אפקט החיסונים ניכר בכל פינה וגם במרחב הכפרי חוזרים לשגרה. החל מעסקי התיירות שנאלצו לצמצם פעילות עד כדי סגירה מוחלטת, ומתחילים כעת לשוב לחיים (בעוצמה רבה בשל "סגירת השמיים"), וכלה במערכות החינוך ששבות לעבוד כסדרן. בד בבד, יש לא מעט לקחים שיישארו עמנו גם ביום שאחרי. דוגמה בולטת היא הטענה שנשמעת על ידי רבים במרחב הכפרי, והיא שיש להגביר את סמכויות הרשות המקומית בעתות משבר ובאתגרים.
איך הדברים מתקדמים ולאן הם מתפתחים? ירדתי לבחון את זה מקרוב במועצה האזורית רמת הנגב, המועצה בעלת השטח הגדול ביותר בישראל (כ-22% משטח המדינה שהם כ-4.2 מיליון דונמים). בשיחה עם ראש המועצה, ערן דורון, עולה מיד הנושא של סמכות הרשות המקומית. משבר הקורונה העלה לשיח את תפוח האדמה הלוהט הזה. הממשלה התקשתה להיות נוכחת בכל נקודה על המפה, ורשויות מקומיות ביקשו לקבל את המושכות לידיהן. כשרון חולדאי הודיע על צעדים "חד צדדיים" במהלך הקורונה, הדברים תפסו כותרות באמצעי התקשורת, ובשיחותיי עם דורון אני מבין שתל אביב לא לבדה.
 |
| המועצה שואפת להגביר את סמכויות הרשות המקומית בעתות משבר ובאתגרים ולנהל את התושבים בעצמה. (צילום: צביקה טוכטרמן) |
סגירת מעגל אפידמיולוגי בתוך שעות בודדות
"משבר הקורונה חיזק את העמדה שלי שמשרדי הממשלה בישראל ריכוזיים מדי", אומר דורון, "אי אפשר לנהל ביעילות מערכות במשבר כזה מבלי להתייחס לשוני בין הרשויות, מבלי להקשיב ומבלי להכיר את השטח". הוא נותן כדוגמה את מערך החקירות האפידמיולוגיות שלא התנהל באופן חלק עד שהועברו הסמכויות לביצועו לרשויות. צעד שגרם לקיצור דרמטי של זמני סגירת מעגלי החשיפה - מימים לשעות בודדות. סוגיה נוספת היא מערכת החינוך. ברמת הנגב, כמו בכל מועצה אזורית, החינוך נמצא בליבת העשייה. "החינוך הוא הדגל הכי גבוה שלנו", אומר דורון, "חלק משמעותי מאד מתקציב המועצה מועבר באופן מסורתי לחינוך ואנחנו רואים בילדים ובנוער את העתיד שלנו, של הנגב ושל מדינת ישראל".
"לצערי", הוא מוסיף, "המדינה ניהלה את החינוך באופן ריכוזי שלא שם דגש על המאפיינים ביישובים וזו הייתה טעות". הוא מכוון לכך שבמרחב הכפרי הייתה תחלואה נמוכה יחסית עם שטחים פתוחים לרוב. נתונים שהיו צריכים, לתפיסתו, לאפשר את פתיחת מערכת החינוך כולה לאורך כמעט כל השנה עם התאמות ("אך בפועל היינו סגורים כמו כולם"). דורון מוסיף שתושבי המועצה הקפידו על ההנחיות ויישוביה נותרו ירוקים כמעט בקביעות, אך חרף כך נאלצו להיות כפופים להוראות הארציות. בלי הנחות ובלי אותיות קטנות.
מערכת החינוך של רמת הנגב מהווה בית לכ-2,500 תלמידים. נכון להיום, סוף סוף, גם החינוך הבלתי-פורמאלי חזר לפעילות מלאה. "לאחר תקופה כ"כ ארוכה ללא מסגרת חברתית אנחנו שמחים להחזיר את החינוך הבלתי פורמלי והחוגים ולספק את המענה לילדים ולבני הנוער", אומרים באגף החינוך של המועצה, "הילדים, וגם ההורים, משוועים למסגרת פעילה וערכית עם צוות פדגוגי משמעותי שרואה כל אחד ואחת". הפתיחה המחודשת של מערכת החינוך היא בשורה שכן היא נוגעת לא רק לילדי המועצה אלא גם למוסדות החינוך הרבים שפועלים בתחומה. ביניהם 4 מכינות קדם-צבאיות, המכון למורשת בן גוריון, בית ספר שדה, בית השנטי, הכפר החינוכי ניצנה ובית רוח מדבר.
 |
| "המדינה ניהלה את החינוך באופן ריכוזי שלא שם דגש על המאפיינים ביישובים וזו הייתה טעות". (צילום: דוברות מוא"ז רמת נגב) |
עוד במדור: "האסון הבא? שאלה של זמן" >
הפשיעה הבדואית המשתוללת: "לעבור ממגננה למתקפה"
שנת הקורונה העמידה במבחן את יכולתה של הרשות לסייע לעסקים. במיוחד ברמת הנגב שעסקים רבים בתחומה מבוססי תיירות ונפגעו קשות מהסגרים וההגבלות. המועצה נקטה במספר צעדים בכדי לעזור. למשל, הקמת קרן סיוע בסך יותר ממיליון שקלים להחדרת יכולות דיגיטליות כמו שיווק מקוון, מכירה אונליין, משלוחים, שיווק ישירות לצרכן וכדומה. "הקורונה שינתה את כללי המשחק", אומר דורון, "חלק גדול מהעסקים היו צריכים להמציא את עצמם מחדש, לבנות אתרי מכירות, ללמוד שווק אונליין. רבים עשו הכל במימון ובליווי של המועצה".
בינתיים עסקי התיירות במועצה מביעים אופטימיות זהירה. הביקוש מבוסס גם על הרצון של ישראלים מכל הארץ לנפוש ולהירגע, וגם מכך שאין יותר מדי אופציות לעשות את זה בחו"ל. באתרי האירוח והאטרקציות שברמת הנגב מרגישים את התנועה ומקווים שיהיה בה פיצוי על הימים הלא-פשוטים שעברו על ענף התיירות המקומי.
אחד האתגרים הקשים שמונחים לפתחה של המועצה הדרומית הוא הפשיעה הבדואית. נושא שהתגבר בקורונה מסיבות שונות ויצר מצוקה בקרב תושבים ובעלי עסקים. לאחרונה התושבים יצאו להפגין כנגד אוזלת ידה של המדינה כאשר יהודים ובדואים עמדו בה זה לצד זה. דורון נפגש עם השר לביטחון פנים, אמיר אוחנה, והודיע על תוכנית לחיזוק הביטחון האישי לתושבי רמת הנגב. "מדובר בתוכנית אופרטיבית מקיפה בעלות של יותר ממיליון שקלים אך היא לא נועדה להחליף את המדינה", הוא מדגיש. "זה התפקיד של המדינה לשמור על ביטחון אזרחיה ואין לנו את הסמכות או היכולת להיכנס בנעליה", מסביר דורון, "על מנת להחזיר את המשילות בנגב, מדינת ישראל צריכה לעבור ממגננה למתקפה. ליזום פעולות, להגביר את נוכחות המשטרה במרחב ולהחמיר את הענישה".
"לצערי הפשיעה עלתה משמעותית וכולנו מרגישים בזה. לא ניתן להשלים עם חוסר המשילות בנגב. עם הפריצות, הבריונות בכבישים, הפשיעה החקלאית, עם העובדה הנוראית שביתו של אדם כבר אינו מבצרו. זה לא מאבק בין יהודים לבדואים. כל שומרי החוק בנגב סובלים מהפשיעה וכולם צריכים להתגייס למיגורה". דורון מספר כי דרש מהשר לביטחון פנים להחזיר את המשילות לנגב. הוא הציג לו בפגישתם במשרדו את נתוני הפשיעה במרחב, כמו גם את התוכנית לחיזוק הביטחון האישי. נציגים מהיישובים סיפרו על החיים בדרום הפרוע והנוכחים אומרים שהשר היה קשוב וענייני. "שמחתי לשמוע שאוחנה נחוש לפעול למיגור הפשיעה. מצד שני, אנחנו גם שבעי הבטחות", אומר דורון, "אני מאד מקווה שהפעם, בניגוד לביקורים קודמים של שרים, ההבטחות והמחויבות יתורגמו לפעולות אופרטיביות. בן גוריון אמר שעם ישראל ייבחן בנגב והדברים האלה נכונים יותר מאי פעם".
 |
| בנו תכנית לחיזוק הבטחון האישי של התושבים. ראש המועצה ערן דורון בפגישה עם השר לבטחון פנים, אמיר אוחנה. (צילום: דוברות רמת הנגב) |
מרכזי חדשנות ומנוע כלכלי
במועצה מביטים לעתיד. ברמת הנגב נעשו בשנים האחרונות צעדים רבים לצמוח מבחינה דמוגרפית וכמעט כל יישובי רמת הנגב קולטים או קלטו תושבים חדשים לקהילותיהם. במקביל המועצה ממתגת את עצמה כמנוע עסקי וחדשני. לדוגמה, בחודש מאי האחרון התפרסם כי המועצה עומדת להקים מרכז חדשנות לטכנולוגיות חקלאיות ליד היישוב אשלים, אשר יפעל תחת הכנפיים של מו"פ רמת הנגב (מרכז הניסויים לחקלאות מדברית).
מו"פ רמת הנגב ידוע כמרכז מחקר ופיתוח המתמקד במחקרים שתוצאותיהם מועברות לחקלאים באופן מיידי. מכון מחקר ששם דגש על פרקטיקה ולא רק על תיאוריה. מרכז החדשנות יקום בהשתתפות המועצה, משקיעים נוספים וחברת האחזקות וההשקעות אריאלי קפיטל. הוא אמור להתמקד בתחומים החקלאיים שמאפיינים את הנגב כמו חקלאות מדברית, קנאביס, חקלאות ימית ועוד.
בימים בהם הקורונה מתחילה להיחלש והשגרה בפתח, המרחב הכפרי מלקק את הפצעים אך גם מביט באופטימיות. אפילו בשיא תקופת הקורונה נרשמה התעניינות רבה במגורים ביישובים הכפריים. התושבים המקומיים אמנם נאלצו להתמודד עם ההנחיות המגבילות, אך לפחות עשו את זה בינות נופים ירוקים ופתוחים. כעת ניתן לחכות ולראות האם לקחים ושיעורים שנלמדו בקורונה לגבי התפקיד החשוב של הרשות המקומית יחלחלו לשיטות העבודה המוניציפאליות והלאומיות בהמשך.
 |
| התושבים המקומיים אמנם נאלצו להתמודד עם ההנחיות המגבילות. (צילום: ערן דורון) |