אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

הקרב על שלום הבית - גרסת העיר והכפר

המחלוקת סביב הנחל לא מראה סימני דעיכה ומעוררת שסעים לא פתורים בחברה הישראלית. למרות זאת ולמען תוצאות מאבקים נפיצים במקומות נוספים שעוד לא החלו, הפתרון צריך לבוא ממקום אחר לגמרי


הוויכוח סביב נחל האסי קיבל במהירות את המסגור התקשורתי (הישן נושן) סביב השסעים המוכרים של החברה הישראלית. קיבוצניקים מול עירוניים, אשכנזים מול מזרחים, עשירים מול עניים. בקיצור, ישראל הראשונה נגד ישראל השנייה. בעוד שבקיבוץ ניר דוד מעלים טענות הנוגעות לפרטיותם על גדות הנחל עם מי התכלת, מהצד השני של המתרס, שהגרעין המרכזי שלו מגיע מתושבי בית שאן, דורשים שהאסי ייפתח לציבור הרחב ("ישוחרר"). סרטונים ויראלים של "קרבות" אל מול השער הצהוב של הקיבוץ חרכו את הרשת ופתחו את מהדורות החדשות. זאת תוך יצירת תחושה של שתי אוכלוסיות מתנגשות. התמונה, כמובן, מורכבת הרבה יותר.

קריאה מעמיקה של עשרות פוסטים ברשתות החברתיות שפורסמו על ידי תושבי האזור, מאפשרת לזקק מסרים נוספים. כאלה שאולי עוברים "מתחת לרדאר", אך מציירים תמונה אחרת של שיתוף פעולה וחיים הדדיים. אם תרצו, שתי קהילות בפריפריה שחייהן שזורים אלה באלה. ייתכן בהחלט שכמו בתחומים רבים נוספים, כאשר המדינה לוקחת צעד אחורה משירותים או סמכויות שהיו לה בעבר, הוואקום שנוצר מצית מאבקים. בכל הנוגע לאסי, אין ספק שהשאלה כאן איננה עניין של שחור או לבן. מצד אחד ברור כי משאבי הטבע הלאומיים אמורים להיות שייכים לכל האזרחים והמדינה צריכה להיות מחויבת להנגיש ולאפשר לכולם לצורך אותם במידה שווה. מנגד אי אפשר להתעלם מהטענות של תושבי ניר דוד, שחוששים כי חצרותיהם ושטחיהם הציבוריים יהפכו "לפארקים" המוניים.

משאב טבע יפהפה שיצר את אחד המאבקים המכוערים שהיו פה. (צילום: דר' אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי)


"לבנות על בסיס של אחווה, שותפות ואהבה"

"מה קרה לכם תושבי בית שאן?", שואל חיים קוחלי, שגדל בית שאן, במכתב פתוח המפורסם בפייסבוק, "מאיפה בא לכם הכעס הנוראי הזה על השכן הטוב שלכם – קיבוץ ניר דוד". קוחלי, המתגורר כיום בקיבוץ גן שמואל שבאזור חיפה, פונה ל"אחיו וחבריו" תושבי בית שאן ומשתף במכתב מחייו האישיים. סיפור, שלפי התגובות הרבות לפוסט, שייך לרבים. הוא מספר איך משפחתו הגיעה למעברה בית שאן בתחילת שנות ה-50, ועל אביו שעבד כל חייו בקבוצת סולל בונה בקיבוץ מעוז חיים. "הכרנו את השכנים שלנו מקיבוצי הסביבה. בני ובנות הקיבוצים באו אלינו לבית שאן, חינכו אותנו בתנועות הנוער, ביקרו אותנו בבתי ההורים ובבתי הספר", כותב קוחלי, "דאגו לנו, לימדו אותנו את אהבת הארץ ואהבת האדם ואף קלטו רבים מאתנו אצלם בקבוצים ונהגו בנו כבבניהם". עוד נזכר קוחלי כיצד הוא ואחיו התקבלו לניר דוד בגיל צעיר, והקיבוץ הפך לביתם השני. מקום בו הם תמיד קיבלו "יחס הוגן ושוויוני כמו כל ילדי הקיבוץ".

הפוסט-מכתב-פתוח של קוחלי פורסם ב-31 לאוגוסט, וצבר מאות תגובות. סקירה מהירה של המגיבים מצביעה על נוכחות גבוהה של קיבוצניקים או עירונים שעברו חוויה דומה. "אחיי וחבריי תושבי בית שאן, תתעוררו", מסכם קוחלי את מכתבו, "בכוחכם לבנות את הקהילה שלכם על בסיס של אחווה, שותפות ואהבה ולא על תחושת קיפוח ושנאת חינם הרסנית".

בית שאן פינת קיבוץ מסילות

דברים ברוח דומה אומר ל"אתר הבית" עמית כהן, רואה חשבון שנולד וגדל בית שאן, ומתגורר כיום עם אשתו בקיבוץ מסילות. "אני זוכר עוד בהיותי ילד ונער את שיתוף הפעולה ההדוק בין בית שאן למסילות", הוא מספר, "למשל, בכל קיץ השתתפתי בקייטנות שהיו אמנם דרך עיריית בית שאן, אך פיזית התקיימו בקיבוץ מסילות. כך גם חלק נכבד מהחוגים שנרשמנו אליהם. לפי דעתי, גם היום זה ככה". עמית ואשתו עברו למסילות לפני שלושה חודשים והם מספרים כי קיבלו אותם בקיבוץ בזרועות פתוחות ובהמון אהבה. דוגמה נוספת לתנועה ערה שמתקיימת בפריפריה בגליל ובדרום שבמסגרתה זוגות צעירים עוברים מהעיר לקיבוצים או למושבים, במטרה להשתלב בקהילות וליהנות מאיכות החיים "הכפרית".

"תמיד הרגשנו בבית במסילות. הקרבה הגיאוגרפית מבית הוריי למסילות היא קצרה יותר מהקרבה לאזורים אחרים בעיר, כך שהסמיכות הזו גם משחקת תפקיד". "מעבר למה שרואים בטלוויזיה לגבי המאבק על האסי, חשוב לדעת שיש יחסים הדדיים טובים מאד בין תושבי בית שאן לקיבוצי עמק המעיינות", אומר עמית, "ילדי העיר מבלים רבות בחוגים ובפעילויות בקיבוצים, ותושבי הקיבוצים באים לבית שאן לקבל שירותים". עמית מוסיף ואומר כי לדעתו שכל מה שקורה קישור באופן ישיר גם למתח החברתי והכלכלי של תקופת הקורונה "המצב של הקורונה יצר מתח שלילי וזו תקופה לא בריאה, תרתי משמע. אני די בטוח שכשהמדינה תחזור למסלול של שגרה, גם השקט יחזור לשלוט באזור השליו הזה".

קול אחר, מהצד השני, של קיבוצניק מעמק המעיינות, פורסם בפוסט ארוך בקבוצת "משחררים את האסי" הפועלת לפתיחת הנחל לציבור. כאן מדובר על תומר, צעיר בן 28 שגדל בעמק המעיינות (קיבוץ חפציבה) ומתגורר היום בראש העין. בפוסט ארוך תומר מקפיד "לרסק" את הקיטלוג האוטומטי של המתנגדים לניר דוד כמזרחים ותושבי בית שאן בלבד. "אני אותו אחד כמו כל אחד במדינה, בין אם אשכנזי או מזרחי, קיבוצניק או מושבניק או עירוני, נשוי או רווק, אזרח או תושב שרק רוצה לממש את זכותו הטבעית", אומר תומר ומבקש שישפטו את טענותיהם של המבקשים את פתיחת האסי לפי דבריהם ולא לפי קבוצות השתייכות. 

יש יחסים הדדיים טובים מאוד בין תושבי בית שאן לקיבוצי עמק המעיינות". עמית כהן, חבר קיבוץ מסילות (צילום: מתוך אלבום משפחתי)


במגזין הקודם: הגופים שבודקים האם אתם מתאימים למרקם הקהילתי >>

יודעים גם לשתף פעולה

אגב, כשהצדדים "למחלוקות" רוצים לפעול ביחד, הם יודעים היטב כיצד לשלב זרועות. ראינו זאת רק לאחרונה, בחודש יולי האחרון, במאבק המשותף של מועצה אזורית עמק המעיינות ועיריית בית שאן כנגד התוכניות להקמת תחנות כוח בפארק צבאים ובמבואות גלבוע. ז'קי לוי, ראש עיריית בית שאן, התייחס בעניין זה לשיתופי הפעולה ההדוקים בין העיר ליישובי המועצה האזורית הסמוכים לה. "אנו מאמינים בשיתופי פעולה לא רק בקידום פרוייקטים משותפים בתחום התיירות והתעסוקה", אמר לוי, "אלא גם בדאגה משותפת לאיכות החיים ובריאותם של תושבי העיר והעמק, ויחד נפעל נגד קידום התכנית (להקמת תחנות כוח, ש.ד)". יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות, הצטרף לדבריו "ז'קי ואני נשלב ידיים גם בנושא תחנת הכוח ולא נתפשר. לתושבים שלנו, החיים בפריפריה המזרחית של מדינת ישראל מגיעה איכות חיים טובה ואוויר נקי". 

גם בסוגיית הנחל (ובנושאים אחרים פחות "מתוקשרים") ראינו ניסיון לשיתוף פעולה בין ראשי הרשויות, כאשר  השיא הגיע באמצע אוגוסט האחרון במהלכו הושגה פשרה וראשי הרשויות יצאו בהודעה משותפת בתיאום עם קיבוץ ניר דוד והודיעו כי חלק מנחל האסי יפתח לציבור ואף הציעו 3 פשרות, אחת מהן היא להזרים את מי הנהר לבית שאן. אך גם הפשרה הזו לא השקיטה את המפגינים שסירבו לכל מתווה שהוצע וממשיכים לעמוד מול שערי הקיבוץ ולדרוש את זכותם על משאב הטבע ובמקביל בימים האחרונים דווח על פריצה של מפגינים לקיבוץ שהשחיתו רכוש. על פניו בראיה לאורך השנים ניכר כי ז'קי לוי יורם קורן שואפים לשיתופי פעולה ולאווירה נעימה בין תושבי האזור, אך הדבר כבר אינו תלוי בהם אלא בדרגים הגבוהים יותר שגם הם עסוקים במשבר עמוק עוד יותר. 

השיגו פשרה שלא צלחה (צילום: מוא"ז עמק המעיינות)


דרוש: פתרון מערכתי

עיון בתגובות ובמסרים לגבי המשבר שמציף את נחל האסי מעלה צורך ברור להשגת פתרון מערכתי. כזה אשר ישמור על רקמת החיים העדינה שבין התושבים בעמק המעיינות, ויאפשר לחבל הארץ הזה להמשיך ולהתפתח. המדינה, ברצותה, תוכל לסייע לפתור את המשבר עם פתרונות יצירתיים המלווים בתקציבים מתאימים.

בדיוק כפי שנעשה בסכסוכים קודמים בעלי אופי דומה, אשר זכו בסופו של היום לפתרון לאומי ורוחבי. "בהיעדר הנהגה יציבה ומאוחדת, ובמצב של חוסר יציבות במשק, הנושא נדחק הצידה והפתרון לא נראה באופק. אם נהיה פחות "עדינים", המדינה צריכה להפשיל ידיים, לקחת אחריות ולא להרחיב את השסע. להפך, להמשיך את התנועה המגבשת בין האוכלוסיות ולשמר את מרקם החיים העדין בעמק המעיינות הפורח.

*יש לכם מה לומר? נשמח שתכתבו לנו בעמוד הפייסבוק > 


כתבות נוספות בנושא:

כך תבנו בית בלי חריגות תקציב

כיצד ניתן להימנע מחריגות תקציב בבנייה פרטית? לא מעט אנשים שבנו את ביתם חשבו שזה בלתי אפשרי, אך חברת "שותפים" טוענת שכן וגם מוכנה לקחת על זה אחריות

חופש גדול בסימן חיסכון? זה קיים

מעמסה, נטל כלכלי והפסד עבודה. זו התשובה שתקבלו מכמעט כל הורה לילדים כשיישאלו על החופש הגדול. אך מסתבר שההורים בקיבוצים יאמרו דברים הפוכים לגמרי

קלטו את משפחת אילון

משפחת אילון חזרה לארץ אחרי שהייה בלונג איילנד, ניו יורק במסגרת שליחות מטעם הסוכנות היהודית. בהמשך ישיר לעשייה הציונית הם בחרו להקים בית במושב בערבה.