אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

הפנים המרעננות של המושבים

עם אלפי "מושבניקים" חדשים בכל שנה והרחבות שעתידות להכפיל את עצמן בשנים הקרובות, מושבי ישראל אמנם בפריחה קהילתית אך כמו גם הבירוקרטיה: "המדינה חייבת להבין שההרחבות הן מפתח להישרדות המושבים"


מושבי ישראל, בדומה לקיבוצים, מלווים את ההתיישבות העובדת בישראל מיומה הראשון. מרביתם יושבים על קרקעות שהוקצו להם טרם קום המדינה, ובמושבים וותיקים במיוחד כמו נהלל, סופרים כבר את הדור החמישי. בקו דמיון נוסף לקיבוצים, גם המושבים עוברים מעת לעת מהפכות דמוגרפיות המשפיעות עליהם הרוחבית. כך לצורך העניין, ה-31 לדצמבר 2020 אמור היה להיות תאריך קריטי עבור המושבים מהצפון ועד הדרום. הוא תוכנן לסמן את המועד האחרון לאכלוס נחלות לא מאוישות במושבים, במה שקרוי "הרחבה חקלאית". אולם עבודה מאומצת של תנועת המושבים, תוך קיום דיאלוג עם הגורמים הרלבנטיים, הביאה לכך שתאריך היעד יידחה בשנתיים נוספות לפחות.

לאלו מכם שלא מאורים בנעשה בחדרי הישיבות של רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) בירושלים נזכיר, כי באוקטובר 2015 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 1445 המקצה לכל מושב חמש שנים לאכלוס נחלות לא מאוישות. מדובר על נחלות אשר פותחו מעולם, כאלו שננטשו ואפילו נחלות בקווי עימות אשר ניתנו ב-2001 למושבים מסוימים במסגרת הכפלת מספר הנחלות בהם. ההחלטה אפשרה לכל נחלה "מייסדת" במושב או בכפר שיתופי לרכוש נחלה נוספת בפטור ממכרז.

שעון החול בן חמש השנים החל לרוץ בינואר 2016, עם "מלאי" של כ-2,500 נחלות. כ-88% מהן בנגב ובגליל וכ-12% במרכז הארץ. כעת, כאמור עקב מאמצי תנועת המושבים, ואך גם מכיוון שכ-1,500 נחלות טרם אוכלסו, תאריך היעד יתארך. חשוב לציין, איוש נחלות במושבים מהווה חלק בלתי נפרד מהאפשרות של אותם היישובים לצמוח ולגדול. מדובר בהרחבה חקלאית המיועדת לחקלאיים ובני משק, אשר ביחד עם ההרחבות הקהילתיות משרטטת עתיד עמוס בעשייה ובמשפחות חדשות.

מהפכות דמוגרפיות שטרם נראו במושבים. מושב אלוני הבשן בגולן (צילום: מוא"ז גולן)


"תוך עשור גם בנגב ובגליל יגיעו לתפוסה מלאה"

קיבוצים ומושבים הם לכאורה דומים, אך בכל הנוגע לצמיחתם הדמוגרפית יש ביניהם הבדל מהותי. בעוד שבקיבוצים ההרחבות הקהילתיות הופסקו כמעט לחלוטין, במושבים הן הצלחה מסחררת. מהן הסיבות והאם גם ההרחבות הקהילתיות במושבים מתמודדות עם חסמים? בדומה לקיבוץ, המושב הוא עוד פטנט ישראלי. יישוב כפרי בו קבוצה של תושבים מתאגדת ביחד באגודה קהילתית חקלאית. כל אחד מהתושבים מחזיק במשק המתחלק לנחלות, שחלקן מעובדות על ידו וחלקן מעובדות באופן משותף על ידי האגודה.

אולם למרות הדמיון, מושבים אינם קיבוצים. המשפחה במושב היא "יחידה כלכלית עצמאית" ומושבניקים נהנים מרמה גבוהה של קניין פרטי. ייתכן שההבדל הזה הוא מה שהפך את ההרחבות הקהילתיות במושבים לסיפור עם סוף טוב בהרבה מההרחבות שהוקמו בקיבוצים. "החלום לגור במושב קיים, אך ככל שעובר הזמן ומכיוון שהמושבים מוגבלים מבחינת היקפי הבנייה, האפשרות להגשים אותו איננה בלתי מוגבלת", אומר עו"ד עמית יפרח, מזכ"ל תנועת המושבים, "הביקוש בשיא ואפילו הקורונה לא קיררה אותו. אולי להיפך. בניגוד לתושבים בעיר שנאלצו להסתגר בדירותיהם, במושבים הירוק נשאר ירוק ומאוד פתוח. ההרחבות הקהילתיות מתמלאות במשפחות צעירות ואני מעריך שבתוך 10 שנים מהיום, גם בנגב ובגליל יגיעו לתפוסה מלאה".

יפרח מדבר על הנגב והגליל ולא בכדי. בשל חוק וועדות קבלה משנת 2011, אין כמעט מגרשים לשיווק בהרחבות במושבים במרכז הארץ. זאת בשל ההגבלות שהחוק הטיל על המושבים באפשרות לבחון התאמה הדדית של מועמדים באמצעות ועדות קבלה. החוק, ששמו הרשמי הוא תיקון פקודת האגודות השיתופיות (מס' 8), התשע"א-2011, קבע שוועדות קבלה מותרות רק ביישובים כפריים שיש בהם עד 400 בתי ואב ושנמצאים בנגב או בגליל.

מכיוון שוועדות קבלה הן כלי לשימור הקהילה המגובשת ולהימנעות ממצב של הקצאת קרקעות לכל המרבה במחיר, המושבים שאינם נכללים במסגרת החוק הפסיקו עם הקמת שכונות הרחבה. לשמחתם, לאור הביקוש הרב, כ-90% מהם "הספיקו" לסיים את שכונת ההרחבה ולאכלס אותה עוד בטרם נכנס התיקון לתוקפו.

"החלום לגור במושב קיים". מזכ"ל תנועת המושבים עמית יפרח (צילום: דוברות)


החסם: הליכי תכנון ארוכים

"גם בצפון וגם בדרום ההרחבות הקהילתיות יגיעו במהירות לאכלוס מלא", אומר יפרח בביטחון, "הביקוש גבוה, ומלבד אזורים מאתגרים מבחינה גיאוגרפית, כמו למשל הערבה, על כל מגרש יש מספר מתעניינים".

"במקרים רבים מדובר על בנים ובנות שחוזרים למושב עם משפחתם, אך חתך האוכלוסייה הרבה יותר מגוון. יש מושבניקים שלא הצליחו להסדיר את חזרתם ליישוב בו גדלו, אך עדיין רוצים איכות החיים הכפרית, וכמובן שאנחנו רואים המון משפחות עירוניות לחלוטין שעושות את המעבר".
עוד הוא סבור כי למרות שההרחבות במושבים הן הצלחה, המדינה יכולה לשפר את התנהלותה. בעיקר בכל הנוגע להליכי התכנון המסורבלים והאיטיים. "הליכי התכנון להסדרה של תב"ע להרחבה במושב אורכים בממוצע בין שנתיים לחמש שנים", אומר יפתח, "אין שום סיבה שההליך הזה יימשך כל כך הרבה זמן. המדינה חייבת להבין שההרחבות הקהילתיות הן מפתח להישרדות המושבים. כפועל יוצא מזה, הן מפתח לשמירה על המרחב הכפרי בישראל שחלקו הגדול בפריפריה".

"ההליך הבירוקרטי המסורבל של תכנון מגרשי ההרחבה במושבים חייב להתקצר. הניסיון מוכיח שמרגע שהתכנון הסתיים, הדרך לאכלוס קצרה. הביקוש גבוה, הבנייה מהירה והקליטה זריזה ביותר". אור לשנת 2021 גרים במושבים בישראל כ-33,000 בעלי נחלות ומספר זהה של תושבים בהרחבות, תושבי חוץ או שוכרים. יפרח מסביר כי הקמת הרחבה קהילתית מחייבת חשיבה שתייצר איזון בין האוכלוסייה הוותיקה לנקלטים. בעיקר נוכח העובדה שרבים מהחברים החדשים אינם עתידים לעסוק בחקלאות, וכי אלו משפחות שמשתייכות ברובן למעמד הביניים (בעלי מקצועות חופשיים, עצמאיים, הורים צעירים וכו').

קהילה זה לא רק בקיבוץ

"הקליטה למושב דקל היא הרחבה קהילתית עם DNA קהילתי", אומר חנן עמיבר, מזכיר מושב דקל שבמועצה האזורית אשכול, "השכונה שהקמנו מחפשת משפחות צעירות שישתלבו בקהילה ויתרמו לה". חנן מספר כי 54 המגרשים שמשווקים בשלב א' נהנים מביקוש גבוה גם מצד בנים ובנות חוזרים וגם מצד משפחות מבחוץ. מדובר בשלב קריטי בצמיחתו העתידית של המושב שהוקם על ידי מפוני ימית בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, ושיש בו קהילה רב דורית מאוזנת להפליא. כ-35% מבוגרים מבני דור המייסדים, כ-35% בני דור הביניים וכ-30% ילדים בשלל גילאים.

"בית במושב זה לא נדל"ן. אנשים שמגיעים לדקל נהנים מ'בנה ביתך' על מגרש רחב ידיים, אך מה שמושך אותם זה החינוך, חיי הקהילה ואיכות החיים", אומר חנן, "תודות לפקודת האגודות השיתופיות אנחנו מקיימים ועדה קבלה שאנחנו קוראים לה וועדה קבלה הדדית. חשוב לנו לראות לא רק את ההתאמה של המועמדים למרקם הקהילתי בדקל, אלא גם את החיבור הנכון של חברי המושב למועמדים. זה חייב להיות הדדי למען צמיחה דמוגרפית מוצלחת".אופיו של דקל הוא חקלאי והנופים הכפריים שמקיפים אותו משובצים בחממות לגידול ירקות, מטעי אבוקדו ופרדסי הדרים. אמנם לא כולם עוסקים בחקלאות, אך כל השטחים החקלאיים מעובדים. בין אם על ידי המשפחה, ובין אם על ידי האגודה השיתופית החקלאית.הנקלטים בהרחבה יכולים לבנות את ביתם על מגרשים גדולים ושכונת ההרחבה מהווה חלק בלתי נפרד מהיישוב. היא בנויה כגוש אחד במרכז המושב, צמוד למבני הציבור וללב ההתרחשות התרבות והחברתית.

"בית במושב זה לא רק נדל"ן". חנן עמיבר (צילום: מושב דקל)


במגזין הקודם: ציונות פינת סטארט אפ ניישן >>

100% חברים

"בכדי לייצר קהילה הומוגנית הקמנו לצד האגודה השיתופית החקלאית גם אגודה שיתופית קהילתית", מסביר חנן, "העברנו לאגודה הקהילתית כ-80% מהפעילויות החברתיות וכל תושבי דקל, מושבניקים ותושבניקים, חברים בה ללא יוצא מהכלל. בכך אנו מעודדים גיבוש קהילתי ונותנים לתושבים החדשים להתפתח ולהיות מעורבים".כ-12 מגרשים שווקו במהירות וכ-10 נוספים אמורים להיות משווקים בקרוב לאחר שוועדת הקבלה הבין-מוסדית במועצה האזורית תחזור להתכנס עם תום מגבלות הקורונה. המגרשים האחרים פתוחים לקהל והמתעניינים רבים.

"אנשים מחפשים שלושה דברים", אומר חנן, "יישוב כפרי שיהיה נקי, ירוק ופתוח, מערכות חינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי טובות ועשירות, ולהשתלב בחיי חברה נעימה ועשירת תוכן. בדקל, כל התשובות נכונות. אנחנו יישוב כפרי חקלאי במלוא מובן המילה, מערכת החינוך באשכול היא מהטובות בארץ וזה דבר ידוע. מבחינת איכות סביבה, צריך לבוא ולנשום את האוויר. אין יותר נקי מזה".

קהילה רב דורית מאוזנת, ילדי דקל (צילום: מושב דקל)


להגשים אתהחלום הבית בגליל

גם כעולים לגליל שומעים דברים ברוח דומה על פריחת ההרחבות הקהילתיות במושבים. זהו למשל גם הסיפור של המועצה האזורית מבואות החרמון, שכל יישוביה הם מושבים או יישובים קהילתיים חקלאיים. "במועצה האזורית מבואות החרמון גרים כ-7,800 תושבים, ובזכות ההרחבות הקהילתיות אני בטוחה שנוכל להכפיל את האוכלוסייה ואף יותר מזה", אומרת לימור לוי, מנהלת מחלקת יישובים במועצה, "ההרחבות הן הצלחה שאי אפשר להתווכח איתה. הן ממלאות את מערכות החינוך, מזרימות דם חדש, מאפשרות לישראלים רבים להגשים את החלום על בית בכפר, ויוצרות תמריץ לבנים והבנות שלנו לחזור הביתה".

לימור אומרת שישראלים מכל רחבי הארץ מגיעים בעקבות המגרשים המשווקים במושבי המועצה האזורית שפרושה לכל רוחב הצפון. "יש הרחבות שמרבית הנקלטים בהן הם בני מושב, יש כאלה שמאוזנות ברמה של חצי בנים חוזרים וחצי תושבים מן החוץ, ויש אפילו הרחבות בהן המשפחות החיצוניות הן הרוב". "זה מאד תלוי במושב ובמומנטום, אולם בתוצאה הסופית זה אותו הדבר. בזכות האפשרות לערוך הליך של וועדת קבלה, ההתאמה בין המושב לנקלטים היא מעולה. מכל הצדדים".

 
 "ההרחבות הן הצלחה שאי אפשר להתווכח איתה" (צילום: מושב דישון)


חברים במושב הרבה לפני הבלוק הראשון

בכל הנוגע לחסמים המונעים את התקדמות ההרחבות הקהילתיות לארץ המובטחת, גם לימור מציינת את הבירוקרטיה בשלבי התכנון. זו הסיבה שבמועצה האזורית מבואות החרמון נוקטים בגישה לפיה יש הבחנה בין הקבלה לקליטה. מרגע שמשפחה עוברת את התהליך מול וועדת הקליטה ומקבלת את האישור מהוועדה האזורית, היא נחשבת לחלק מהמושב. גם אם השלמת הבנייה של הבית תיקח עוד שנתיים או שלוש, המשפחה מוזמנת (ומשתתפת) באירועים השונים (חגים, טקסים, אירועים קהילתיים וכדומה). המטרה היא לייצר זיקה ליישוב עוד לפני הנחת הבלוק הראשון. "חשוב שבתהליך הבנייה והתכנון לא נייצר שני יישובים ביישוב אחד", אומר לימור, "אנחנו דואגים ברמה התכנונית להשתלבות של שטחים ציבוריים פתוחים שירוצו באופן חופף בין היישוב הוותיק להרחבה".

אם לקבוע לפי הנאמר בכתבה, ההרחבות הקהילתיות במושבים הצליחו במידה לא קטנה. הרבה מעבר לניסיון שנוסה בקיבוצים מאז שנות ה-90.אך האם המושבים יצליחו לעמוד ביעד ומה יהיה אפיק הצמיחה העתידי ביום שאחרי שיווק יחידת הדיור האחרונה בהרחבה הקהילתית? ימים יגידו. כך גם מעניין יהיה לראות כיצד ישתלבו במרקם המושבניקי אותן מאות משפחות אשר כל קשר בינן לבין חקלאות והתיישבות עובדת מקרי בהחלט. כאמור, ימים יגידו.

**חולמים על בית במושב? לחצו  וגלו את כל אפשרויות המעבר למושבים בישראל >


כתבות נוספות בנושא:

כמה כסף - הסכום שתוציאו על הבית עוד לפני הבנייה

מעוניינים לרכוש מגרש ולבנות עליו בית? מזל טוב. אבל האם אתם יודעים כמה תוציאו עוד לפני שתחל הבנייה?

קלטו את משפחת אילון

משפחת אילון חזרה לארץ אחרי שהייה בלונג איילנד, ניו יורק במסגרת שליחות מטעם הסוכנות היהודית. בהמשך ישיר לעשייה הציונית הם בחרו להקים בית במושב בערבה.

הקרב על שלום הבית - גרסת העיר והכפר

המחלוקת סביב הנחל לא מראה סימני דעיכה ומעוררת שסעים לא פתורים בחברה הישראלית. למרות זאת ולמען תוצאות מאבקים נפיצים במקומות נוספים שעוד לא החלו, הפתרון