אודות שילת
אודות המושב שילת
ראשיתו של מושב שילת בשנת 1975, כאשר קבוצה של קצינים בצבא קבע התארגנה לשם הקמת ישוב באזור מודיעין. המקום שנבחר היה ידוע בשם חירבת ביר טוויל, בין מכבים לרעות, הידועה היום בשם גבעת הברושים.
כשהרעיון הובא בפני ועדת השרים להתיישבות התברר כי יש מקום אחר באזור בשם חירבת שילטא המיועד להתיישבות, ולשם הופנה הגרעין ומכאן שם הישוב, שילת.
המיישבים רצו להקים בית במושב, אולם עקב המשבר בחקלאות הוחלט לשנות את אופי היישוב: להשאיר את אופיו המושבי, אולם לבססו על מלאכה ותעשייה משפחתיים. הרעיון היה שכל משפחה תבחר תחום לעסוק בו, וכלל המפעלים יתחברו יחד לאגודה שיתופית לצורך ניהול המשאבים.
התנועות המיישבות סרבו לקבל את הרעיון שנראה להם כיצור כלאיים, ורק תנועת העובד הציוני הסכימה לאמץ את המקום, שהוא אחד המשגשגים והמבוקשים במדינה. אולם הוחלט כי לפחות חלק מהמשפחות יבחרו בתחום התמחות חקלאי, והתחום שנחבר היה גידול פרחים וצמחי בית.
העליה על הקרקע הייתה ביולי 1977, לאחר עבודת של הכנת תשתיות שנעשתה בהתנדבות, והוחל בשתילת שתילים של ציפורן ננסית. החניכה הרשמית נעשתה כחודש לאחר מכן, עם הצבת גנרטור חשמלי.
התנאים בתחילה היו קשים ביותר, עם גנרטור שלא תמיד עבד וללא מים זורמים וחשמל. כביש נסלל למקום רק בשנת 1981. אולם הקשיים לא הפריעו לקליטת חברים חדשים.
באזור ניכרים ישובים עוד מימי קדם. הישובים הללו התפרנסו מכרמי זיתים וענבים ורעיית צאן, והתפרסו בעיקר באזורים סמוכים לדרכים לכיוון ירושלים או לוד ורמלה. העובדה שמדובר באזור של גבעות ועמקים צרים עם מעט אפשרויות של עיבוד אדמה גרמה לכך שהישובים הללו היו ברובם קטנים ובודדים, ולפעמים היו לא יותר מבית חווה אחד.
במהלך מבצע דני התרחש באזור קרב עקוב מדם בין פלוגה מלוחמי חטיבת "יפתח" שמנתה כ-75 לוחמים לבין כוח ירדני שהוחש למקום לצורך תגבורת וכלל שריוניות. בקרב שהתפתח נהרגו 45 מלוחמי הפלוגה, והנותרים נסוגו לשילת. במקום יש חדר זיכרון לזכר הנופלים בקרב עם תמונות הנופלים.
בישוב יש צרכניה, ספריה ומועדון נוער. ואולם ספורט נמצא בבניה.
אוכלוסיה.
המקום כולל היום כ-450 תושבים. למקום אופי חילוני.
ראשיתו של מושב שילת בשנת 1975, כאשר קבוצה של קצינים בצבא קבע התארגנה לשם הקמת ישוב באזור מודיעין. המקום שנבחר היה ידוע בשם חירבת ביר טוויל, בין מכבים לרעות, הידועה היום בשם גבעת הברושים.
כשהרעיון הובא בפני ועדת השרים להתיישבות התברר כי יש מקום אחר באזור בשם חירבת שילטא המיועד להתיישבות, ולשם הופנה הגרעין ומכאן שם הישוב, שילת.
המיישבים רצו להקים בית במושב, אולם עקב המשבר בחקלאות הוחלט לשנות את אופי היישוב: להשאיר את אופיו המושבי, אולם לבססו על מלאכה ותעשייה משפחתיים. הרעיון היה שכל משפחה תבחר תחום לעסוק בו, וכלל המפעלים יתחברו יחד לאגודה שיתופית לצורך ניהול המשאבים.
התנועות המיישבות סרבו לקבל את הרעיון שנראה להם כיצור כלאיים, ורק תנועת העובד הציוני הסכימה לאמץ את המקום, שהוא אחד המשגשגים והמבוקשים במדינה. אולם הוחלט כי לפחות חלק מהמשפחות יבחרו בתחום התמחות חקלאי, והתחום שנחבר היה גידול פרחים וצמחי בית.
העליה על הקרקע הייתה ביולי 1977, לאחר עבודת של הכנת תשתיות שנעשתה בהתנדבות, והוחל בשתילת שתילים של ציפורן ננסית. החניכה הרשמית נעשתה כחודש לאחר מכן, עם הצבת גנרטור חשמלי.
התנאים בתחילה היו קשים ביותר, עם גנרטור שלא תמיד עבד וללא מים זורמים וחשמל. כביש נסלל למקום רק בשנת 1981. אולם הקשיים לא הפריעו לקליטת חברים חדשים.
באזור ניכרים ישובים עוד מימי קדם. הישובים הללו התפרנסו מכרמי זיתים וענבים ורעיית צאן, והתפרסו בעיקר באזורים סמוכים לדרכים לכיוון ירושלים או לוד ורמלה. העובדה שמדובר באזור של גבעות ועמקים צרים עם מעט אפשרויות של עיבוד אדמה גרמה לכך שהישובים הללו היו ברובם קטנים ובודדים, ולפעמים היו לא יותר מבית חווה אחד.
במהלך מבצע דני התרחש באזור קרב עקוב מדם בין פלוגה מלוחמי חטיבת "יפתח" שמנתה כ-75 לוחמים לבין כוח ירדני שהוחש למקום לצורך תגבורת וכלל שריוניות. בקרב שהתפתח נהרגו 45 מלוחמי הפלוגה, והנותרים נסוגו לשילת. במקום יש חדר זיכרון לזכר הנופלים בקרב עם תמונות הנופלים.
בישוב יש צרכניה, ספריה ומועדון נוער. ואולם ספורט נמצא בבניה.
אוכלוסיה.
המקום כולל היום כ-450 תושבים. למקום אופי חילוני.