מחיי הלילה של ת"א לפארק איילים בגולן – סיפורה היפהפה של משפחת גיגי

מול הנופים המרהיבים של רמת הגולן, כאשר הוא מאכיל עופר רך היישר מכף ידו, אוהד גיגי בטוח שהוא הגיע למקום הנכון. "תביט מסביב ותתאהב שוב בארץ ישראל", הוא מחייך אליי בחיוך נערי, "כשאני נושם את האוויר של הצפון, וכשאני חוזר הביתה בערב מוקף במרחבים ירוקים ושטחי טבע, אני לפעמים חושב לעצמי – 'למה לא עשיתי את זה קודם?'. זה מרגיש כל כך נכון ומדויק שאני לפעמים בטוח שנולדתי בגולן". מיכל, האישה שאתו, ממהרת להסכים וצוחקת, "עד לפני שנה היינו מוכנים לשלם את כל המשכורת שלנו כדי לבלות קצת זמן איכות בצפון. עכשיו, זה החיים שלנו וזה בהחלט שילוב קסום בין צימר, כפר ואווירה חלוצית".

על מנת להבין את סיפורה היפהפה של משפחת גיגי, עלינו לחזור אחורה בזמן כעשרה חודשים. באותם ימים, האיילים היחידים אשר התקרבו לאוהד ומיכל היו במקרה הטוב טבועים על תווית בקבוק ערק בפאב תל אביבי. בני הזוג, אשר היכרו והתגוררו בעיר שאיננה עוצרת, היו נטועים עמוק בעשייה המקומית. אוהד, פסיכותרפיסט גופני, ניווט בין הפקות אירועים לבין טיפולים בקליניקה הפרטית. מיכל, בוגרת תקשורת ופרסום, עבדה עמו יחד בתחום ההפקות. את מרבית ימיהם, בני הזוג העבירו במרוץ התל אביבי שבין העבודה, הקריירה וכמובן הפקקים וזיהום האוויר. מפעם לפעם, הם לא שכחו כמובן להקפיד על יציאה מרוחקת מהעיר אל הכפר וטיולים בטבע היו חלק בלתי נפרד מהשגרה.

מהאיילים של הערק לחוות איילים אמיתית. אוהד ומיכל ( צילום: מוא"ז גולן)

דרוש זוג צעיר לניהול חוות איילים

"בשלב מסוים, החלטתי שהגיע זמן לשינוי. משהו מיוחד ולא שגרתי. משהו שמדבר עם הלב ומתכתב עם הנשמה", אומר אוהד, "התחלתי לשלוח קורות חיים מתוך אמונה שדברים נכונים מצפים לי בהמשך הדרך. למזלי, לא פסלתי אף משרה על הסף ובעיקר לא התמקדתי ספציפית באזור המרכז. הייתה לי הרגשה, תקרא לזה תחושה, שדלת מפתיעה עומדת להיפתח בפניי". ואכן, מהצפון נפתחה הטובה. בתיבת המייל של אוהד, בין משרות הפקה, הדרכה ומכירות, נצנצה לפתע הזדמנות ביישנית – אתר נופש במושב אודם ברמת הגולן מחפש זוג צעיר לניהול חוות איילים. הדרישות: מגורים ברמת הגולן. "בנג! ידעתי שזה בשבילי!", צוחק אוהד, "למרות שעד לא מזמן בכלל פחדתי מכלבים, משהו במשרה הזו הרגיש לי נכון".

לא עברו שלושה חודשים, ובני הזוג גיגי עשו את הבלתי ייאמן. עזבו את העבודה הבטוחה בתל אביב, נפרדו (באופן זמני בלבד) מכל החברים והמשפחה, ארזו את הפקלאות ועלו לצפון. לעומת זוגות צעירים אחרים אשר מתעניינים בהרחבות קהילתיות ברמת הגולן, אך חוששים מפני הפרנסה והתעסוקה, אצל אוהד ומיכל גיגי, המסלול היה הפוך.

"אולי גם כאן טמון הקסם", מציינת מיכל, "אין ספק שהמצנן הרשמי של כל מעבר לכפר הוא עניין הפרנסה. עבורנו, העובדה שמיד עברנו ביחד עם משרה מלאה לשנינו, פתרה לנו הרבה התלבטויות". אוהד מצטרף לדברים, "אחד היתרונות הגדולים במעבר שלנו למושב אודם היה שיכולנו להגיע אל המקום ולבחון את המציאות בשטח, תרתי משמע". כבר באותו סוף שבוע שבו התקבלה הצעת העבודה, בני הזוג כיוונו את ה-GPS הכי צפון שאפשר. הם החלו התלמדות בחוות האיילים במושב אודם, התקבלו בסבר פנים יפות, והחליטו כמעט מיד שהנה אפשר להניח את הכובע.

סיפור הקליטה והתעסוקה של אוהד ומיכל גיגי הוא במידה מסוימת סיפור הצלחה של מרכז התעסוקה גולן. זהו מרכז תעסוקה הפועל כעמותה ללא מטרת רווח מזה כ-10 שנים, ומציע מגוון פתרונות בתחום הפרנסה בצפון.
יוסי מלכה, מנהל מרכז התעסוקה בגולן מסביר, "מרכז התעסוקה בגולן הוא בראש ובראשונה כתובת עבור זוגות צעירים שמחפשים פרנסה בצפון. במרכז התעסוקה אנחנו מציגים סטטיסטיקה מרשימה של 33% הצלחה בהשמה, ומדי חודש מסייעים במציאת תעסוקה לכ-22 תושבים. מיותר לציין שכל השמה כזו היא עולם ומלואו. אנחנו פועלים כחברת השמה ללא עמלות אשר מחברת בין מעסיקים למתעניינים ומעמידים לרשות התושבים גם שורה של שירותים נוספים כגון ייעוץ והכוונה תעסוקתיים, סיוע בעריכת קורות חיים, עידוד יזמות עצמאית כמנוע צמיחה ועוד. אצל אוהד ומיכל, לא רק שהצלחנו לעזור מבחינת פרנסה, אלא ממש 'תפרנו' עבורם חליפה של עבודה פלוס בית. זה פשוט נפלא. אין לי ספק שבני הזוג הרוויחו, אך לא פחות מכך, גם הגולן הרוויח וירוויח מנוכחותם בינינו".

החווה בעוד אחד מימי השלג של הגולן. (צילום: מוא"ז גולן)

מחשבות על משפחה וילדים מתרוצצים בשדות

חשוב להדגיש כי לא רק השלווה והחופש הובילו את בני הזוג גיגי צפונה לרמת הגולן. גם העתיד נראה ירוק, ירוק מאד. "אנחנו כבר לא ילדים והגיע הזמן לחשוב לא רק על עצמנו אלא גם על האופן שבו אנחנו רואים את חיי המשפחה שלנו", אומרת מיכל, "עבורי, גידול ילדים במרחבים ירוקים עדיף עשרות מונים על פני נוף עירוני וכרך סואן עמוס בכבישים. כך גם לגבי אוהד שתמיד חלם ביחד איתי על בית בכפר באיזה מושב בצפון או בדרום".

כיום, כשמונה חודשים לאחר המעבר, בני הזוג מרגישים שהמציאות עולה על כל דמיון. "ערבות הדדית ופשטות קהילתית זה משהו שטבוע עמוק ב-DNA של הגולן. מישהו צריך לקדוח קיר או לסחוב ארון? תמיד יש מישהו שמוכן לעזור. הכל מאד פשוט, אמיתי נקי ולא מתחכם", אומר אוהד. חשש נוסף אשר מאפיין משפחות רבות שעוברות מהעיר לכפר הוא הריחוק מבני המשפחה במרכז. אצל בני הזוג גיגי, החשש התפוגג מהר מאד. "המשפחות מגיעות לכאן לפחות סוף שבוע אחד פעם בחודש והחוויה היא מדהימה", אומרת מיכל, "עבורי, הריחוק מהמשפחה היה החשש הגדול ביותר. עכשיו, כשאני רואה איך זה קורה בפועל, ואיך המפגשים המשפחתיים הופכים לעוצמתיים ומגבשים כאשר הם מתנהלים לאורך כמה יממות, אפשר לומר במידה מסוימת שהמעבר לצפון עשה לנו רק טוב". "במקום ארבע ארוחות שישי, אני מקבל כל חודש חופשה משפחתית כשהאחיין שלי מעיר את כל המשפחה בקפיצות ונשיקות בדרך להאכלת העופרים", אומר אוהד, "זה נהדר!".