אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

נא להעתיק - כך משלבים בעלי צרכים מיוחדים בכפר

לא מעט יתרונות מגולמים במערכות החינוך במרחב הכפרי. משיטות לימוד ייחודיות, למסגרות אחרי הלימודים או בחופש הגדול. אך נדמה ששני מיזמים מספרים עד תום את סיפור ייחודיות החינוך בכפר

06.02.2020|שחר דניאלי

למרות היתרונות הרבים המקופלים בשילוב בעלי צרכים מיוחדים בקהילה, גורמים מקצועיים שפעילים בנושא מתמודדים פעם אחר פעם עם התנגדות הסביבה להקמת בתים לבעלי צרכים מיוחדים. תופעה הידועה בשם נמב"י שגזרת מהביטוי האמריקאי Not in my back yard ובתרגום לעברית פשוטה, "לא אצלי".

אך ביישובים הכפריים עושה רושם שלא מעט מיזמים חינוכיים מהסוג הכי מבורך המצליחים לשגשג. ביניהם, שני מיזמים בצפון המציעים בתים לבעלי צרכים מיוחדים אשר ממוקמים, בכוונת מכוון, בלב קיבוצים או מושבים מתוך מטרה שהדיירים והדיירות יהיו חלק בלתי נפרד מהרקמה הקהילתית. שתי נשים מיוחדות החיות את הפרויקטים הללו כבר מס' שנים הסכימו לשתף בסיבות, בחוויות ובעיקר לנסות ולגרום לכולנו לשנות מעט את דפוסי חשיבה שחלקנו מחזיקים בכל הנוגע לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במסגרות חינוכיות "רגילות".

 
 מיזמים חינוכיים מהסוג הכי מבורך (צילום: ביה"ס "רימון")


בשלב ראשון הגעתי ל"בית לחיים", מקום מקסים שהוקם ביישוב הקהילתי מצפה נטופה ושמופעל בעזרת עמותת "בית לחיים בקהילה". המיזם נולד מתוך הצורך לסייע לאחת מבנות היישוב, ושנתיים לאחר חניכתו מהווה מערך המונה שלושה בתים בשלושה יישובים בהם מתגוררים כ-30 דיירים ודיירות ברחבי הארץ. בהמשך פגשתי מנהלת בית ספר יסודי בקיבוץ מסילות שבעמק המעיינות, הפועל בתוך קמפוס ומקיים שיתופי פעולה הדדיים והדוקים עם בית הספר הצמוד אליו בו לומדים ילדים עם צרכים מיוחדים.

"התוצאה יפה מהחלום שחלמנו"

את הביקור התחלתי כאמור במצפה נטופה, יישוב קהילתי פסטורלי עם אוכלוסייה דתית על רכס שצופה לנופים גליליים. אני פוגש שם את בתיה חנניה, תושבת היישוב ועובדת סוציאלית, העומדת בראש עמותת "בית לחיים בקהילה". "הכל התחיל כשאחת מבנות הקהילה שלנו, שהיא בעלת צרכים מיוחדים, הגיעה לגיל 21 ועמדה לסיים את המסגרת של החינוך המיוחד", היא מתחילה את השיחה, "כיישוב קהילתי המחויב לתושביו, התכנסנו ביחד וחשבנו איך נוכל לעזור לה ולמשפחה. במהלך השיחות, שהתקיימו גם מול גורמים במועצה האזורית גליל תחתון, מנהל אגף החינוך במועצה דאז זרק רעיון לאוויר – אולי מצפה נטופה ייספק מקום שיהיה בית לבעלי צרכים מיוחדים. לא ידעתי למה אני נכנסת, אבל המאמץ היה שווה את הכל". קבוצה של התושבים התגבשה בכדי לקדם את הפרויקט, והקימה עמותה שנרשמה כחוק. "מבחינתנו", אומרת בתיה, "התוצאה היא יפה מהחלום שחלמנו".

"כיישוב קהילתי המחויב לתושביו התכנסנו וחשבנו איך נוכל לעזור למשפחה". מצפה נטופה (צילום: גל אלמוג)


וכך, מה שהחל כחיפוש פיתרון נקודתי גדל וצמח במהירות. כיום עמותת "הבית לחיים בקהילה" שותפה בהפעלת שלושה בתים בשלושה יישובים שונים. בית אחד במצפה נטופה בו גרות דיירות דתיות, בית נוסף בקיבוץ לביא לבנים דתיים, ובית בכפר קיש המיועד לציבור החילוני. בסה"כ העמותה מספקת מענה לכ-30 דיירות ודיירות בכל המערך. מי שאחראי על התפעול המקצועי של הבתים היא חברת "כנרת שירותי רווחה", המעסיקה את אנשי הצוות, שוכרת את הבתים ומטפלת בעניינים הלוגיסטיים והמקצועיים באופן מעולה. בתיה מציינת כי "גם המועצה האזורית הגליל התחתון תומכת ומגבה אותנו לאורך כל הדרך".

"הדבר החשוב לנו ביותר הוא שילוב בקהילה", אומרת בתיה, "בתים לאנשים עם צרכים מיוחדים יש בהרבה מקומות, אך הנושא שלנו זה מעבר לבית. אנחנו מקיימים בית שמשולב בקהילה. הערך המוסף של הקהילה זה הדבר המיוחד שלנו". בבתי העמותה הדיירות והדיירים נקראים "חברים", והם משתתפים בכל הפעילויות החברתיות שיש ביישוב. כך גם התושבים עצמם מתנדבים בבתים, מעבירים חוגים, מגיעים לבקר, וכמובן נפגשים זה עם זה בשבילים המוריקים. הדיירים והדיירות תורמים אף הם לקהילה. עובדים, מתנדבים ביישוב, ומשתתפים בפרויקטים שונים.

 
"הערך המוסף של הקהילה זה הדבר המיוחד שלנו". נטיעה משותפת בכפר קיש (צילום: "בית לחיים בקהילה")


"לחיות חיים הדדיים של לתת וגם לקבל"

"למשל, לקראת שבת יש מתנדבות שמגיעות באופן קבוע לאפות חלות עם הדיירות", אומרת בתיה, "הן אופות יותר ממה שהן צריכות לעצמן, ואת היתרה מחלקות. פעם למישהי שילדה, פעם למשפחה חדשה שעברה ליישוב, פעם לילד החוגג בר מצווה ועוד. ברוך השם – במצפה נטופה – תמיד יש מישהו שחוגג משהו, ושאפשר לברך אותו עם חלה לשבת. הבנות מביאות את החלות, כותבות ברכה, ומי שמקבל נהנה מחלה טרייה שנאפתה לפני שבת. זו כמובן רק דוגמה אחת מני רבות".

בתיה מוסיפה כי עצם הפעילות של הבית במרחב הכפרי והקהילתי, יוצקת יתרונות שלא יסולאו בפז. "האווירה הקהילתית היא משמעותית לכל אחד, וקל וחומר לאנשים בעלי צרכים מיוחדים", היא אומרת, "יישוב קהילתי הוא לא בלוק בעיר שבו השכנים מכירים זה את זה ברמה של שלום-שלום במדרגות. קהילה זה משהו שאנחנו חייים אותו. דרך הקהילה אנחנו נותנים לאנשים שיש להם צרכים מיוחדים את העטיפה, השייכות, החיבור, וחשוב מכך – את היכולת לחיות חיים הדדיים של לתת וגם לקבל".

אופות חלות לתושבי היישוב. מתנדבות ודיירות "בית לחיים בקהילה" (צילום: בתיה חנניה)


עוד במדור: החלוציות של דור ה-Z‎ 

"בסוף כולנו בעלי צרכים מיוחדים"

אני נפרד מבתיה וממשיך לנקודה הבאה שלי, בית הספר "רימון" שבקיבוץ מסילות. בית ספר הפועל בקמפוס חינוכי בתוכו גם 3 כיתות של חינוך מיוחד אשר בשתיים מהן לומדים ילדים על הרצף האוטיסטי. כמו במצפה נטופה, גם בו מעמידים בראש ובראשונה את נושא השילוב וההדדיות בין התלמידים והמורים. בצמוד אליו, ממוקם בית הספר "דרור" בו לומדים רק ילדים עם צרכים מיוחדים על הרצף האוטיסטי ובין כותליו אני נפגש עם מנהלת בית הספר איריס. "הקמפוס מנהל חיים משותפים במובנים רבים", היא אומרת, "ילדי רימון וילדי דרור מציינים ביחד חגים, משתתפים בטקסים, ושותפים באין ספור היבטים של אורחות החיים. אין שום הפרדה בין מוסדות החינוך, לא פיזית ולא תפיסתית".

"הילדים מבלים על אותן המדשאות, הולכים על אותן המדרכות, ונפגשים זה עם זה באופן שוטף ובלתי אמצעי". איריס מספרת על דוגמאות רבות. "אחת הדוגמאות הטובות היא שבהפסקות ילדים מבית הספר "רימון" הולכים למתחם של בית הספר "דרור", ומשחקים עם חבריהם מבית הספר הסמוך. כמובן שלצד זאת, מתקיים שילוב מתוכנן ומובנה, כאשר ילדים מ"דרור" לומדים בכיתות עם ילדי "רימון" ולהפך. בנוסף ישנן קבוצות ייעודיות המתקיימות במשולב ובמשותף ממקום של שוויון והדדיות. השילוב הוא אבן יסוד של הקמפוס הזה".

 
 "אין הפרדה בין המוסדות, לא פיזית ולא תפיסתית" (צילום: ביה"ס רימון)


מקום של שוויון ערך

"הרעיון הוא לעבוד ממקום של שוויון ערך", אומרת איריס, "זה לא שאנחנו הרגילים והם המיוחדים. בסוף כולנו בעלי צרכים מיוחדים ולכל אחד יש מה לתת לשני. אני אתן למשל דוגמה קטנה: יש לנו קבוצת אמנות שמורכבת מילדים מדרור ורימון שפשוט אוהבים לצייר, לפסל וכו'. הם פוגשים אחד את השני מתוך כוח. הילד מרימון לא עוזר או מטפל. להפך. יש ילדים מדרור שאולי לא מדברים, אבל מתגלים כציירים בלתי רגילים, וילדי רימון יכולים ללמוד ולהעריך את היכולת שלהם באופן שוויוני והדדי".

איריס סבורה שהמרחב הכפרי הוא מפתח חשוב בהצלחת השילוב של בעלי צרכים מיוחדים, ומעודדת בתי ספר רבים נוספים לנקוט בגישה משלבת ומכילה. "קודם כל יש במרחב הכפרי את המרחב הגיאוגרפי", היא אומרת, "כל הילדים, גם ברימון וגם בדרור, לומדים המון בחוץ. זה מאפשר לרכוב על אופנים, לצאת לשדות, לטייל בחיק הטבע, ובעיקר ללמוד דרך החושים, שזה מאד משמעותי עבור ילדים עם צרכים מיוחדים. בפרט ילדים עם לקות של אוטויזם שבה העניין החושי הוא חלק מרכזי בקושי. הנגישות לטבע, לחקלאות, לשדות, ללמידה דרך הרגליים והחושים, יש את זה רק במרחב הכפרי".

האם המרחב הכפרי הוא מפתח חשוב בהצלחת שילוב בעלי צרכים מיוחדים? (צילום: קיבוץ מסילות)

בנוסף מדגישה איריס את הממד הקהילתי והקיבוצי שמשפיע מאוד. "למרות שזה נשמע כמו קלישאה, זה ממש נכון. יש בחינוך הקיבוצי בסיס הומניסטי מאד איתן", היא אומרת, "ההומניזם הוא מהנדבכים העיקריים של הפדגוגיה הקיבוצית. לא בכדי בלוגו של בית הספר רימון רשום חינוך הומניסטי. בחינוך הקיבוצי אנו מעודדים את הקהילה לעטוף ולחבק את כולם. לראות בכולם אנשים שווים בעלי זכויות. בכל הנוגע לבעלי צרכים מיוחדים, אנו מאמינים שחובתה של הקהילה לתת להם את המקום בתוכה. זה חלק מהתפיסה של המרחב הקיבוצי בכלל, ושל בתי הספר רימון ודרור בפרט".


כתבות נוספות בנושא:

קלטו את משפחת בטלר הנגבי

תכירו את משפחת בטלר הנגבי שעלו מצרפת והשתקעו בנגב, שם הם נהנים משקיעות מדבריות ומחוברים לטבע, לאנשים ולערכים של שדה בוקר.  הנה הסיפור שלהם

מכפר עזה לכל המרחב הכפרי - לבנות שכונה ללא סיכון כלכלי

עלויות השכונה יתייקרו ככל שיתקדם הפרויקט? מנכ"ל חברת מגור בראיון על המודל הייחודי שפיתח ללא סיבוכים כלכליים

"לא לוקחים את החינוך הקיבוצי כמובן מאליו"

הקיבוצים גדלים, המדשאות מתמלאות ילדים ומשרד החינוך משתף פעולה. לקראת כנס החינוך הרביעי של התנועה הקיבוצית, הגיל הרך בקיבוצים - תמונת מצב