אתר הבית
בכדי להציג את התוצאות לחצו חפש
צפון והגליל צפון והגליל ירושלים והשפלה דרום והנגב

"חקלאות" זה שם המשחק

בלב ליבו של עמק המעיינות עושה "ארץ ישראל הישנה" סוג של קאמבק: מאות משוחררי צבא טריים המתנדבים להחיות את מפעל החקלאות ההולך וגווע, לצד נגיעות יומיות בערכים, ציונות, הגשמה עצמית וסטורי באינסטגרם

25.12.2020|שחר דניאלי

עדי סהר (22) מרימה את עיניה לשמיים אל עשרות אלפי השקנאים שחוצים את הרקיע. משק הכנפיים של הציפורים הנודדות לא יכול להשאיר אף אחד אדיש, גם כשזה מחזה יומיומי. את התמונה הזו על-הנשיונל-ג'אוגרפיק לא רואים בעיר מגוריה קריית אונו, וזו אחת הפריבילגיות שלה בתור חקלאית בעמק המעיינות.

תחנת דלק? מלון באילת? יותר ויותר חיילים וחיילות משוחררים שמחפשים עבודה מועדפת לא הולכים למקצועות הבנאליים, ולוקחים את זה לכיוונים אחרים לגמרי. מאות מהם מחליטים לעשות את העבודה המועדפת בענף החקלאות, ומוצאים את עצמם מתעוררים לפנות בוקר לגדיד תמרים, קטיף קלמנטינה או חליבה ברפת. מה מושך אותם להיות "יודע חקלאי פיקח" וכמה יהפכו לקיבוצניקים (או מושבניקים) פר אקסלנס? עליתי לעמק המעיינות בכדי לברר.

מתעוררים לפנות בוקר לגדיד תמרים, קטיף קלמנטינה או חליבה ברפת (צילום: חקלאות בעמק)


לקום עם הציפורים הנודדות

"גדלתי בקריית אונו ושירתי בתל השומר, הכי קרוב לבית שאפשר", אומרת עדי, "כשהשתחררתי לא רציתי להיות כמו כולם. לעבוד במלצרות או בתחנת דלק. חיפשתי משהו שגם יאפשר לי לעשות עבודה מועדפת וגם יתן ערך מוסף. גלשתי באינטרנט ושמעתי על תוכנית 'חקלאות בעמק'. ראיתי סרטונים ביו-טיוב, קראתי חוויות של אנשים, ומכאן הכל היסטוריה".

בשבעת החודשים שעדי עובדת בעמק היא הספיקה לצבור קילומטרז' לא רע בענפים שונים, וללא ספק גילתה את החקלאית שבתוכה. "תמרים, מנגו, אבוקדו, עגבניות. אם אתם רואים אותם בסופר, יש מצב שאני קטפתי אותם", היא צוחקת, "זו העבודה המועדפת הכי טובה שיכולתי לבקש, וזה כמובן הרבה יותר מעבודה. אנחנו קמים בבוקר עם הציפורים הנודדות, עובדים ביחד, ומכירים המון אנשים מכל רחבי הארץ". עדי כל כך התאהבה בעמק עד שהיא אפילו שכנעה את בן זוגה לבוא ולגור איתה לתקופה מסוימת בצפון. "הסיפורים שלי שגעו אותו והוא היה חייב לראות בעצמו", היא צוחקת, "אנחנו מתכננים לגור כאן תקופה, ויכול מאד להיות שבשלב כזה או אחר בחיים נמצא את עצמנו משתקעים באזור המהמם הזה".

300 מועמדים שרוצים להצטרף

עדי היא עוד אחת ממאות הצעירים והצעירות שהגיעו לעמק המעיינות במסגרת תוכנית "חקלאות בעמק". תוכנית שמטרתה לסייע בהשמת חיילים משוחררים בעבודות חקלאות כעבודה מועדפת. המיזם נולד לפני כ-8 שנים תחת עמותת "חברותא". במקור בכדי לתת מענה לבוגרי מכינת "העמק" (מכינה קדם צבאית בכפר רופין) שמעוניינים לשוב לאזור לאחר שחרורם. "מה שהתחיל בתור חלום הפך למציאות מדהימה", אומרת נועה גולדברג (22) רכזת הקבוצה שהתחילה בתוכנית כחניכה. "היום אנחנו הרבה מעבר לבוגרי המכינה. בכל רגע נתון יש כ-300 מועמדים שרוצים להצטרף, והם מגיעים מכל קצוות החברה הישראלית. עירוניים, דתיים, חילונים, צברים, עולים חדשים, קיבוצניקים, מושבניקים, דרומים, צפונים, תל אביביים, ירושלמים, You name it".

החבר'ה חיים בבית משותף במעין "קומונה" עם עוד 25 חברים. הקומונות פועלות בארבעה קיבוצים – כפר רופין, חמדיה, מעוז חיים ונווה איתן. הצעירים עובדים במשך כחצי שנה שבמהלכה הם מנהלים משק בית משותף. מכינים ארוחות, קובעים תקציב וממלאים את כל משימות הניקיון והתחזוקה. בערב לאחר החזרה הביתה, הקומונה מקיימת לימודים ומעגלי שיח בנושאים כמו ציונות, חקלאות, ערכים, חברה, תרומה וכדומה.

גם נועה, כמו עדי, הגיעה מלב המרחב העירוני. ילדה טובה קדימה-צורן ששירתה בתור מאבחנת פסיכוטכנית ואפילו את הריאיון הזה אני מקיים עמה כשהיא במילואים. "הייתי חניכה בתוכנית בקיבוץ חמדיה ואני גאה מאד שכמעט 50% מהחבר'ה שהיו איתי בקומונה נשארו בעמק למעלה משנה. כולל אני, כמובן", היא אומרת. בן זוגה, לידור, הגיע אף הוא לעמק, היישר מבירת העבודה המועדפת – אילת. השניים חיים ביחד בחמדיה, לידור עובד במטעים בשדה אליהו, והעתיד נראה ירוק, ירוק מאד.

נועה מספרת כי בתור רכזת שאחראית על הגיוסים, היא מבינה עד כמה "חקלאות בעמק" נכנסה לדלת פרוצה. כמות המתעניינים אדירה ונראה שגם הצעירים בישראל של שנת 2021 מחפשים הרבה יותר מבילויים בקניון או עבודה קלה. "תקשיב, זה מטורף, יש טלפון מיוחד לגיוס מועמדים והוא פשוט לא מפסיק לצלצל", היא אומרת, "אחת לכמה ימים הוא ממש קורס פיסית מעומס".

 מגיעים לעבודה מועדפת ורוצים להשתקע, יום טיפוסי של צעירי העמק (צילום: חקלאות בעמק)


במגזין הקודם: הדו"ח שהסלים את המלחמה בין הקיבוצים לרמ"י >

ממשרד עורכי דין יוקרתי לטרקטור

צדוק דורלכר, מנהל תוכנית "חקלאות בעמק" בחמש השנים האחרונות, שגדל בשדה אליהו וחזר לאחור עשור במרכז, לא מצליח להפסיק להתרגש. "קורה פה דבר מדהים, סיפור שלא יאומן כי יסופר, וצריך להיות מסופר", הוא אומר, "דווקא כאן, בשוליים הגיאוגרפיים של הפריפריה, אנחנו רואים את ארץ ישראל הישנה והטובה חוזרת לחיים. ולא רק זה, צעירים וצעירות מכל המגזרים, כולל המון חבר'ה עירוניים לחלוטין שמעולם לא הרימו מעדר, מגיעים ומתאהבים במקום".

"אני מצדיע לצעירים והצעירות האלה. הם מלח הארץ במלוא מובן המילה. תוכנית 'חקלאות בעמק' מוכיחה מדי יום ובלי ציניות, שדור העתיד שלנו מורכב מאנשים מעולים. חבר'ה ציוניים, ערכיים, אמיתיים. אנשים שלא מפחדים מעבודה קשה ולא מחפשים רק את המסך או הקניון".
אני תופס את צדוק בדיוק כשהוא מסיים ישיבה בה הוחלט על גיוס קבוצה לקטיף קלמנטינות, ומבין שגם הוא, בדיוק כמו החיילים והחיילות המשוחררים שבתוכנית, עשה את המסלול חזרה לצפון. הוא נולד בקיבוץ שדה אליהו ולאחר שירות קרבי כקצין, עזב ועבר למרכז. לימודי משפטים ומנהל עסקים בבינתחומי הובילו אותו למשרה מכובדת ויוקרתית באחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל. אולם למרות ההישגיות והמשכורת הגבוהה, משהו היה חסר. "משהו קינן בי שלמרות שהכל מצליח יש כאן קצת חוסר משמעות", נזכר צדוק, "הייתי הולך בלילות להתנדב בכדי למלא את החלל, ובסוף הבנתי – אני צריך לחזור לעמק".

אנשים הרימו כלפיו גבה, חשבו שהשתגע, אבל הוא היה נחוש. צדוק הצליח לשכנע את אשתו, אדריכלית וירושלמית במקור, לקחת את הסיכון. מעט אחרי לידת בתם הבכורה, וכעבור התלבטויות של כמעט שלוש שנים, בני הזוג קיפלו את הפקלאות, ארזו את המזוודות ועלו צפונה. בלדה לחוזר קיבוץ. "אשתי ירושלמית אך יש לה גם קשר היסטורי להוואי הקיבוצי, ואפילו לקיבוץ שדה אליהו שהוא הקיבוץ שלי", אומר צדוק, "עוד לפני שנולדתי, כשאביה עלה ארצה מצרפת, הוא מצא את עצמו בקיבוץ שדה אליהו. עד היום הוא זוכר את זה כאחת התקופות היפות בחייו".

 "אנשים שלא מפחדים מעבודה קשה ולא מחפשים רק את הקניון". צדוק דורלכר (צילום: חקלאות בעמק)


"רק האוזניים יכלו לעצור את החיוך"

צדוק התיר את עניבת עורך הדין וחזר לעבוד בגד"ש, כמעט מאותו המקום שבו עזב את המשק בגיל 18, ובמקביל החל להדריך את הנוער. זאת מתוך מטרה לקדם את הקשר ההדוק שבין חקלאות כערך לבין עצמאות, אורח חיים בריא, חינוך, ערכים, אקולוגיה וטבע. "רק האוזניים יכלו לעצור את החיוך שלי כשהגעתי לכאן חזרה", הוא אומר בקריצה. החבר'ה בתוכנית "חקלאות בעמק" עובדים מסביב לשעון, 365 ימים בשנה. הגיוסים מתבצעים בשני סבבים, שבכל אחד מהם נקלטים כ-80 עובדים, ובסה"כ 160 עובדים בשנה. מכיוון שרבים נשארים לעבוד מעבר לתקופת "המועדפת", בכל רגע נתון נמצאים מכוח התוכנית כ-120 צעירים וצעירות. יתרה מכך. מכיוון שמדובר בתנועה אדירה של חבר'ה איכותיים וערכיים, והיות שהם מתגוררים בקומונות בנות עשרות אנשים בקיבוצים קטנים, יש לכך אפקט מעגלי על כלל האזור.

"הם צורכים שירותים, הולכים למספרה, קונים המבורגר ואפילו מאיישים את הפאבים שלנו שנסגרו עם השנים", אומר צדוק, "רבים נשארים לאחר התקופה הראשונה ושוכרים דירות בקיבוצים. חבר'ה מתחילים ללמוד וכמובן שיש זוגות מהמחזורים הראשונים שהשתקעו ונקלטו בעמק". צדוק מוסיף כי התמורה היא דו-כיוונית וגם הצעירים והצעירות מרוויחים ממנה. "דבר ראשון, הם יכולים לחסוך כמעט את כל הכסף שהם מרוויחים כי חיי הקומונה לא דורשים הוצאות גבוהות", הוא אומר, "זה דרך נפלאה לחסוך לטיול הגדול או ללימודים. אך מעבר לפן הכלכלי, החוויה שהם זוכים לה היא חד-פעמית".

"מדי כמה ימים אני עובר על הפייסבוק של התוכנית וקורא את מה שהם כותבים. זה מרגש ועוצמתי לקרוא איך המילים שלהם מאירות את החוויה שהעמק נתן להם. אין לי ספק שגם אם הם לא יישארו כאן, עמק המעיינות וענף החקלאות נחרטו בליבם".

"מי יודע", הוא מוסיף, "אולי בדיוק כמו אבא של אשתי, הילדים שלהם יהיו אלה שיסגרו את המעגל בדור הבא".

כתבות נוספות בנושא:

קלטו את משפחת מולאי

משפחת מולאי מבלים בכל שבת בין שבילי הקיבוץ והרפת ולא מצטערים שוויתרו על העיר הגדולה. הנה הסיפור שלהם

"חקלאות" זה שם המשחק

בלב ליבו של עמק המעיינות עושה "ארץ ישראל הישנה" סוג של קאמבק: מאות משוחררי צבא טריים המתנדבים להחיות את מפעל החקלאות ההולך וגווע

מקומות הבילוי החמים בגולן ובגליל

החסך התרבותי מזמן נעלם וכיום זוגות שבחרו לעבור לשם כבר לא חייבים לנסוע עד חיפה בשביל הופעה טובה