אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

"תמיד ידענו שנעבור לקיבוץ, רק לא באמצע מגפה עולמית"

בתחילת משבר הקורונה הן עוד התגוררו בדירות קטנות בעיר, אך בהמשכו החליפו לבתים עם גינות ענקיות וקהילות שגרמו לסגר להיראות כמו חופש גדול. הכירו את המשפחות שעברו לקיבוצים בזמן הכי מתאים, מסתבר


נכון לכתיבת שורות אלו, הנחיות משרד הבריאות הולכות ומתפוגגות, המשק חוזר לאט לאט לתפקד והציבור מתעורר ממשבר שהותיר אותו סגור בבית במשך כמעט 3 חודשים. אולם בעוד שרבים מאתנו העבירו את חוויית הבידוד החברתי בדירות 70-80 מ"ר בלי מרפסת שמש, עם ילדים שטיפסו על הקירות ובלי העזרה מהסבא והסבתא, מצאנו ברי מזל שעברו את זה אחרת. אם תרצו עכבר העיר ועכבר הכפר – גרסת הקורונה.
 
כשהתחלתי לעבוד על הכתבה הזו לפני כחודש, עוד לא יכולתי לפגוש פיזית את המשפחות שהייתה להם את ההזדמנות וגם המזל להימלט מהקורונה העירונית ובלב המשבר לעבור לבית חדש ובעיקר מרווח יותר בקיבוץ.

משפחת בס, שעברה לקיבוץ נירים בנגב בעיצומו של משבר הקורונה היא דוגמה מצוינת, בעיקר משום שהיא יכולה לספק תמונה מאוזנת של החיים בקורונה לפני ואחרי המעבר לכפר.

אם כבר משבר, כנראה שעדיף במרחב מגורים שכזה (צילום: קיבוץ נירים)


עם מיכאל ואירנה, שעלו ארצה לפני כ-6 שנים והגיעו לנירים עם שני ילדיהם (בגילאי 5 ו-1.5) אני משוחח רגע אחרי שהם חוזרים מעוד טיול בגבולות ה-100מ"ר, מה שמאפשר להם לדוגמא להסתובב בין פרדסי הקיבוץ. הוא רופא והיא סייעת במרפאת שיניים. "אין ספק שהיה לנו שיפור דרמטי באיכות החיים במהלך תקופת הקורונה מרגע שעברנו לבית החדש", אומר מיכאל, "מדירת ארבעה חדרים ללא מרפסת, ויכולת לצאת לגיחות קצרות בלבד באזור של 100 מ' מהבית, פתאום יש לך מרחב כפרי מסביבך. בשביל הילדים זה היה כיף גדול, וגם בשבילנו ההורים".

אירינה מצטרפת לדברים, "קבענו מזמן לעבור בסוף אפריל. מה שלא ידענו זה שנעשה את זה באמצע משבר עולמי ומגפה נגיפית מתפשטת". לאחר שחמש חברות הובלה לא ענו לטלפון, מיכאל הצליח לתפוס את בעלי המקצוע הנכונים, והקיבוץ שמח לקבל את משפחת בס בזרועות פתוחות. בתוך שעות בלבד העבירה המשפחה את ביתה וחייה כ-50 ק"מ דרומה אל מה שנראה בתקופת הקורונה ממש כמו "יקום מקביל". שטח כפרי פתוח, בית חדש ופרטי על הקרקע, מערכת חינוך, תמיכה של קהילה ואוויר צח.

הרעיון לעבור ליישוב כפרי הגיע ממיכאל, אשר לפני שעלה ארצה כלל לא ידע שיש דבר כזה שקוראים לו "קיבוץ". "נחשפתי לזה כשפגשתי בצבא חיילים קיבוצניקים. הם סיפרו לי על החיים בקיבוץ, הגעתי לבקר אותם, והתאהבתי ברעיון. אירינה זרמה איתי והנה אנחנו בנירים. הורים לשני קיבוצניקים שאחד מהם יתחיל שנה הבאה גן חובה במועצה האזורית אשכול".

 כלל לא ידע שיש דבר כזה שקוראים לו "קיבוץ", משפ' בס (צילום: אלבום פרטי)


עוד במדור: "האידיאולוגיה כבר לא שם, היום עוברים לקיבוץ מתוך שדרוג"

"הקורונה היא שוב הוכחה ניצחת לכך שקיבוץ הוא ה-מקום לגדל בו ילדים"

נירים הוא דוגמה נהדרת ליתרונות של הקיבוץ בקורונה, ויעידו על כך התמונות שנשלחות הרבות לנו על ידי חברי הקיבוץ. תמונות בהן ניתן לראות ש-100 מ' מחוץ לבית זה ממש לא החצר של הבניין. כאן מדברים על מרחבים פתוחים, נופים ירוקים, שדות מוריקים ומדשאות. תושבי הקהילה עוזרים זה לזה, בני הנוער מתנדבים בסיוע למבוגרים, ובנירים אפילו לא וויתרו על ליל הסדר הקיבוצי האייקוני (אם כי עשו אותו במתכונת דיגיטלית).

אלמוג חולות, רכזת הצמיחה הדמוגרפית בנירים ונקלטת בעצמה שעברה לקיבוץ בעקבות נישואיה לבן המקום, אומרת כי אם תמיד היה ברור לה שהקיבוץ היא צורת החיים המדהימה ביותר, אז בימי הקורונה הכל התחדד.

"ההתכנסות בעקבות הקורונה, הייתה הוכחה ניצחת לכך שקיבוץ הוא ה-מקום לגדל בו ילדים", אומרת אלמוג, "בעוד שחברות שלי בעיר התקשו מאד עם הילדים, בלשון המעטה, אנחנו בטווח של 100 מ' מהבית היינו יכולים להיות חופשיים. הילדים שלי רכבו על אופניים, ציירו בגירים על השבילים, עשו אמבטיות על הדשא, טיפסו על עצים, קטפו שסק ותותי עץ ופרקו אנרגיה".

"תקופת הסגר פשוט לא הורגשה אצל הילדים בקיבוץ. בוודאי לא נחוותה כטראומה ויש כאלה שאפילו ראו בה פרס. עבורי כאם זו הייתה הקלה עצומה להרגיש שכשכל העולם מתמוטט אני מצליחה לספק לילדיי חוויית חיים שפויה. גיליתי בזמן אמת כמה זה נכון ובריא ויותר למשפחות ולילדים להיות קרובים לטבע, להיות חלק מקהילה ולהיות עטופים במרחבים כפריים".

טיול אחה"צ בטווח 100 מ"ר (צילום: אלמוג חולות)


"בקיבוץ כמעט ולא הרגשנו את הקורונה"

גם בקיבוץ ניצנים המפורסם קלטו משפחות חדשות בשיא משבר הקורונה. אחת מהן היא משפחת ציקלובר. ההורים אושרת ורובי, והילדים תמר, יואב ונבו (8, 5, ו-3). מעט לפני שמשבר הקורונה החל, חוזה השכירות שלהם בדירה במרכז הסתיים, והם עברו כפתרון ביניים לגור עם הסבא והסבתא. מכיוון שבתהליך הקליטה התגבשה קבוצה גדולה יחסית  בקרב המשפחות החדשות (בתחומי הקיבוץ הוקמה שכונה קהילתית חדשה), השמועות מהחבר'ה שעברו לשכונה בניצנים לא אחרו לבוא. הבשורות מהקיבוץ עשו את שלהן, וביחד עם הרצון לשמור על בריאות ההורים המבוגרים, התקבלה ההחלטה לארוז את הפקלאות ולהקדים את המעבר שתוכנן לחודשי הקיץ.

"ההחלטה לעבור לקיבוץ הייתה תמיד חלום עבור אושרת ועבורי", אומר רובי, "אני הכרתי את החיים במרחב הכפרי כשגרתי בקיבוץ בתקופת הלימודים, ואשתי נחשפה לזה בזמן השירות הצבאי. כששמענו שנפתחה קליטה בניצנים, נרשמנו והתחלנו את התהליך. רצינו להיות חלק מקהילה, להיות שותפים בקבלת החלטות, לקיים ערבות הדדית וכמובן – חשוב מכל – לשלב את הילדים במערכת החינוך הקיבוצית".

איך היה לעבור לקיבוץ דווקא בתקופה כזו? "זו שאלה קלה", צוחק רובי, "בקיבוץ כמעט ולא הרגשנו את הקורונה. אם בעיר היינו תקועים בבית והילדים בקושי יצאו מהדלת, בניצנים הם באמת היו חופשיים ברמה אחרת".

ארזו את הפקלאות והקדימו את המעבר שתוכנן לקיץ, משפ' ציקלובר (צילום: אלבום פרטי)


אז גם אם הקורונה נמצאת בדמדומיה וגם (ובעיקר) אם יגיע הגל השני, החיים בקיבוץ לעומת החיים בעיר, דווקא באירוע כל כך קיצוני, חידדו עבור משפחות רבות את היתרונות הגלומים ביישוב כפרי עם קהילה חיה ותוססת. דברים דומים למה ששמענו מהמשפחות בכתבה הגיעו מקיבוצים בכל רחבי הארץ, ולא קשה להבין למה.

רוצים להכיר את כל אפשרויות המעבר לקיבוצים בישראל? לחצו


כתבות נוספות בנושא:

קלטו את המשפחה - משפחת ויצמן

כמו רוב המשפחות בגשור גם משפחת ויצמן לא מפספסת בילוי מסביב לתנור הפיצות המשותף בקיבוץ. הנה הסיפור שלהם

"מיפוי נחלות הוא עניין למומחים מקצועיים"

סכסוכים משפטיים, חשש מהליכים תכנוניים ופוליטיקה פנים-מושבית. כך מנסים לסייע למושבים להתמודד עם האתגרים בעריכת תב"עות

קלטו את משפחת סטולרסקי

משפחת סולרסקי עברה מהמרכז ללב המדבר ועכשיו הם גם מרחיבים את המשפחה. הנה הסיפור שלהם