אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

"האידיאולוגיה כבר לא שם, היום עוברים לקיבוץ מתוך שדרוג"

תהליך המעבר לקיבוצים עבר טלטלות רבות ב-30 השנים האחרונות. מה זה עשה לדור המסיידים ומה גורם למשפחות דור ה-Y לעבור לקיבוץ? ד"ר עמי כהנא, קיבוצניק וחוקר קובע: "מה שמניע כיום זה המימוש האישי בחממה רומנטית"


לפני שבוע, מלווה בקמפיין יח"צ נרחב, עלתה לאוויר סדרה חדשה מבית היוצר של הוט - "הקיבוצניקים". שמה כמובן "מסגיר" את סיפורה, אבל מי שציפה לסדרת דוקו סטייל מודי בר-און התבדה. מדובר בסדרה דרמה-קומית המציגה את סיפורם של 6 בנים ובנות בני 30, שבדומה למציאות המוכרת כל כך בקרב בני משק שנולדו בשנות ה-80-90 בקיבוצי הפריפריה: אינם מתגוררים עוד במקום בו נולדו וגדלו וכמובן שאינם מעוניינים גם לחזור. אך כאשר הם מגלים שהקיבוץ עומד להתפרק הם נאלצים לחזור להיות בקשר ולחיות ביחד, בדיוק כפי שעשו כשהתגוררו בבית הילדים.

ולמה האזכור שלה רלוונטי לכתבה הבאה? כי ב-30 השנים האחרונות אבולוציית המעבר לקיבוצים השתנתה לבל היכר ורוב המשפחות "מבחוץ" החולמות על בית בקיבוץ עושות זאת מסיבות שפעם היו פוסלות אותך מלהיכנס בשער הצהוב. והסדרה הזו, היא אולי המראה הכי מדויקת שנראתה על המסך הקטן בשנים האחרונות המציגה (אמנם בהקצנה, בכל זאת סדרת טלוויזיה) את ההתנגשות הכמעט בלתי נמנעת בין הדור הוותיק לבין הדור הצעיר של המשפחות שמגיע במספרים יפים מאוד לקיבוצים בעשור האחרון.

וכדי להמחיש, בחודש מאי האחרון התנועה הקיבוצית פרסמה שנתון רחב היקף שבחן את העשייה העשירה בתנועה וביישוביה בשנים 2017-2018. הפרסום העדכני נעטף בתצלומי צבע מרהיבים ובגרפים המספרים אודות צמיחתם המרשימה של הקיבוצים וניתן לשלוף ממנו לא מעט כותרות מעניינות. לדוגמה, לפי דבריו של מזכ"ל התנועה, ניר מאיר, בטור אישי הפותח את השנתון, קצב הגידול הדמוגרפי בקיבוצים הצליח בשנים המדוברות להדביק את קצב הגידול הכללי באוכלוסייה בישראל. כלומר, לראשונה מאז 2013, חלקם היחסי של הקיבוצניקים בחברה הישראלית לא קטן אלא גדל. זאת ועוד, כאשר מדרגים את הקיבוצים לפי מצבם הכלכלי, השורה התחתונה היא שכ-59% מהקיבוצים מצויים במצב כלכלי טוב עד מצוין, ורק 8% מהיישובים סובלים ממצב כלכלי "חלש".

אולם יש מי שרואים מעבר לגרפים והתמונות הצבעוניות, ואשר סבורים שזהו לא הסיפור במלואו. אחד מהם הוא ד"ר עמי כהנא, חבר קיבוץ כפר עזה, שהינו בעל חברה לייעוץ בתחום של ניהול סיכונים וביטוח, המספקת שירותים רבים (בין השאר) לקיבוצים ומערכות קיבוציות. זאת לצד פעילות מחקר והוראה, ובמסגרתה עבודת דוקטורט בנושא השינויים בקיבוצים שזכתה בשנת הגשתה בפרס המכון לחקר הקיבוץ באוניברסיטת חיפה. לתפיסתו, יש לקיבוצים עוד מרחק אל הארץ המובטחת, וחשוב שהחבר'ה הצעירים שנקלטים יקחו את המושכות לידיים. ייטלו את תפקידי הניהול, יעזרו לקיבוצים הקולטים להתקדם לעשור הבא ויהפכו לחלק אינטגרלי מהעשייה. "הקיבוצים צריכים גם צמיחה דמוגרפית אך גם מעורבות קהילתית אמיתית", הוא אומר.

 59% מהקיבוצים מצויים במצב כלכלי טוב עד מצוין (צילום: קיבוץ גבולות)


"אידיאולוגיה? ציונות? יש כאן פרגמטיזם שמהול ברומנטיקה"

כהנא סבור שאמנם המותג הקיבוצי עודנו חי, אבל שהשינויים שחלו בו בעשורים האחרונים הם דרמטיים. המעבר הבן-דורי בין הדור השני לשלישי, וגם חזרתם המחודשת של הבנים והבנות הביתה, שינו באופן ניכר את האופן שבו הקיבוצניק תופס את החיים הקיבוציים. הגישה כיום, לדבריו, היא שלמרות הדיבורים הגבוהים על אידיאולוגיה וציונות, מה שמניע את הקיבוצניקים החדשים כיום זה פרגמטיזם קהילתי. "כשאדם עובר מתל אביב או מרמת גן לקיבוץ, הוא לא מקריב אלא משתדרג", אומר כהנא, "הוא עוזב חיים במגדל מגורים בעיר גדולה, עם כבישים, פקקים ובעיות חנייה, ונהנה מחיי קהילה נהדרים, ממערכות חינוך טובות, מאווירה כפרית, ומסביבה אנושית מסבירת פנים שדומה לו וקל לו להתחבר אליה. כשאנחנו הגענו לפני עשרות שנים לכפר עזה, וכשהקיבוצניקים הקימו את הקיבוצים בשנות ה-30 ה-40 וה-50, רוח שלהם נשבה מתוך אידיאולוגיה ציונית שהם ספגו בשנותיהם בתנועות הנוער ובעיר ובקיבוצי הולדתם".

"אנשים שהגיעו ונשארו בקיבוצים וויתרו על רצונותיהם הפרטיים והכפיפו את עצמם לצרכי הקיבוץ. היום, מה שכנראה מניע את הקיבוצניקים החדשים זו פרגמטיקה של המימוש האישי בחממה רומנטית. וכן, אפשר לומר את זה, החיים בקיבוץ מספקים גם פתרון ליוקר המחייה. הם אופציה למגורים מרווחים ודשאים ירוקים, ובמקומות מסוימים להטבות מס שיכולות להגיע עד 50,000 שקלים בשנה לאדם. אידיאולוגיה? ציונות? יש כאן פרגמטיזם שמהול ברומנטיקה".

מחקרו של כהנא לאורך השנים עסק בדחפים האישיים והחברתיים של חברי הקיבוץ שגרמו לשינויים שחלו בקיבוצים בישראל מאז שנות ה-30 ועד לימינו אנו. כמו כן, במסגרת פעילותו העסקית והציבורית הוא מייעץ ומלווה עשרות קיבוצים ומערכות קיבוציות. הוא מאמין שיש לקיבוץ מקום בהוויה הישראלית אך שהמקום הזה שונה. בטווח של כשני עשורים קדימה הוא צופה שלא רק שכמעט כל הקיבוצים יהיו קיבוצים מתחדשים, אלא שהקיבוץ יהיה דומה יותר למעין "יישוב קהילתי משודרג". דהיינו, יישוב קהילתי עם אופי כפרי, ועם רמת מחויבות חברתית גדולה יחסית ליישוב קהילתי "רגיל".

לאורך השנים עסק בדחפים האישיים והחברתיים של חברי הקיבוץ שגרמנו לשינויים. עמי כהנא (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


לראות את הקיבוץ דרך העיניים של הנכד

כהנא נזכר בערגה בימים בהם הוא התאהב ברעיון הקיבוצי לפני עשרות שנים, כבוגר תנועת נוער שהגיע כבן גרעין לקיבוץ בכפר עזה, למרות שגדל בחולון והתחנך במיטב בתי הספר בתל אביב. הוא נחת בבכפר עזה אי שם בשנת 1968, ומאז גורלו נקשר בגורל הקיבוץ. לאורך השנים מילא כמעט את כל התפקידים בשדרה הקיבוצית. החל מהבשדה ובקו ייצור במפעל, דרך ריכוז משק, וכלה בניהול במפעלים האזוריים וריכוז ועדות חברתיות בקיבוץ.

ילדיו גדלו בכפר עזה, ולמרות שהם אינם מתגוררים כיום בקיבוץ, הם עדיין קשורים לשם. "כשהנכד שלי, בן ארבע וחצי בתל אביב, יודע שיום שבת מתקרב, והוא עומד לבקר את סבא וסבתא בקיבוץ, הוא כבר מתחיל להתרגש", אומר כהנא בעיניים בורקות, "ולמעשה כשאני רואה את כפר עזה, עם הקמת עשרות יחידות דיור שעל כל אחת מהן נאבקות 3-4 משפחות, אני בהחלט מבין למה".

"מה שכנראה מניע את הקיבוצניקים החדשים זו פרגמטיקה של המימוש האישי בחממה רומנטית". (צילום: קיבוץ כיסופים)


עוד במדור: "העדר פנסיה יכול להיות שיקול ראשי באי-קבלה לקיבוץ"

שינוי תפיסתי

כהנא מציין כי מעבר לכל השינויים הכלכליים והמודלים המשפטיים, מה שהשתנה בקיבוצניקים בשני העשורים האחרונים הוא שינוי תפיסתי. בפרפרזה הפוכה לדבריו המפורסמים של הנשיא האמריקני, ג'ון קנדי, הקיבוצניקים כבר לא שואלים מה הם יכולים לעשות למען הקיבוץ, אלא מה הקיבוץ יכול לעשות למענם. בימים אחרים, הוא נזכר איך זמן קצר לאחר חתונתו הוא "נדרש" לקבל את הדין שהוטל עליו על ידי הקיבוץ, ולהדריך קבוצות נוער בעיירות הפיתוח בדרום, במסגרת הסכם של הקיבוץ לקבלת גרעין בתמורה לשיבוץ מדריכים מטעמו. הסכם שהחתן הטרי כהנא לא היה צד לו.

הוא נזכר כיצד התקבל ללימודים יוקרתיים להנדסה תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון, בתום מכינה מתישה ומאתגרת, ונאלץ לדחות את לימודיו בשנה בשביל להמשיך להשקות חיטה (בגלל הבצורת ותפקידו דאז במערך ההשקיה). "הקיבוצניקים של דור ה-X וה-Y הם קיבוצניקים עצמאיים. מבחינתם הקיבוץ צריך במידה רבה לשרת אותם ולא הם אותו. הם מרגישים מחויבים לקהילה, ובהחלט עוזרים ומסייעים אחד לשני, אבל בסופו של דבר זה מטרת חייהם בקיבוץ הוא מימוש עצמם ומשפחתם". הוא אומר ומוסיף, "אני לא אומר שזה רע, ואני גם לא מתגעגע או מתרפק על 'פעם', אבל אני מציע להביט למציאות בעיניים. אין צורך להעמיד פנים. גם הקיבוצים הם חלק מישראל הקפיטליסטית, ורבים מהקיבוצניקים החדשים באו מהעיר ולא מוכנים לשוב לאחור".

שינוי ברמת המחויבות לקיבוץ במהלך השנים (צילום: קיבוץ נירים)


לדאוג לבני הדור הקודם

הדאגה המרכזית של כהנא היא אפוא לא לצעירים הנקלטים וילדיהם, אשר יש להם את היכולות האישיות הגבוהות בכדי להתמודד עם המציאות הקיבוצית החדשה, להפיק ממנה תועלת אישית וגם לתרום לבניית חיי קהילה ערניים ומספקים. מי שנמנה אצלו על קבוצת סיכון הם דווקא בני הדור הקודם. אנשים בני דורו שרגילים לסמוך על הקיבוץ ולפנות לקיבוץ בכל בעיה. חברים שבמידה רבה תלויים גם היום בקיבוץ במרבית המרכיבים משמעותיים של חייהם. "אני מדבר על חתך אוכלוסייה גדול ומשמעותי של בני 65 ומעלה, בני הדור הראשון והשני בקיבוצים", אומר כהנא, "במעבר הבן-דורי חשוב שהצעירים ידעו להיות קשובים לדור שלפניהם, לצרכיו, לחששותיו. זה הדור שחווה את המעבר הטראומטי מקיבוץ שיתופי לקיבוץ מופרט. מעבר שלווה במאבקים ופחדים שהשאירו רבים מאותם חברים עם ספקות לגבי עומק ההתחייבות של הקיבוץ החדש לתמוך בהם בימי בגרותם וזקנתם".

"צריך לזכור כי זה הדור שבנה והקים את הבית הזה, את הקיבוץ שאתם נהנים מן החיים בו. צריכה להיות כאן מידה רבה של הכרת טובה, ואחריות כלפיהם". סימפטום בולט לתופעה מוצא כהנא בעובדה שרבים מבעלי התפקידים הבכירים בקיבוצים בישראל אינם מקומיים. מערכות קיבוציות רבות מוציאות למיקור חוץ תפקידים מהותיים בקהילה ובחברה הקיבוצית עד כדי מנהלי קהילות, מזכירי קיבוצים, יושבי ראש, חשבים וכו'. בעוד שעבור החבר'ה הצעירים זוהי תופעה מובנית, שכן הם רגילים לתפיסות מקצועיות וריאליסטיות, עבור בני הדור הוותיק המגמה הזו היא כמעט "כפירה בעיקר". "אם ניקח את תפקיד היו"ר, בגישה המסורתית זהו לא פחות מה'אבא' של הקיבוץ", אומר כהנא, "כשאותו 'אבא' הוא לא מקומי, וכשזה תפקיד טכני ואין כאן מצב של 'שחקן נשמה', כל הקיבוץ מושפע מזה".

כהנא מדגיש כי הפתרון כרוך בהתקדמות בלתי נמנעת במישור אחד, אך עם חזרה למקורות האחריות המשותפת לקולקטיב החברתי במישור אחר. יש בקיבוצים הון אנושי נהדר, שמורכב גם מהחבר'ה החדשים, והגיע הזמן שהם ייקחו את המושכות במלוא מובן המילה. ניתן וצריך לעודד תוכניות למנהיגות והכשרות מקצועיות לחברי קהילה מקומיים, שייטלו על עצמם את התפקידים החשובים הללו, וישאירו את הסמכות בבית. רק כך יהיה אפשר למתן את הפיכתו של הקיבוץ לעוד יישוב קהילתי בארץ ישראל.

כתבות נוספות בנושא:

ככה נקלטים היום לקיבוץ בישראל

"חבר קיבוץ הוא חבר קיבוץ הוא חבר קיבוץ". הקיבוצים הפותחים שעריהם למשפחות חדשות לא מעוניינים בפחות מקליטה לחברות מלאה. רק מה זה אומר?