופים רבים (צילום: מירב דבש)


זמן, תמיכה מוסדית וקהילה חזקה

אפשר להגיד שישנם שלושה קווים מחברים להצלחה של היישובים מיטל ושיזף, ושהיישוב החדש חנון יכול ללמוד בהם. ראשית, זמן. אנחנו כבר לא נמצאים בימי 11 הנקודות שבהם מקימים יישובים בין-לילה. זמן העלייה על הקרקע יכול להימשך תקופה משמעותית ודרושה סבלנות. זהו כמובן אתגר גדול, שכן בסופו של היום הגרעין מורכב ממשפחות צעירות שזקוקות לוודאות לגבי מוסדות חינוך, בית קבע, פרנסה וכדומה.

שנית, קהילה חזקה. בשני היישובים ששוחחנו עמם עמדה הקהילה במרכז ההצלחה. בעיקר התגבשות גרעין קהילתי עוד לפני שהיישוב הוקם. במילים אחרות, במקום להקים את היישוב ואז לחפש את המשפחות, להתחיל את המסע מהכיוון השני. בשלב ראשון לגבש קבוצה מאוחדת תחת חזון משותף, ובשלב שני לעלות על הקרקע.

שלישית, תמיכה. כל יישוב חדש בישראל זקוק לתמיכה אמיתית מצד גופים שונים. כפי שראינו, נחוצה לכך תמיכה שאיננה מגיעה רק ממשרדי הממשלה אלא גם מגופים נוספים כמו החטיבה להתיישבות, קק"ל ועמותות התיישבות. ייתכן בהחלט שרק שילוב של כל הגורמים הנ"ל הוא המתכון המנצח, ואם היישוב חנון לא יצליח להגשים את כל צלעות המשולש, הוא עלול לסיים את דרכו בטרם עת. ימים יגידו.

כתבות נוספות בנושא:

קלטו את משפחת גרוס

כשחפר ונרקיס מסתכלים לעבר העתיד, הם רואים את ילדיהם מקימים את ביתם בקיבוץ. על הקשר ההדוק בין משפחת גרוס לקיבוץ בו הם גרים תוכלו לקרוא בסיפור הבא

החלוציות של דור ה-Z‎

כפרי סטודנטים הם תופעה ציונית ייחודית ב-2020. אז האם סטודנטים שמחפשים שילוב בין לימודים ועשייה ערכית צריכים להפוך למנוע צמיחה עיקרי ביישובים הכפריים?