אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

יישובים חדשים, הבטחות ישנות

אישור קבינט הדיור הנוגע להקמת חמישה יישובים חדשים בפריפריה זה חדשות נהדרות, בעיקר למשפחות צעירות. אך האם המהלך אכן ייצא לפועל? "ב-46' הקמנו 11 נקודות בלילה אחד. ב-2018 צריך כנראה 11 שנים"


ה-13.08.18 היה יום משמח במיוחד עבור המרחב הכפרי. לאחר אין ספור דיונים, קבינט הדיור אישר החלטה שהתקבלה כבר בנובמבר 2015 הנוגעת להקמת 5 יישובים בגליל ובנגב. שניים מהיישובים, "דניאל" (יוקם בנגב הצפוני) ו"שיבולת" (יוקם בגליל התחתון) אמורים לקלוט אליהם גם 20% אזרחים בעלי צרכים מיוחדים.

שניהם מצטרפים להחלטת הקבינט על הקמתם של שלושה יישובים נוספים - היישוב הקהילתי-תיירותי "עיר אובות" שעומד לקום ממערב לצומת חצבה בשטח המועצה האזורית ערבה תיכונה ושיכלול כ-500 יחידות דיור, היישוב "נווה תמרים" שיוקם בסמוך לקיבוץ רביבים בשטח המועצה האזורית רמת נגב ושיכלול כ-1,500 יחידות דיור, והיישוב "ניצנית" בפיתחת ניצנה שיהיה הרחבה של כפר הנוער ניצנה.

משמח זה כבר אמרנו. אך מבטיח? לא ברור. כשמסתכלים על ההיסטוריה של המרחב הכפרי מאז שנת 2000, בכל הנוגע להצהרות ססגוניות על יישובים חדשים, אפשר בהחלט לצטט שורה מתוך שירה של קורין אלאל, "החלומות באוויר – הראש באדמה". בסרט הזה כבר היינו. בשנים האחרונות שמענו באמצעי התקשורת, ודרך פוליטיקאים על עשרות יישובים שהיו אמורים לקום במרחב הכפרי, 25 מהם בנגב בלבד ועוד למעלה מ-10 בגליל. אך בשטח? התנועה דלה, עד לא קיימת למעשה.

ההבטחות יתממשו? מיקומו של היישוב נווה תמרים בנגב (צילום: המועצה האזורית רמת נגב)


בין הצהרות והבטחות לביצוע והתיישבות

נתחיל ממס' דוגמאות. קחו למשל את היישוב הקהילתי יתיר, שהיה אמור לקום בחבל מיתרים ולאכלס כ-1,500 יחידות דיור. מכרז להקמתו פורסם כבר בשנת 2000, אבל פרט לכך לא נרשמה התקדמות בשטח. ומה לגבי היישוב אשל הנשיא עם 400 יחידות דיור שלו, שהיו צריכות לקום בשטח המועצה האזורית מרחבים ושפרסומים לגביהן הגיעו עוד בשנת 2015? ניחשתם נכון. וועדת המשנה של המועצה לתכנון ובנייה הוציאה את האוויר מהבלון. זאת, תוך שהיא קובעת ביולי 2018 שהיישוב עלול לפגוע בערים סמוכות ובתפקודו של המוסד החקלאי הקרוב אליו, למרות שבכל הנוגע לאשל הנשיא, כפי שתקראו בהמשך, הסיפור רחוק מלהסתיים.

רוצים עוד? באותה החלטה ונשימה ביולי האחרון, הוועדה דחתה גם את הקמתם של שני יישובים נוספים עליהם הכריזו בקול תרועה בעבר. היישובים הקהילתיים נווה גוריון ודיה, אשר החלטה לגביהם התקבלה שלוש שנים קודם לכן בשנת 2015. הוועדה קבעה כי אין לקדמם שכן באזור מקודמים שני יישובים אחרים – שיזף ונווה תמרים.

שיזף? נשמע מוכר? מדובר בגרעין התיישבות אשר עלה על הקרקע בשנת 2011 בתמיכת עמותת "איילים", במטרה להיות יישוב קהילתי מעורב ראשון מסוגו במועצה האזורית רמת נגב. שבע שנים לאחר הכניסה לשטח, גרים במקום פחות מ-20 משפחות. הפרסומים מדברים על תוכניות לגבי קליטה של כ-250 משפחות ליישוב שנכתבות ממש בימים אלה, אבל כאמור קשה מאוד לדעת מה צופן בחובו העתיד.

מה לגבי נווה תמרים שאלתם? היישוב שבעבורו נדחו נווה גוריון, דיה ואשל הנשיא? את הסיפור הזה שמענו לראשונה עוד בשנת 1999 כאשר הוא תוכנן להיות יישוב לבעלי אמצעים. אם תרצו, קיסריה של הנגב. עלות הקמתו הוערכה אז ב-440 מיליון שקלים והוא אמור היה לכלול כ-1,500 יחידות דיור רחבות ידיים ומגרש גולף. בפועל? אחרי כמעט 20 שנה, רק גרגירי החול נוספו. אמנם בתחילת הקיץ הוחלט להפשיר את נווה תמרים ולקדמו, אך האם בעוד מס' שנים ילדים קטנים יתרוצצו בשביליו? ימים יגידו.

חשוב לציין, הבעיה היא לא רק של יישובים כפריים. קחו את העיר החרדית כסיף שאמורה לאכלס לא פחות מ-80,000 תושבים בכ-15,000 יחידות דיור. כבר לפני עשר שנים  החלו הדיונים בעניינה של העיר, שאמורה לקום בסמוך לצומת תל ערד, והיא אף אושרה בשנת 2014 על ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. בינתיים, כניסתם של התושבים לא נראית באופק.

אז אוקיי, זה המצב בדרום, אך מה עם הצפון? האם דברים נראים אחרת? כמובן שלא. תכירו את  היישוב הקהילתי רמת ארבל, שתוכנית להקמתו הוגשה לאישורה של המועצה המחוזית לתכנון ובנייה בצפון אי שם בשנת 2001, ושש שנים לאחר מכן התוכנית בוטלה. זה היה גם גורלם של שני יישובים נוספים – חרוב הגליל ויששכר – שהיו אמורים לקום בשטחה של המועצה האזורית זבולון ושבוטלו בסופו של דבר בשל התנגדויות של גורמים שונים ומשונים. המועצה האזורית זבולון אף עתרה כנגד ביטולם לבית המשפט לעניינים מנהליים אך עתירתה נדחתה.

80,000 תושבים יחיו כאן בעתיד? אזור תל ערד בו מתוכננת לקום העיר החרדית כסיף (צילום: אבי לוי)


"הקמת יישובים חדשים היא צורך השעה"

"ב-1946 הקמנו 11 נקודות בנגב בלילה ובשנת 2018 צריך 11 שנים להקים נקודה אחת בקושי", אומר ערן דורון, ראש המועצה אזורית רמת נגב, "זאת למרות שאפילו המתנגדים יודעים שהקמת יישובים חדשים בנגב ובגליל היא הדרך היחידה של המדינה לספק מענה לאוכלוסייתה הצומחת".

דורון, אשר נולד בכלל בגליל, התאהב בנגב כנער ועבר בצעירותו להתגורר במדרשת בן גוריון. הוא נכנס לתפקידו בשנת 2017 לאחר שראש המועצה האזורית הקודם, שמוליק ריפמן ז"ל, הלך לעולמו. הופך בכך לראש המועצה האזורית הראשון בהיסטוריה של רמת נגב שאיננו קיבוצניק.

דורון סבור כי הקמת יישובים חדשים לא צריכה לבוא בסתירה לחיזוק ועיבוי היישובים הקיימים, וכי כל הצגה של המהלכים הללו כשני קווים מנוגדים חוטאת למציאות.

"זה ברור לי לא רק מתוך תפיסת עולם אלא גם מהשטח", הוא אומר, "אתה מדבר כאן עם ראש מועצה שכל יישוביה נמצאים בתהליכי עיבוי וצמיחה דמוגרפית. לצד העובדה שאני יודע שעליי לחזק את היישובים הקיימים, ברור לי שהקמתם של יישובים חדשים היא צורך השעה. אין כאן עניין של אחד במקום השני".

יתרה מזו, מסביר דורון, גם עיבוי יישובים איננו עניין שנעשה כלאחר יד. מדובר על תהליך שיכול לקחת כ-10 שנים ויותר. מסתבר שלמרות שגורמי התכנון מעלים על נס את הפרדיגמה לפיה חיזוק יישוב עדיף על בנייה חדשה, הדלת איננה פתוחה לרווחה גם כאשר היישובים הקיימים מבקשים לקדם תוכניות. "זאת למרות ההתעניינות האדירה ביישובי רמת הנגב בכלל והמרחב הכפרי בפרט", אומר דורון.

במועצה האזורית רמת נגב מדגישים שההתיישבות כפרית גם איננה מקובעת מבחינה מחשבתית. כך למשל, הוחלט לקדם בשכונות החדשות וביישובים העתידיים לא רק בנייה צמודת קרקע אלא גם בנייה "סמי-רוויה". התוכניות כוללות בין היתר מבנים דו-קומתיים ואפילו מבנים נמוכים בעלי שלוש קומות. "ברמת נגב, כמו בכל הדרום והצפון, יש עתודות בנייה גבוהות", אומר דורון, "הרי לפניכם פתרון מושלם גם למצוקת הדיור וגם ליוקר המחייה".

"המתנגדים יודעים שיישובים חדשים היא הדרך היחידה לספק מענה לאוכלוסייתה הצומחת". ערן דורון (צילום: דוברות)


באותו נושא: המשפחות החדשות של קיבוץ מסדה >


בעיית משילות?


דברים ברוח דומה אנו שומעים משי חג'ג', ראש המועצה האזורית מרחבים, אשר היישוב דניאל עומד לקום בשטחה ושטוען בשיחה עמנו שגם אשל הנשיא, שקיבל בינתיים "מקלחת קרה" ממנהל התכנון, יעלה על הקרקע.

"היכן המשילות?", שואל חג'ג', "הממשלה מקבלת החלטה, משרד הבינוי והשיכון מבצע אין ספור פעולות, השר יואב גלנט תומך, אבל מנהל התכנון, שהוא זרוע של הממשלה הפועלת תחת משרד האוצר, עושה הכל בכדי להוציא את הרוח מהמפרשים".

"היישובים הכפריים החדשים לא רק שלא מחלישים את היישובים הקיימים אלא הם מחזקים אותם", מצטרף חג'ג' לדבריו של דורון, "זה נכון גם לגבי הערים. ההתיישבות הכפרית מזינה את העיר והעיר מזינה את ההתיישבות. אין כאן התנגשות בין העולמות. ככל שהאזור הכפרי יתפתח, כך יקרה גם לערים".

אך מהיכן נובעת ההתנגדות של מנהל התכנון? אם הקמת יישובים חדשים היא צורך שברור כמו שמש בצהריים, מדוע הדבר איננו קורה? חג'ג' מכוון לתפיסה, השגויה לטענתו, לפיה חיזוק יישוב קיים הוא זול יותר מהקמת יישוב חדש. כלומר, הכול זה כסף.

שינוי לטובה במשרד השיכון

"זו תפיסה לא נכונה שכן האחד איננו בא על חשבון השני", הוא אומר, "אם אני מקים מרכז רפואי בעלות של כ-200 מיליון שקלים בעלי נגב, ואני לא מקים במקביל יישוב שיוכל לאכלס את אנשי הצוות הרפואי הגבוה ברמה איכותית, אני פשוט לא אצליח להביא את כוח האדם הדרוש לי. דרוש לי? דרוש למטופלים שזקוקים להם. אני חייב להקים להם יישוב, אני פשוט חייב, וזו ממש לא גחמה של ראש מועצה אזורית כזה או אחר".

חג'ג', אשר נולד במושב גילת שבשטח המועצה האזורית מרחבים ומכהן מאז שנת 2012, מציע שלא ללכת שבי אחר הצהרות בכירים ופוליטיקאים בתקשורת. "זה כבר ריטואל קבוע", הוא אומר, "בכל יום בן גוריון כולם מגיעים לנגב, מדברים גבוהה גבוהה על ההתיישבות, יוצאים בהצהרות פופוליסטיות על יישובים חדשים, אבל לא פועלים באמת בכדי לפרוע את השטרות. לפעמים אני חושב שעדיף שלא ידברו בכלל אם הם אינם מתכוונים לבצע. אם למישהו מגיעה מילה טובה בכל הסיפור הזה זה משרד השיכון, המניע מהלכים רבים להקמת יישובים, ואשר עומד לצדנו ומאחורינו בנחישות רבה. אבל אל דאגה, אנחנו לא נוותר. אנחנו נקים את דניאל, ואתה יכול גם לצטט אותי - אנחנו נקים גם את אשל הנשיא".

"ככל שהאזור הכפרי יתפתח, כך יקרה גם לערים". ראש מועצת מרחבים שי חג'ג' (צילום: דוברות)


"ההתיישבות הכפרית תפתור את משבר הדיור"

ואם כבר דיברנו על משרד השיכון, בהחלט אפשר לראות שהוא המנוע שדוחף את הרכבת של הקמת יישובים חדשים בפריפריה. "צריך להבין, אנחנו לא חיים בימים של בן גוריון שפקודה אחת גורמת ל-11 יישובים לעלות על הקרקע, אבל זה בכלל לא אומר שאין יישובים חדשים", אומרת אסנת קמחי, ראש המנהל לענייני הכפר במשרד הבינוי והשיכון, "בעשרים השנים האחרונות קמו יישובים רבים בישראל, וכולם כולל כולם בזכות פעילות עקבית ונחושה של משרד השיכון".

קמחי מדגישה כי משרד השיכון פועל ביחד עם הממשלה מתוך תפיסה שהתיישבות היא נושא ערכי. "ההתיישבות הכפרית לא באה בכדי לפתור את משבר הדיור במדינה", היא אומרת, "היא לא מתיימרת לעשות את זה. להתיישבות יש ערכים אחרים, משמעותיים לא פחות ממצוקת הדיור. ערכים שקשורים לשמירה על הקרקע, פיזור אוכלוסייה, שמירה על הגבולות וכדומה. להיות אבן שואבת שתביא לנגב ולגליל משפחות המתגוררות בעיר-המדינה של גדרה-חדרה. רק יישובים כפריים חזקים, וביניהם כמובן גם יישובים חדשים בסטנדרט בנייה גבוה עם תשתיות בהתאם, יצליחו להעביר אוכלוסיות איכותיות מהמרכז לנגב ולגליל".

הצד השני של המטבע

מן העבר השני, יש כמובן מי שסבור שיישובים חדשים עלולים דווקא לפגוע בתושבים ולא לסייע להם. אחד מהם הוא פרופ' עדי וולפסון, פעיל סביבה ומומחה בתחום הקיימות וההנדסה הכימית מהמכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון.

"חשוב להבין שהמדיניות המוצהרת כיום של מנהל התכנון היא פשוטה – לא להקים יישובים חדשים", אומר פרופ' וולפסון, "היישובים החדשים הם החריגים ולא הסטנדרט. קיימת מדיניות ברורה של הימנעות מהקמת יישובים שאינם קשורים ליישובים הקיימים, ועל כן גם כשאנו נפגשים עם יישובים חדשים מדובר למעשה בהתיישבות צמודת דופן או מעין הרחבות".

"בסופו של היום זו סוגיה פוליטית", ממשיך פרופ' וולפסון, "השיקולים הם פוליטיים והם לאו דווקא עניין של שמאל-ימין. אך מעבר לציונות או תפיסת קרקעות, לי חשוב להוסיף לדיון היבטים נוספים. למשל, ישראל ידועה בצפיפות אוכלוסין ובקצב צמיחת אוכלוסייה גבוה, אשר נפגשים עם מעט מאד שטחים פתוחים שרבים מהם כלל אינם זמינים לבנייה למגורים (כמו שטחי אש, ש.ד). האם זה נכון לתפוס את כל השטחים האלה במקום להגדיל את האוכלוסייה בשטחים שכבר תפוסים?"

"יתרה מזו, מבחינה חברתית, חשוב לחזק את היישובים בפריפריה ובנייה מאסיבית של יישובים חדשים עלולה דווקא לייצר אפקט הפוך. בנוסף אי אפשר להתעלם מהאתגר הכלכלי, שכן הקמת יישוב חדש דורשת פריסת תשתיות מאפס והיא תמיד יקרה יותר מחיזוק יישוב קיים. אני מכבד את ראשי המועצות שדיברו כאן קודם אבל הדברים מוכחים מחקרית. וזה עוד לפני שאמרתי מילה אחת על עניינים סביבתיים, כגון פגיעה במגוון הביולוגי ופליטות גזי חממה, וברור לך שיש לי הרבה מה להרחיב על כך".

פרופ' וולפסון מדגיש כי טיעוני הנגד, אשר עם רבים מהם הוא מזדהה, אינם צריכים להכריע את הכף באופן קטגורי כנגד בניית יישובים חדשים. "הכל עניין של תכנון ארוך טווח", הוא אומר, "בהחלט יש מקום ליישובים חדשים, ולא רק יישובים צמודי דופן. אך הדבר הזה לא יכול להיעשות כלאחר יד. הקמת יישוב חייבת להיות במסגרת תוכנית מתאר ארצית אשר צופה את פני העתיד. רק כך ניתן להבטיח את האיזון הראוי בין כל השיקולים".

"להתיישבות יש ערכים אחרים, משמעותיים לא פחות ממצוקת הדיור". בנייה בקיבוץ מנרה שבגליל (צילום: קיבוץ מנרה)


אז האם ההצהרות החדשות של קבינט הדיור אכן יבשילו לכדי יישובים על הקרקע? משפחות ישראליות נוספות שיציפו את המרחב הכפרי במאותיהן ובאלפיהן? ואולי המתנגדים הם אלה שצודקים בכך שחיזוק היישובים הקיימים הוא הדרך הנכונה לפעול? כאמור ימים יגידו. בינתיים, אולי כדאי להזכיר למנהל התכנון ושאר הגורמים האחרים המהווים את החסם העיקרי להקמת יישובים חדשים בישראל בשנת 2018, שהציונות, משחר ההיסטוריה, דגלה בעיקרון אחד – אין תחליף להתיישבות. בין אם בתקציבים ובין אם בבנייה.

כתבות נוספות בנושא:

במיוחד לחולמים - יריד קליטה ענק בעמק במעיינות

לרוב המשפחות החולמות לעבור לקיבוץ או מושב אין את המידע המלא המאפשר להן לקבל את החלטת המעבר בצורה הטובה ביותר עבורן. וזו בדיוק הסיבה ליריד הקליטה הקרוב

יחי ההבדל הקטן (גדול) - הדרך הטובה כיום לרכישת בית בכפר

"מדובר במערכת מסועפת ושונה כל כך מהעיר". ניר דמרי, מייסד חברה לליווי משפחות בראיון נדל"ני ורגשי

הארגון שימנע את האסון הבא במשק האנרגיה?

האם מאבק עיקש ויצירתי שסחף את הרשת ימנע מאסדת גז להתמקם 10 ק"מ בלבד מול אחד החופים היפים בארץ?