אתר הבית בפייסבוק
אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

100 שנות חינוך קיבוצי - המותג עוד כאן?

במהלך המאה ה-20 החינוך הקיבוצי כלל יציאת ילדים לעבודה במשק לפני ואחרי הלימודים. כיום המצב שונה, יש שיאמרו לטובה, אך כמה באמת שונה ב-2018 המותג הכי חזק שיצא מהתנועה הקיבוצית?


"אם הקיבוץ הוא פרי התפארת של העשייה הציונית, החינוך הקיבוצי הוא הדובדבן. אין מקום להכביר במילים על איכות וייחודיותו של החינוך הקיבוצי בהיסטוריה הציונית, חינוך שהביא לכך שרבים רבים רצו להשתייך אליו". על הדברים הללו חתום השופט וחבר קיבוץ גונן אור אדם, במסגרת פסק דין שעסק בשילוב ילדי הרחבה במערכת הגנים הקיבוצית. וכידוע, השופט אדם הוא לא היחיד שמכיר בגישות מערכות החינוך הקיבוציות.

סקר שנערך בשנת 2013 ע"י חברת "מצפן" שבדק אלו סיבות או נסיבות גורמות למשפחות צעירות לחפש בית בקיבוץ, מצא כצפוי כי אחת משתי הסיבות המובילות הוא עניין החינוך המדובר, והם יודעים למה. שמו של החינוך הקיבוצי נקשר עם ערכים כמו עשייה, הישגיות, מצוינות ותרומה לקהילה. 106 שנים מאז הקמתו של הקיבוץ הראשון (דגניה א'), מסגרות החינוך בקיבוצים גידלו את הטובים והמובחרים שבחברה הישראלית. אולם, הקיבוץ בשנות ה-2000 שונה באופן מהותי מהיום שבו קבוצת דגניה חינכה ילדים על שפת הכנרת בתחילת המאה ה-20.

משקים הופרטו, בנים עזבו ושבו, רוכשים שחיפשו נדל"ן הגיעו מהערים, ושיטות חינוך השתנו מאוד. אז האם גם ב-2018 החינוך הקיבוצי הוא המותג מס' 1 שמתקיים בקיבוצים, וכיצד הוא מתמודד עם השינויים שחלו בו לאורך השנים? את הדברים הללו ניסינו לברר.


הרבה מים עברו מאז נחנך המותג "החינוך הקיבוצי". ילדי כפר גלעדי בשנות ה-60 (צילום: שאול נוי ז"ל)


האבא שחזר מבית הספר לרעות צאן בגבעה

"כשאתה שואל אותי אם החינוך הקיבוצי הוא עדיין מותג וסמל, בעיניי התשובה היא כן", אומר אמיר בביטחון, "אמנם הקיבוץ השתנה והחינוך השתנה אתו, אבל בקיבוצים רבים, כמו למשל אצלנו בכפר גלעדי, מצליחים לשמר מסורות ותיקות ולייצר חיבור בין אז להיום". אמיר מסביר שגם בימינו החינוך הוא אחד הערכים המקודשים והחשובים ביותר לקהילת הקיבוץ. הדברים באים לידי ביטוי הן בתקציבים שנתיים שפעם אחר פעם משקיעים את מירב משאביהם בחינוך, והן בעשייה שוטפת לאורך השנה.

בעבר, החינוך בקיבוץ היה קשור לעבודת המשק ושילוב בענפי הקיבוץ. "הדברים היו הרבה יותר ברורים ופשוטים", אומר אמיר, "ערך העבודה היה ערך מאוד מרכזי וילדים עבדו מגיל צעיר במשק. העשייה המשותפת יצרה קשר חזק למקום והילדים היו קמים לעבודה לפני הלימודים וחוזרים לשדה אחר הצהריים". הוא מספר על אביו שבגיל 12 היה שב מבית הספר, לוקח את הצאן ויוצא לרעות בגבעות הסמוכות. "גם אני הייתי חלק מזה", נזכר אמיר, "בתקופתי, מערכת הלימוד בבית הספר כללה יום בשבוע של עבודה במשק ואני תרמתי את תרומתי ברפת". לדבריו, כיום החיבור לקהילה נוצר מאלמנטים אחרים כמו מסגרות חוץ פורמאליות.

"ערך העבודה היה ערך מרכזי". ילדי כרם שלום (צילום: קיבוץ כרם שלום)


באותו נושא: אפקט הצמיחה - מערכות החינוך שנפתחו מחדש >


חינוך בלתי פורמאלי - תושבי הערים יכולים לקנא

היות שילדים בקיבוץ אינם עוד מחויבים בעבודה במשק, בטח ובטח שלא בגילאים צעירים או על חשבון זמן לימודים, מסגרות בלתי פורמאליות הן בעלות חשיבות רבה. הן מלוות את הילדים מחוץ לשעות הלימודים, וכן בחופשות ובחגים. "בקיבוץ כפר גלעדי, לדוגמה, בית הילדים פותח את שעריו בכל יום מתום הלימודים ועד 16:00, וכך גם בימי שישי ובחופשות", אומר אמיר, "בחודשי יולי אוגוסט, בית הילדים הוא בית ראשון של צעירי הקיבוץ והוא סגור יומיים לכל היותר בחופש הגדול".

החינוך הבלתי פורמאלי מנוהל על ידי רכזי חינוך ומדריכים מקצועיים אשר מייצרים עבור הילדים ובני הנוער את החיבור לקהילה. בין השאר על ידי הפעלות, השתתפות באירועים בקיבוץ בחגים ומועדים, טיולים באזור להיכרות השטח דרך הרגליים, עבודה בענפי המשק ועוד.

"בזכות החינוך הבלתי פורמאלי, קהילת הנעורים נשארת מחוברת להווי הקיבוצי גם בימים שבהם בתי הספר מעורבים ויש לילדים אופציות אחרות למלא את זמנם הפנוי", אומר אמיר, "למעשה, בשל החשיבות הרבה של החינוך הבלתי פורמאלי למושג הזה שקוראים לו חינוך קיבוצי, בחרנו בכפר גלעדי לסבסד את המערכת בעלויות נמוכות שאינן משאירות כמעט כל מקום לוויתור מצד ההורים".

בין חיפה לגליל

לאמיר יש גם בסיס השוואה בין החינוך בקיבוץ לבין החינוך בעיר. מצד אחד, הוא גדל והתחנך בכפר גלעדי, ומצד שני התגורר מספר שנים בחיפה ופגש את מערכת החינוך העירונית דרך עיני בנותיו. "שמע, אני לא יכול להגיד לך שהחינוך בעיר הוא ברמה נמוכה שכן הבנות שלי זכו להשתלב במוסדות חינוך מצוינים", הוא אומר, "עם זאת, ברור לי שאני – מבחינתי - מעדיף את החינוך הקיבוצי".

אמיר מונה מספר יתרונות מרכזיים שעומדים לזכותו של החינוך הקיבוצי, יותר ממאה שנים לאחר לידתו של הילד הראשון בקיבוץ דגניה א'. "דבר ראשון, המרחב שסובב את מוסדות הלימוד בקיבוץ פתוח וטבעי יותר מהמרחב העירוני. בניגוד לילדים בעיר, ילדי קיבוץ חיים ונושמים את השטח אין ספור פעמים בשנה. הם מחוברים לטבע שמסביבם, צועדים ברגליים, ומעריכים ומוקירים את הסביבה. בנוסף, היות שהכיתות בקיבוצים קטנות יותר מהכיתות בעיר, ובמיוחד הדבר בולט בגני הילדים, קיים יתרון משמעותי מבחינת היחס שבין הצוות הפדגוגי לתלמידים. מעל לכל אלה, המסגרות הבלתי פורמאליות בקיבוץ הן משהו שאין כמוהן בעיר בשום צורה שהיא. הן יוצרות חיבור אמיתי וקשר עוצמתי בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים לקיבוץ".

"נושמים וחיים את השטח". ילדי קיבוץ חוקוק (צילום: קיבוץ חוקוק)


לסיכום, ניתן לומר שכמו היבטים אחרים בקיבוץ של ימינו, גם נושא החינוך עבר מהפכה של ממש. אולם בדיוק כפי שכל תושב בקיבוץ מתגאה גם היום בהיותו קיבוצניק, כך גם גאוות היחידה של מערכת החינוך הקיבוצית עודנה איתנה. משפחות רבות מהעיר מחפשות בית בקיבוץ בגלל איכות החינוך ביישובים, ובני קיבוץ רבים שבים הביתה עם ילדיהם מתוך הרצון להעניק להם את הקרקע המצוינת הזו לגדול על ברכיה.

כתבות נוספות בנושא:

איך מתמודדים עם המרחק מהמשפחה?

מה עושים אחרי המעבר לכפר כשהמשפחות ויחד איתם העזרה עם הילדים נשארים הרחק מאחור?

משחקי צבעים

רון ושריתה פלד, אדריכלים המאוהבים בצבעים בטור אישי וצבעוני על עיצוב פנים נכון

מהגן לתיכון: קצרין הופכת את החינוך למנוע צמיחה

בבירת הגולן לא מתרשמים מהאירועים הביטחוניים של החודשים האחרונים וממשיכים להפוך את מערכות החינוך למודל הצלחה בכל הארץ