"שילוב יוצא דופן של יתרונות"

זה כבר הרבה יותר מטרנד. יותר ויותר משפחות מכל רחבי הארץ מוצאות את השקט והנחלה, תרתי משמע, בגולן. חבל ארץ שאוכלוסייתו צמחה בשני עשורים ביותר מ-70% (מכ-30,000 תושבים לכמעט 50,000).

הגולן, המאוגד תחת המועצה האזורית גולן, מציע מגוון סוגי התיישבות כפרית. קיבוץ באווירה חברתית "כמו פעם"? אין בעיה. מושב עם נחלה ומשק חקלאי? בבקשה. יישוב קהילתי עם נופים משגעים? רק כוונו את ה-GPS ותגיעו. אך מה גורם למאות המשפחות הללו לקחת צעד כל-כך דרמטי ולהעתיק את מגוריהם לאחד האזורים המרוחקים בישראל? רגע לפני שהחורף יצבע את הגולן בשמיכת שלג לבנה, עליתי כדי לבדוק הכצעקתה.

"שילוב יוצא דופן של יתרונות"

התחנה הראשונה שלי הוא מושב מיצר. קיבוץ שהפך לאחרונה למושב ושהוקם לפני כ-35 שנה כהיאחזות נח"ל בדרום הגולן. המקום מאכלס למעלה מ-50 משפחות ואוכלוסיית המושב מורכבת הן מדור המייסדים שסופרים ארבעה עשורים בגולן והן ממשפחות שנקלטו לאורך השנים. רק בקיץ האחרון נקלטו במיצר 10 משפחות חדשות ומספר דומה של משפחות אמורות להיקלט במהלך שנת 2017.

בכניסה למושב אני פוגש את שני ואייל נבו, הורים לשתי ילדות מקסימות. "הסיפור שלנו הוא למעשה חזרה הביתה", אומרת לי שני, "אייל במקור ממעלה גמלא (שברמת הגולן. ש.ד) ואני גדלתי ליד הכנרת בקיבוץ בית זרע. עם השנים התרחקנו למרכז וכשהגיע הזמן לבחור את הבית למשפחה ידענו שזה הרגע הנכון מבחינתנו לחזור".

"איכות החיים בגולן היא משהו שלא רואים בשום מקום אחר בארץ", מצטרף אייל לדברים, "יש כאן שילוב יוצא דופן של יתרונות עם הון אנושי מעולה, מזג אוויר מצוין וחיי קהילה נהדרים".

כשאני שואל את בני הזוג נבו לגבי המרחק מערים מרכזיות, מתברר לי שמבחינתם  זה בכלל לא חסרון. "כשאתה גר בגולן אין לך עיר גדולה בסביבה", אומרת שני, "אבל בתור מי שגרה בעבר במרכז אני יכולה להגיד בלב שלם שהעדר עיר גדולה הוא דווקא יתרון. הריחוק ממרכזי קניות ופיתויים גורם לתא המשפחתי להתנהל נכון מבחינה כלכלית וחוסך מאיתנו חריגות מיותרות. בסופו של היום יש לנו יותר כסף להשקיע במשפחה ובילדים".

"חזרנו הביתה". משפחת נבו בהרכב מלא (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

עוד במדור: המשפחות החדשות בערבה >

יודע חקלאי פיקח

המגורים במושב מיצר, כמו ביישובים רבים אחרים בגולן, מאפשרים לנקלטים החדשים להקים משק חקלאי. בניגוד ליישובים כפריים רבים ברחבי  הארץ שבהם הקליטה לא כוללת משק חקלאי, בגולן המגמה הפוכה. הארץ שבהם הקליטה לא כוללת משק חקלאי, בגולן המגמה הפוכה.

"תקרא לזה ציונות, תקרא לזה התיישבות עובדת. לגור במושב ולנהל משק חקלאי מבחינתי זה חלום שהתגשם", אומר אייל, "כמי שגדל בבית עם משק חקלאי אני נהנה מכך שאני יכול להמשיך את המסורת ולהעביר אותה אל הדור הבא". ואכן, שני בני הזוג עובדים בתחום החקלאי. בעוד אייל הוא אגרונום בעל תואר שני המתמחה בהשקיה במטעי נשירים, שני עובדת כאחראית אזור צפון במערכת ניהול חקלאית בבית תוכנה.

בלי מזגן בקיץ ועם קמין נעים בחורף

אני נפרד לשלום ממשפחת נבו וממשיך לנקודה הבאה בסיור – קיבוץ עין זיוון. שם אני פוגש את משפחת גולדברג, ההורים עירית ואלון והילדים נועם ושירה.

שלא כמו משפחת נבו, מקורותיה של משפחת גולדברג נטועים עמוק בכרך העירוני. עירית ואלון נולדו וגדלו בבת ים והמעבר לגולן מבחינתם היה מהפך אמיתי. "גם בתור עירוניים לחלוטין היה לנו ברור שחיים בהתיישבות הכפרית מציעים המון יתרונות", אומרת עירית, "בעיקר בשביל הילדים בזכות החינוך המצוין, חיי הקהילה, העצמאות והאווירה הרגועה. לגור בגולן זה לגור באזור בלי כבישים מסוכנים ועם המון חופש לילדים מגיל צעיר".

עירית מספרת לנו על הבחירה הספציפית בעין זיוון. "כשהחלטנו לנסות את רמת הגולן התחלנו לבדוק מספר יישובים באזור", היא נזכרת, "זה קצת מצחיק אבל התמקדנו בעיקר בדרום הגולן בגלל מזג האוויר המצוין. בלי מזגן בקיץ ועם קמין נעים בחורף שמחמם את הבית והלב. ביקרנו בכמה וכמה יישובים בסביבה והמפגש עם עין זיוון היה אהבה ממבט ראשון". "בקיבוץ עין זיוון מצאנו בדיוק את מה שחיפשנו", מסכים אלון, "קהילה חמה, יישוב קטן, נוף משגע ואקלים מעולה".

מבחינת תעסוקה הדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר. אלון, קצין משטרה, פשוט עשה רה-לוקיישן לתחנה בצפון. עירית אמנם נאלצה לעזוב עבודה בענף התיירות שבה עבדה 17 שנה, אך היא ממשיכה כיום לעסוק בתחום במסגרת תיירות עין זיוון.

"בלי מזגן בקיץ ועם קמין נעים בחורף". משפחת גולדברג (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

"מה לגבי הקשר עם המשפחה הגרעינית שנשארה בבת ים? נותר חזק ואיתן", אומר לי אלון, "אנחנו לא נמצאים במרחק נגיעה אבל, תודה לאל, ישראל לא מדינה כל-כך גדולה. אנחנו נוסעים לדרום וגם ההורים באים אלינו. המפגשים המשפחתיים הם ארוכים, חווייתיים ולעתים גם כוללים לינה כך שאף אחד לא מתלונן. במיוחד לא הילדים".