אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

6 מיליון דונמים של כלום

רשויות המדינה תוקעות כבר שנים את סוגיית שטחי האש בערבה ובגולן, שמונעות ממיליוני דונמים להיות מוסבים לפיתוח וצמיחה. כעת יוצאים למאבק 3 ראשי מועצות שטוענים: "הקרקעות מיותמות, זה כואב לראות"


שאלה, האם ידעתם שכ-98% מהשטחים במועצה האזורית רמת הנגב אינם פנויים לחקלאות או התיישבות? שבמועצה האזורית חבל אילות כ-70%, ושבגולן, שחגג השנה 50 שנות התיישבות עדיין יש יותר שדות מוקשים מפרדסי תפוחים ומטעי דובדבנים גם יחד?

אז כיצד ייתכן שמדינה שמשוועת לאזורי בנייה ותעסוקה חדשים, בעיקר בפריפריות, לא מנוצלים אלפים רבים של דונמים? הסיבה תאמינו או לא, היא שרובם הגדול מוגדרים כשטחי אש ושמורות טבע לא פעילות.

כפי שתראו בכתבה, ישנן לא מעט סיבות מדוע הרשויות שמחזיקות את השלטר קרוב, מאפשרות למערכת קבלת ההחלטות לזחול לאורך שנים רבות. זו הסיבה התחושה המתקבלת גם משיחות עם שלושת ראשי המועצות המדוברות, שגרם לאחד מהם לשגר מכתב נוקב לראש הממשלה בנימין נתניהו.

בהרצאה לפני שנתיים בפני סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון, החליט ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת נגב, לאתגר את הנוכחים הצעירים והציע פרס מעורר השראה – מלגת לימודים על חשבונו לסטודנט שימצא בשטחי המועצה האזורית רמת הנגב 1,000 דונמים פנויים לתעשייה, 1,000 דונמים פנויים לתיירות ו-10,000 דונמים לחקלאות.

"אף אחד לא זכה במלגה", הוא אומר לי, חצי בחיוך וחצי בכאב אמיתי, "למרות ששטח המועצה שלנו משתרע על פני כ-22% משטח המדינה, ולא חסרים לנו שטחים ריקים, 98% מהם כמו נרות חנוכה – לראות ולא לגעת". לפני מספר שבועות, בעיצומה של מערכת הבחירות, שלח דורון כאמור את המכתב לראש הממשלה: "אדוני ראש הממשלה", כתב, "אני פונה אליך מתוך גרונו של דוד בן גוריון. חמשת היישובים הצמודים לגדר הגבול (יישובי פתחת ניצנה, ש.ד) הם גרעין ההתיישבות היהודי היחיד לאורך כ-200 ק"מ של הגדר, מאילת לכרם שלום. האבסורד הוא שחרף הביקוש הרב לנחלות חקלאיות, אנחנו מוקפים בשטחי אש ולא יכולים להציע לתושבים דבר". בשיחה איתי, דורון מסביר את הדברים לעומק.

 
כ-22% משטח המדינה. אזור רמת נגב (צילום: טל גליק)


71 שנים בלי ירייה אחת

"קיימים היום כ-100,000 דונמים של שטחים המוחזקים על ידי משרד הביטחון כשטחי אש, למרות שלא נורתה שם ירייה אחת מאז מבצע חורב ב-48", הוא אומר, "אנחנו בסך הכל מבקשים שישחררו שטחי אש שאינם פעילים לטובת התיישבות אזרחית". במועצה טוענים כי עצם השימוש של משרד הביטחון בשטחים הוא במידה רבה המקור לבעיה. משרד הביטחון, אשר אינו נושא בעלויות עבור אחזקת השטח, גורר רגליים ולא משחרר שטחים. בפועל, הוא מונע את המשך ההתפתחות וההתיישבות בנגב.

גם כשמשרד הביטחון כבר נאות לשחרר שטחים, אומר דורון, הוא מציב תנאים בלתי ריאליים מבחינת המועצות האזוריות, ובעיקר משית עליהן את עלויות פינוי הנפלים. עלות פינוי לדונם מוערכת בכ-15,000 ₪, וברמת הנגב מדובר על עשרות עד מאות מיליוני שקלים עבור שחרור שטחים. "אין אף עגבנייה בעולם שתוכל להחזיר השקעה כזו", הוא מוסיף.

דבריו מתחדדים כאשר משווים אותם לפעילות ברגע שהיא מונחת לפתחן של חברות מסחריות, המסוגלות לשאת בעלויות הגבוהות של פינוי הקרקע. כך, למשל, מגדל השמש הסולארי בסמוך לאשלים הוקם על שטח אש ששוחרר על ידי משרד הביטחון. חברת ג'נרל אלקטריק, שהקימה את המגדל, שילמה עבור פינוי הנפלים. מכיוון שזהו פרויקט ענק בשווי מאות מיליוני דולרים, לחברה לא היה קושי לעמוד בעלות הפינוי.

מ-1,000 תושבים ל-1,000 משפחות?

"כיום גרים בחמשת יישובי פתחת ניצנה כ-200 משפחות", אומר דורון, "רובם המוחלט בשלושת המושבים המובילים בחקלאות חדשנית - קדש ברנע, כמהין ובאר מילכה, ומקצתם בשני יישובים נוספים, קהילה חינוכית ניצנה ועזוז, יישוב ייחודי המבוסס תיירות. בימים אלו אנו מקדמים תכנית הזנקה לאומית בשיתוף מספר משרדי ממשלה שתגדיל את הפתחה מ-1,000 תושבים ל-1,000 משפחות. תכנית שכוללת העצמת מוקדי המשיכה והפרנסה של האזור - חקלאות, תיירות וחינוך. אולם היא תלויה עמוקות בפתרון הבעיה של שטחי האש".

דורון מציין כי המועצה, המאכלסת כיום כ-8,000 תושבים, שואפת לגדול בתוך כעשור לכ-15,000 תושבים. אך הצמיחה של רמת הנגב בכלל ושל פתחת ניצנה בפרט, שבויה בשחרור שטחי האש. "על מנת שנוכל לקלוט עשרות משפחות אנו זקוקים לאלפי דונמים שיוכלו לשמש כנחלות חקלאיות", הוא מסביר.

הסיטואציה נוגעת גם לעסקים המקומיים שנפגעים, וקיים מחסור בשטחים לשימושים אזרחיים עבור תושבי המועצה הקיימים והעתידיים. "קח לדוגמה את מחנה הגדנ"ע שדה בוקר, שנמצא בצמידות למדרשת בן גוריון", אומר דורון, "שטח בעל ערך נדל"ני גבוה מאוד, אותו המועצה מייעדת לבניית מלון. מלון שיוכל לפתח את ענף התיירות באזור, למשוך ולספק מקומות לינה לתיירים, וכמובן שגם עבודה לתושבים". הוא אף מציע תחליפים שקיימים במועצה, כדוגמת שטחים שיכולים לשרת את משרד הביטחון, כמו מתקן השהייה חולות, אשר הוקם בעלות של מיליוני שקלים, וכיום עומד ריק מאדם.

 
 "הצמיחה תלויה בשחרור שטחי האש",  ערן דורון (צילום: מוא"ז רמת נגב)


"ביבי, עזור לנו ליישב את הנגב"

בכתבה שעסקה בנושא לאחרונה, גורמים במשרד הביטחון הפנו את האצבע המאשימה דווקא למועצות האזוריות, אשר לטענתם "מתכחשות" לסיכומים לפיהם היה על הרשויות לפנות את הנפלים לטובת השימוש בשטח. דורון שולל את הדברים, וטוען כי סוכם שיגובש נוהל מקוצר ובר-ביצוע שיעזור בצמצום עלויות הפינוי.

"הסיכום עם משרד הביטחון, וניתן לראות זאת בפרוטוקולים של הדיונים, היה שייכתב נוהל זיכוי שטחי אש מקוצר", הוא מסביר, "נוהל שיצמצם משמעותית את עלויות פינוי השטחים. אולם למעלה מחצי שנה לאחר קבלת ההחלטה, והמדינה עדיין לא גייסה את האנשים שאמורים לבצע זאת". ואכן, למרות שהחוק הורחב לפני כשישה חודשים, המדינה לא איישה את התפקידים האמורים לפעול לפינוי. בינתיים היא משיתה את העלויות הגבוהות על היזמים או המועצה, ובדרך כלל החקלאי או בעל העסק הקטן לא מסוגלים להתמודד עם הדרישה הדרקונית.

"מעבר לכל המספרים והבירוקרטיה, אני סבור שהמדינה צריכה להפנים את החשיבות האסטרטגית של רמת הנגב", אומר דורון, "יש צורך בשינוי סדרי עדיפויות, והצורך הלאומי של התיישבות אמור לטפס לראש הרשימה. אני יודע שהמדינה יודעת להוציא לפועל את מדיניות הממשלה כאשר יש מי שדוחף זאת מלמעלה. זו הסיבה בגללה קראתי לראש הממשלה ושר הביטחון, בנימין נתניהו, לפעול בהקדם. ביבי, עזור לנו ליישב את הנגב".




הערבה הדרומית מציגה: 1.5 מיליון דונמים של שטחים "חסומים"


ד"ר חנן גינת, ראש המועצה האזורית חבל אילות, הצטרף כבר מתחילת הקדנציה שלו ב-2016 למאבק. במועצה שלו, הדרומית בישראל כ-70% מהשטחים מוגדרים כשטחי אש ושמורות טבע. 1.5 מיליון דונמים "חסומים" מתוך כ-2.6 מיליון דונמים סה"כ.

כמו דורון, גם גינת סבור שהמדינה צריכה לקדם את ההתיישבות, לתמוך בחקלאות, לאפשר מים, לעודד צמיחה ולפתח תיירות ועסקים. "קח כמקרה בוחן את שטחי אש 326 ו-1001", הוא אומר, "לא תשמע שם ירייה אחת, ובמקום שתראה בולדוזרים על השטח, ולאחר מכן משפחות ועסקים, הקרקע מיותמת. זה כואב לראות".

שני שטחי האש עליהם הוא מדבר, 1001 ו-326, הם שטחים ללא פעילות ממזרח לבקעת עובדה, בחפיפה לשמורת צוקי שיירות. היות שבמקום ישנה רגישות גבוהה של המועצה לערכי טבע, ארכיאולוגיה ונוף, הייעוד המוצע להם הוא מרחב טיילות מרכזי ואתר תיירות. גינת, אשר את הדוקטורט שלו בגיאולוגיה השלים בעבודה על הנחלים הגדולים בנגב, הוא לא מישהו שאפשר להאשים אותו באדישות למרחבים הטבעיים. "יש כאן מקומות פנטסטיים שיכולים לשמש את התושבים גם להתיישבות וגם, חשוב לא פחות, לתיירות ומיזמים עסקיים", הוא אומר, "אני בהחלט מפרגן למשרד התיירות שפועל רבות בחבל אילות, אבל מצד שני אנחנו תלויים בצבא ובמשרד הביטחון".

בחבל אילות, כמו ברמת הנגב, יישובים רבים זקוקים לשטחי האש לטובת התרחבות ונחלות חקלאיות. כזה הוא למשל נאות סמדר, קיבוץ מקסים ומיוחד במינו על כביש 40, אשר מעוניין להתרחב ונחשב למבוקש, אך נחסם בעקבות שטח אש 50 דרום. חסימה שגם פוגעת באפשרות של מרחב קיום סביר במעטפת של היישוב והמדרשה החינוכית (יעלון). חרף הסכמה עקרונית לבקשתה של המועצה האזורית חבל אילות, להזיז את גבול השטח, המהלך טרם מומש. שטח האש שחוסם את נאות סמדר, חוסם בצמוד לגבול המערבי שלו את קיבוץ יהל, וגם במקרה זה המועצה ביקשה להזיז את הגבול אך המהלך לא הבשיל.

 
 "המדינה צריכה לקדם את ההתיישבות, לתמוך בחקלאות, ולעודד צמיחה ותיירות" (צילום: טל גליק)


באותו נושא: האם רשות מקרקעי ישראל תוקעת את עתיד הדיור? >

15,000 ש"ח לפינוי דונם

גינת מתייחס לסוגיית עלויות הפינוי. "כשמבקשים ממועצה לפנות את השטח בעלויות של כ-15,000 שקלים לדונם, ברור שלא נוכל לעמוד בזה מהתקציב שלנו, וכמובן שלא מהתקציב של החקלאי הבודד. זו משימה בלתי אפשרית", הוא אומר, "במקום שצה"ל, שהוא זה שבמרכאות לכלך את השטח, ייקח אחריות וינקה, הרשות צריכה לעשות את העבודה. אני קורא למדינה לקחת אחריות. הממשלה חייבת להוביל צעדים אופרטיביים וברי-ביצוע עם הגורמים מטעמה, ובראשם הרלפ"מ (הרשות לפינוי מוקשים ונפלים, ש.ד). עליה לקצר הליכים שיפתרו את הסבך הבירוקרטי ולעודד את זה גם ברמה התקציבית".

מחסום נוסף שלדעת גינת ודורון מעיד על סדר עדיפויות לקוי, טמון בחוק שהתקבל לאחרונה וביטל למועצות את הסיווג כ"עיר עולים". מהלך אשר פגע בתקציבים השוטפים של הרשויות.




"היד רועדת לחתום על שחרור השטח"

מועצה אזורית נוספת שמתמודדת עם האתגר היא המועצה האזורית גולן. שם, במרומי הרמה, לא מדובר רק על שטחי אש ושמורות טבע, אלא גם על שדות מוקשים. אלה ביחד מהווים למעלה מ-66% משטחי המועצה המשתרעת על פני כ-1.2 מיליון דונמים. למרות שורה של החלטות ממשלה, כולל כאלה העוסקות באופן פרטני בהרחבת נחלות חקלאיות ברמת הגולן, המציאות בשטח רחוקה מלהיות משביעת רצון.

"דיבורים יש, אבל מעשים הרבה פחות", אומר חיים רוקח, ראש מועצה אזורית גולן, "הפרסומים היפים בתקשורת לא מספיקים. עד היום כמעט ולא שוחרר בפועל שום שדה מוקשים. אחת הבעיות היא שהדבר כרוך בבירוקרטיה וגם כאשר שטחים כבר מפונים, הדרך למסירתם ארוכה". דוגמה ניתן לראות למשל ביישוב הקהילתי המבוקש חד נס, אחד מאזורי התיירות הפופולריים ביותר בישראל ובמידה מסוימת "בירת הצימרים" של הגולן. היישוב המשקיף אל חופי הכנרת מושך אליו תיירים רבים מהארץ ומחו"ל מדי שנה, אך מתקשה לצמוח משום ששכונת ההרחבה שלו צמודה לשדה מוקשים שלמרות שכבר פונה, מעשית הוא טרם שוחרר.

"תמיד מגיעים לכך שהיד רועדת על החתימה", אומר רוקח, "הנוהל לפינוי שדה מוקשים צריך לעבור כמה וכמה דרגים, וגם אם חלק מהדרגים חותמים, בסוף יש מישהו שחושש להוסיף את שמו, ובזה הוא גוזר את השטח לבטלה".

בגולן נחשפה בפנינו גם מציאות אבסורדית של מטעי דובדבנים בוגרים, שפועלים מזה כ-40 שנה, אך ממוקמים על שטחי אש, וכעת המועצה נדרשת לבצע בהם סריקת נפלים. זאת בעוד שחקלאים ועובדים עוברים בהם מדי יום כבר יותר מארבעה עשורים. בדומה לדורון וגינת, גם רוקח, ראש מועצה חדש יחסית, מנסה לפעול במרץ בכמה וכמה ערוצים. הוא מכהן בתפקידו בסך הכול שבעה חודשים, אבל הספיק לדבריו להיפגש בינתיים כ-4-5 פעמים עם הרשות לפינוי נפלים ומוקשים, לקיים מס' פגישות עם גורמים שונים במשרד הביטחון, ולהיות בקשר רציף עם גורמי ממסד וממשלה.

"לכולם ברור שצריך לטפל בשטחי האש ובמוקשים, ושרבים מהאזורים האלה רגועים מאוד ביטחונית כבר 50 שנה", אומר רוקח, "אין לי בעיה עם קיומם של שטחי אש לצרכים ביטחוניים, והגולן משמש את הצבא לתרגילים רבים, אבל לא צריך לעשות את זה באופן כה חד צדדי על חשבון ההתיישבות וההתפתחות של האזור".

"כיום גרים ביישובי המועצה האזורית גולן כ-18,500 תושבים (בנוסף כ-22,000 דרוזים, ש.ד), ובכדי שנגיע ליעד שהגדרתי שהוא 35,000 תושבים בתוך עשור, נצטרך את שיתוף הפעולה של המדינה לפינוי השטחים והסבתם לצרכים אזרחיים".




קול קורא למקבלי ההחלטות


אז האם בעיית שטחי האש תיפתר? ראשי המועצות השונות, למרות היותם נמרצים ומחויבים, עומדים לעתים חסרי אונים אל מול החסם התקציבי והסבך הבירוקרטי. ייתכן בהחלט שעדיף שבממשלה ישקיעו פחות במסיבות עיתונאים והודעות לתקשורת, ובהבטחות חסרות כיסוי לקידום הנושא, ויתחילו להניע את הגלגלים בשטח.

שלושת ראשי המועצות שהתראיינו לכתבה אינם ממוקמים בלב אזורי הביקוש. נהפוך הוא, הם עומדים בראש מועצות אזוריות המתמודדות עם אין ספור אתגרים נוספים הקשורים ונגזרים ממיקומם הגיאוגרפי.

חרף כך, כולם מדווחים על ביקושים רבים, שעולים לעתים על ההיצע. מציאת פתרון אפקטיבי ויעיל לבעיית שטחי האש, שחלקם כאמור אינם נמצאים כלל בשימוש פעיל, עשויה לתת רוח גבית משמעותית לצמיחה בפריפריה.

כתבות נוספות בנושא:

מתכוננים לוועדת קבלה – 5 טיפים לגזור ולשמור

עוברים לכפר? כנראה תאלצו לעמוד בפני ועדת קבלה. אז מה לומר, מה לא ולמה מאוד חשוב לארגן בייביסיטר?

2017 במגזר הכפרי - כל המספרים

2018 כבר בעיצומה, וזה בדיוק הזמן לחזור ולסכם את 2017 במגזר הכפרי הפריפריאלי. אז איפה נקלטו הכי הרבה משפחות, ואיפה ימשיכו לבנות גם השנה? הכל כאן

כך הצביע המגזר הכפרי

בחירות 2019 סיבוב 2: רוב הקיבוצניקים הלכו שוב עם גנץ, במושבים הגוש הימני שלט ומפלגת צומת הפתיעה עם כמות בוחרים לא קטנה. אילו נתוני ההצבעה המלאים בכפר