אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

"היינו חוזרים גם אם יכולנו לקנות בית בת"א"

מחקר חדש חושף: כ-45% מבני הקיבוצים שעזבו ב-20 השנים האחרונות חזרו הביתה. האם המניע הוא בעיקר כלכלי או דווקא הרדיפה אחרי איכות חיים למשפחה? הנה התשובות


החל מסוף שנות ה-80 ועד ראשית שנות ה-2000, המשברים הכלכליים שהיכו בקיבוצים הולידו נדידה שלילית מהמרחב הכפרי לערים, ומהפריפריה למרכז. תופעה שהביאה לצניחה דרמטית באוכלוסיות הקיבוצים, ואף לסכנה קיומית בעבור חלק מהם. כעת, לאחר שקיבוצים רבים עברו תהליכי התחדשות ונכנסו לתנופת קליטה, גם הבנים והבנות שעזבו, שבים הביתה.

אז מה מניע אותם בסופו של דבר לעזוב את העיר ולחזור חזרה? עד כמה מדובר בפתרון למציאות הכלכלית הישראלית שבה זוג צעיר מתקשה לרכוש בית באזורי הביקוש במרכז או בשרון, ובאיזו מידה הדברים קשורים לשיקולים כמו חינוך, איכות חיים, משפחה ונוסטלגיה?

השאלות האלה הטרידו גם את תמיר איילי, חוקר לתואר שני באוניברסיטת בר אילן, וקיבוצניק במקור מקיבוץ דן. כמו רבים מחבריו, איילי עזב את הצפון לטובת המרכז, ובמשך שנים התגורר בסביבה עירונית, ובדומה לרבים מחבריו, גם הוא חזר לאחרונה כאשר הפך להיות נשוי+2.

במחקרו המרתק, שנערך אל מול כ-100 בנים ובנות חוזרים ו/או בני זוגם, איילי ביקש להבין את המניעים האמיתיים שעומדים מאחורי (כותרת המחקר): "העתקת מקום המגורים של בני קיבוצים ובני זוגם ממרכז הארץ לקיבוצים בפריפריה". האם זה כסף? האם זו המשפחה? כל התשובות מיד.

מה מניע אותם לחזור חזרה? (צילום: קיבוץ כפר סאלד)


"האם השיקול הפיננסי הוא המנוע?"

"אוכלוסיות הקיבוצים בישראל התמעטו עד תחילת שנות ה-2000 באופן דרמטי", אומר איילי, "הן בשל פטירת חברי קיבוץ מבוגרים, מה שקרוי 'בני דור המייסדים', והן בשל עזיבת הבנים והבנות שהם דור שלישי בקיבוצים וותיקים או דור שני בקיבוצים צעירים".

"מנגד, לאחרונה אנחנו רואים מגמה הפוכה. הקליטה בקיבוצים הייתה לדלת פרוצה בעבור הבנים והבנות שעזבו, אשר חוזרים כעת בהמוניהם למרחב הכפרי. במחקר ניסיתי להבין מה בעצם גורם להם לעשות את זה. מה מביא אנשים צעירים בתחילת חייהם לעזוב את מרכז הארץ ולעבור לאזורים פריפריאליים שפחות מפותחים מבחינת תעסוקה, בריאות, תרבות וכדומה. היה חשוב לי להבין האם השיקול הפיננסי הוא המנוע שמאחורי התנועה הזו, או שמא יש כאן היבטים נוספים שאינם כלכליים".

הבן החוזר: נשוי, משכיל והורה צעיר

המחקר נעשה בשיטות מעורבות אשר כללו סקר מקוון לצד ראיונות המשך. כ-100 בנים ובנות חוזרים ו/או בני זוגם נטלו חלק בפרויקט, ותשובותיהם מסייעות להבין את הנסיבות שמאחורי התופעה.

לפני שנתחיל בהצגת הממצאים והמסקנות, נבין את ההיבטים הדמוגרפיים והסוציו-אקונומיים של אותם בנים ובנות חוזרים. הנתונים הבאים נוגעים אמנם למשתתפי המחקר של איילי בלבד, אך יכולים במידה רבה לשרטט את הפרופיל של הבן החוזר לקיבוץ:

• כ-90% מהבנים והבנות החוזרים הינם נשואים.
• כ-73% הם כבר הורים צעירים - כ-38% הורים לילד אחד, וכ-35% הורים לשני ילדים.
• כ-84% מהבנים והבנות החוזרים הם משכילים בעלי תואר אקדמי ברמה של BA ומעלה.
• כ-47% עובדים במקצועות הדורשים השכלה אקדמית כדוגמת מהנדסים, מרצים באקדמיה, עורכי דין וכדומה.
• כ-69% מגדירים את מצבם הכלכלי בינוני עד טוב (רמת הכנסה ממוצעת או מעט מעל הממוצע).

90% מהשבים הביתה נשואים. משפחה חוזרת בקיבוץ חוקוק (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


באותו נושא: עוברים לקיבוץ? תתכוננו לקרב מתיש מול הבנק >

מעמד הביניים בקיבוץ & מעמד הביניים בעיר


במבט ראשון ניתן להתרשם כי הבנים והבנות החוזרים הם "מעמד ביניים ישראלי קלאסי". הורים צעירים משכילים, בשנות ה-30-40 לחייהם, בעלי הכנסה ממוצעת או מעט מעל הממוצע. עם זאת, כשנכנסים לעובי הקורה, יש נתון אחד שונה – שונה ומהותי מאוד. שלא כמו זוגות צעירים בעיר אשר יכולים להיעזר בתמיכת המשפחה מבחינה כלכלית (בין השאר לטובת רכישת בית), בקיבוצים אין כמעט מעבר הון בן-דורי.

"ההורים שלהם הם קיבוצניקים שלא צברו הון במהלך חייהם", אומר איילי, "לבנים והבנות אין לרוב עזרה כלכלית והם צריכים להסתדר בעצמם. לצד היתרונות החינוכיים והערכיים שמובילים אותם לשוב הביתה לנוף ילדותם, ברור להם שללא עזרה מהמשפחה פשוט אין להם את האפשרות לרכוש בית במרכז לפי רמת החיים בה הם מעוניינים. כ-75% מהמשתתפים במחקר העידו שלא הייתה להם כל עזרה מהמשפחה, גם לא ממשפחת בן הזוג".

הסיבות העיקריות לחזרה

בשלב הבא במחקר, איילי התחקה אחר המניעים למעבר לקיבוץ והאם יש שיקולים שאפשר לקרוא להם מרכזיים יותר מאחרים. הנשאלים נדרשו לדרג מאחד ועד חמש את החשיבות של שורה של מניעים מבחינתם.

מתשובותיהם עולה כי למרות עוצמתו של הנושא הכלכלי, אנו חוזרים שוב לאותה מנטרה מוכרת. מעבר לפרנסה ודיור, בראש ובראשונה אנשים חוזרים לקיבוץ בגלל סיבות אחרות, החשובות להם יותר.

22.9% מהמשתתפים בסקר הגדירו "איכות וסגנון חיים" כשיקול הראשון במעלה למעבר, 16.9% נתנו לשיקול החינוכי את הבכורה, 19.8% הצביעו לטובת "קרבה למשפחה ולחברים" ורק אחד מכל שמונה משתתפים ציין את "הדיור" במקום הראשון. מה לגבי "פרנסה"? כצפוי, רק 4% העידו שעבודה ופרנסה היו הסיבות שהובילו אותם לקיבוץ.

איילי החליט ללכת עוד צעד קדימה והציב בפני מרואייניו את השאלה הבאה: "האם הייתם עוברים לקיבוץ גם אם הייתם יכולים לרכוש בית במרכז?". מה התוצאות? ובכן, כ-44% מהנשאלים העידו שגם אם הייתה להם את האפשרות הכלכלית לרכוש בית במרכז שמשקף את סגנון החיים הרצוי להם ולמשפחתם, הם עדיין היו עוברים לקיבוץ. קצת יותר ממחצית מהמשתתפים אמרו (בכנות) שלא היו חוזרים לקיבוץ בסיטואציה כלכלית אחרת (כ-56%).

חוזרים בעיקר בגלל איכות וסגנון חיים. החוקר תמיר איילי ובנו (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


"אם מסכמים את המתח שבין הרצון לחזור לקיבוץ מטעמים שאינם כלכליים, כמו משפחה, חינוך או איכות חיים, לבין הנסיבות הכלכליות של זוגות צעירים בישראל בשנת 2018, ניתן לראות שאמנם המעבר לקיבוץ בפריפריה נתפס לעתים כאילוץ, הנובע מסיטואציה חברתית-כלכלית, אך באותו הזמן הוא נחשב כהחלטה הנכונה עבור משפחה".

איילי מדגיש כי לאור מצבם הכלכלי של הקיבוצניקים בעיר, אשר מצד אחד לא נהנים מהעברת הון בן דורית אך מצד שני משתכרים בדרך כלל מעל הממוצע, רבים מהם יכולים לקנות סוג של בית במרכז. אבל הם לא מחפשים כל בית, ודירה במגדל מגורים בעיר, אפילו בשכונה טובה, לא ממש "עושה להם את זה".

"עבור הבנים והבנות שנולדו וגדלו בקיבוץ, בית לכשעצמו איננו מספיק", אומר איילי, "הם רוצים משהו אחר. אורח חיים אחר. אורח חיים קיבוצי, עם מערכות חינוך איכותיות, מרחבים לילדים, קהילתיות וערכים".

"בראיונות העומק שערכתי רבים אמרו שגם כשהם גרו בעיר הם תמיד חיפשו את הקיבוץ שבין המגדלים והכבישים. אם זה לשים את הילדים ב'גן ילדים קיבוצי' או לנצל כל דקה פנויה של חופש לצאת מהעיר. ברגע שהשאלה 'איפה נקים את הבית?' עלתה על השולחן, הם הבינו שהם מוכנים להתפשר על עבודה ופרנסה בכדי להעניק לדור הבא את הילדות שהייתה להם. ילדות נוסטלגית של טיולים של ילדי הגן בשבילי הקיבוץ, ילדות שלא מחכים בה לנדנדה בגן שעשועים, עם שירי ארץ ישראל וכל הפולקלור הקיבוצי המוכר והאהוב".

חולמים לחזור או לעבור לקיבוץ? תתחילו מכאן > 

כתבות נוספות בנושא:

הסיבות והמספרים בדרך אל הבית בכפר

קצב הגידול של כ-3.5% בשנה, דיור בר השגה, חינוך וחיי קהילה - יותר ויותר ישראלים הולכים בדרכו של עכבר הכפר, והם יודעים למה

שני שלבים שאסור לוותר בבניית הבית

בונים בית פרטי? אם תבצעו היערכות מקדימה ותיעזרו במנהל מקצועי, כנראה תממשו את החלום על הבית המושלם

שוק הקנאביס נכנס לחברות מלאה בקיבוצים ומושבים?

גידולים חקלאיים הם חלק מתעודת הזהות של כל מושב וקיבוץ בישראל כבר יותר מ-100 שנים, אך האם דווקא טרנד הקנאביס יהפוך כל פרדס ונחלה למכרה זהב?