תמונה של ישראל האמיתית: מסע בין 5 אנדרטאות בקיבוצים ומושבים

תושבי הקיבוצים והמושבים היו מאז ומתמיד מקור לגאווה לאומית, לשמחה ולעצב על תחייה ותקומת ישראל. אותם יישובי הכפר נושאים גם באחריות ההנצחה והזיכרון ומציגים בתוכם או לצדם אתרי הנצחה ואנדרטאות שמספרים את סיפור ההתיישבות הישראלית עד תום. לחימה, אומץ, גבורה, התיישבות, גאולה – כל אלה יחד צרובים במקום אחד ומהווים נקודת עצירה לכל מי שמעוניין לתהות על הדרך שעשתה המדינה, לא מעט בזכות בניה ובנותיה הנופלים, לאורך השנים. השנה בחרנו להתמקד בחמש אנדרטאות הממוקמות בקיבוצים ומושבים ברחבי הארץ המספרות את סיפוריהם של הנופלים, ומהוות חלק מגאוות המקום הכל כך ארצישראלית.

אנדרטת אוגדת הפלדה. מספרת את סיפור אוגדה 84 (צילום: ויקיפדיה)

מושב יתד: אנדרטת אוגדת הפלדה

אחת האנדרטאות המוכרות ביותר בתודעת ההנצחה הישראלית ממוקמת בחבל שלום, ממש מאחורי מושב יתד, לצד כביש 232. את האנדרטה, שתוכננה על ידי אדריכל ישראל גודוביץ, זוכרים הוותיקים ממיקומה הקודם בכיכר המרכזית של העיר ימית שבחצי האי סיני. אחרי מאבקים ארוכים סביב פינוי העיר והתבצרות של התושבים על האנדרטה עצמה, הועתקה ונבנתה מחדש במקומה הנוכחי.

הסיפור מאחורי: האנדרטה מנציחה את אוגדה 84, שזכתה לכינוי "אוגדת הפלדה", שלחמה במלחמת ששת הימים בסיני וכבשה את הדרך לתעלת סואץ.

האנדרטה: 400 עמודי בטון שעליהם חלקי רכב, משוריינים ונשקים מקיפים מגדל גבוה ממנו משקיפה מרפסת תצפית ולפניהם לוחות עם סמלי היחידות ורשימת הנופלים של אוגדת הפלדה באותה מלחמה.

אנדרטת אסון המסוקים. מנציחה את 73 הלוחמים שנפלו באסון הגדול בתולדות צה"ל (צילום: אילנה שקולניק)

יום הזיכרון 2018: סיפור הקרב על קיבוץ נירים >

בין דפנה לשאר ישוב: אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים

את זכרם של 73 הלוחמים שאיבדה המדינה באסון התעופה שזכה לכינוי "אסון המסוקים" מנסה לשמר האנדרטה שממוקמת בסמוך לבית העלמין של קיבוץ דפנה. בדיוק במקום בו ארע האסון ניצבת אנדרטה שמבקשת לשמר את זכרם ולהעביר את תחושת האובדן והטרגדיה הנוראה.

הסיפור מאחורי: 73 לוחמי צה"ל, רובם מחטיבות גולני, הנח"ל והשריון שהיו בדרכם בטיסת שני מסוקי יסעור למוצבי דרום לבנון. שני המסוקים התנגשו בתאונה מחרידה מעל הקיבוצים דפנה ושאר ישוב, התרסקו בקרקע ולא נותר מהם ניצול אחד.

האנדרטה: סלעי הגיר ובריכות המים שמוקמו כאן נועדו לסמל את האומץ ואת חוזקם של החיילים שנהרגו כאן בהתרסקות המסוקים. במרכז האנדרטה, שבתכנונה סייע הפסל דני קרוון, ניצבת בריכת מים עגולה כשבתוכה חקוקים שמות 73 הנספים וסביב שבילים שמרכיבים ציור של מסוק ועליהם 73 אבני גיר בגובה אדם.

אנדרטת אסון השייטת. מנציחה את אסון הגדול בתולדות יחידת הקומנדו (צילום: ויקיפדיה)

מושב שבי ציון: יד לחללי אסון השייטת

על אחד החופים היפים ביותר של הים התיכון בישראל ניצבת, בניגוד מוחלט לכל תפיסה, אנדרטה שמנציחה את אחת הטראומות הגדולות של חיל הים ושל ההיסטוריה הצה"לית ומצליחה להשתלב באופן שונה ומיוחד בנוף שסביבה.

הסיפור מאחורי: 12 לוחמי השייטת שנהרגו באסון הנוראי ביותר בתולדות היחידה, שסיים אירוע קרבות קשה במיוחד בשנת 1997 בדרום לבנון שהחל בהתפוצצות זירת מטענים שהטמין חיזבאללה והסתיים בחילוץ נועז.

האנדרטה: על קו החוף, כמה מטרים סמוך לחוף הרחצה של שבי ציון, ממוקמת רחבה גדולה שנבנתה מסלעים שהיו כאן במקום ועליה 12 סלעי כורכר בגובה שלושה מטרים, שמסמלים את 12 ההרוגים, ומונחים שעונים זה על גבי זה ויחד יוצרים צללית של אונייה. את חלקה השני של האנדרטה לזכרם של הנופלים לא תצליחו לראות בקלות מכיוון שמדובר בספינת טילים שקועה של חיל הים שטובעה במיוחד מול קו החוף ועליה 12 כסאות שמשלימים את האנדרטה כולה.

אנדרטת הקיבוצים. מנציחה מעל 3,000 חברי קיבוצים אשר נפלו (צילום: אבישי טייכר)

משמר העמק: אנדרטת הקיבוצים

אחרי לא מעט התנגדויות ודילמות הוקמה בשנת 2007, ביער הקיבוצים שסמוך למשמר העמק, האנדרטה שנועדה להנציח את זכרם של חברי הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל.

הסיפור מאחורי: למעלה מ-3000 חברי קיבוץ ברחבי הארץ כולה מונצחים כאן. כל אחד מקיבוץ אחר וכל אחד עם סיפור חיים וסיפור נפילה שונה. כולם, כמעשה הקיבוץ בהוויתו, מונצחים כאן יחד זה לצד זה.

האנדרטה: על גבעה ביער משמר העמק, עם נוף מקיף לעמק יזרעאל, תוכננה האנדרטה בדמות מגדל תצפית עשוי בטון חשוף. אל ראש אותו מגדל אפשר לטפס במדרגות ולהשקיף סביב על העמק שהיה ערש ההתיישבות הישראלית ועל קיר בטון נוסף כאן חקוקות מילות זכרון של ס. יזהר.

אנדרטת יד לאישה הלוחמת. מנציחה את הנשים אשר הקריבו חייהן (צילום: אבישי טייכר)

קיבוץ ניצנים: יד לאישה הלוחמת

בבית הספר שדה "שקמים " שבניצנים הוקמה ב-1998 אנדרטה שכל מטרתה היא הנצחה לנשים הלוחמות במערכות ישראל. השילוב של נשים במערך הלחימה וההגנה הישראלי היה כאן תמיד, עוד לפני קום המדינה ובוודאי שאחריה וכאן הוחלט, לראשונה, להקדיש אתר הנצחה שמהלל את אותה גבורה.

הסיפור מאחורי: עשר נשים בחרו להישאר בקיבוץ ניצנים בקרבות הקשים של מלחמת העצמאות ב-1948. אותן נשים לא התפנו יחד עם שאר אוכלוסיית הקיבוץ ונותרו ללחום לצד המגינים על גבולה הדרומי של ישראל והפכו לסמל של גבורה קיבוצית שיוויונית. האנדרטה מנציחה אותן ואת כל אותן נשים שהיו חלק ממערך הלחימה הישראלי לאורך הדורות.

האנדרטה: מדרגות רחבות מובילות אל רחבת חלוקי נחל מרובעת מוקפת בחומת בטון. במרכז אותה רחבה ניצב פסל ברונזה ובו תשע דמויות נשים שנראות בוכיות ונושאות ילדים. הן אמנם מעוצבות כדמויות לוחמות אך בכוונה פוסלו בקווים רכים ועגולים שמנסים לשלב בין לחימה אמיצה לבין אמהות ונשיות רכה.